כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף נט:
בתוס' ד"ה כתב לראשון כו' בסוף כו' אבל בלוקח אחד אפי' ר"מ מודה וא"ת דבפ' הנזקין כו' האי וא"ת מקושר עם הקודם משום דאי לאו דמודה ר"מ בלוקח אחד לא הוה קשה מידי וק"ל:
בתוס' ד"ה המגדיש כו' אצטריך למתניי' או למסתמא דלא כרבי או לאשמעינן דאפי' ר' מודה בהא כדמפרש בגמרא והנה וודאי דש"ס דקאמר לימא תנא דלא כרבי ה"ק וא"כ מוכח דאין הלכה כרבי וקשה לשמואל דפסק לעיל דף מ"ח ע"ב כרבי גם תדע דזה לא קאי אלא לרבא דמוקי לעיל דף מ"ז ע"ב למתני' דהקדר כולה כרבנן וברשות שמירת קדירות קבל עליו לאפוקי לר' זירא דמשני תבר' מי ששנה זו לא שנה זו והוי רישא כרבי וסיפא כרבנן וא"כ גם כאן לא אתי' אלא רישא כרבי וסיפא כרבנן ומאי האי דקאמר לימא תנא דלא כרבי דהלא רישא אתי' כרבי וק"ל. גם לכאורה יש לדקדק לפי הא דקאמר רב פפא הכא בנטר בי' דרי עסקינן כו' הוכחתו ממתני' דהכא שהעמידה הדין על המגדיש ושינה את טעמה מאוקמתות דלעיל אלא וודאי שבאה להראות דדווקא המגדיש דהיינו בנטר בי' דרי ואל תקשה א"כ מזה מוכח דתנא דלא כרבנן מדשינה לאוקמי הדין במגדיש א"כ מוכח דדווקא בנטר בי' דרי וא"כ קשה לרב דפסק כרבנן זה אינו דהוכחה הזאת אינה וודאי וק"ל אבל קשה לי על תוס' דקאמרו אצטריך למתני' פירות דלכאו' הוה קשה הא כבר נשנה לעיל דף מ"ז לכך קאמרו אצטריך למתני' או למסתמה דלא כרבי או לאשמעינן כו' והנה ודאי דאצטריך לאשמעינן למסתמה דלא כרבי לא קאי לרבי זירא דלעיל דלפי דבריו הוי רישא כרבי וסיפא כרבנן וא"כ ע"כ צ"ל לאשמעינן דדווקא בנטר בי דרי כתירוץ השני וא"כ מוכח דתנא דלא כרבנן וא"כ אף אנן נותיב לימא תנא דלא כרבנן ודוק ויש ליישב:
בד"ה לבתה הרוח כו' כר"י כו' וא"ת כו' האחרון של הנחת עצים ואור דבכל דוכתא כו' כן הגי' מהרש"ל. אף דאפשר לומר דלא צריכנא להגי' כי כן מצינו סוגי' זאת בדוכתא אחרינא דתוס' מפרשים קושית ר"י וק"ל: בתוס' ד"ה ליבה ולבתה הרוח אם יש בלבוי כו' ודיקא נמי משום דאי לאו הכי אלא דמיירי כשיש ברוח בפני עצמו כדי ללבות מאי מקשה הש"ס אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו דלמא שאני התם דמיירי שאין ברוח בפני עצמו לזרות משא"כ הכא לכך קאמרי דאף כאן מיירי שאין ברוח כו' ודוק. עוד שם ומשני אביי הב"ע כגון שליבה מצד אחד שבענין זה אין דרך הרוח לסייעו ולכך כי מתרמי כצ"ל משום דלא תימא הרי כאן מוכח דמיירי שיש ברוח כדי ללבות דהרי ליבה מצד אחד לכך קאמרו שבענין זה אין דרך הרוח לסייעו ולכך כי מתרמי שנסתייע בליבוי הרוח כו' לומר דגם כאן מיירי שאין ברוח כדי ללבות אלא לסייע רק מאחר שהסיוע בא מצד האחרת לא הוה לי' לאסוקי אדעתי' או מיירי שיש בלבוי הרוח ללבות מצד א' כמו שאמרו לבסוף וק"ל:
בד"ה רבא אמר כגון שליבה כו' והכי פירש אם בלבוי כדי ללבות עם רוח מצוי' כו' ואם לאו שאין בליבוי בהדי רוח מצגי' אלא ע"י הרוח שאינה מצוי' כו' באים לומר בזה דהא דקאמר רבא הוא החילוק בעצמו שמחלקים הש"ס כדי שלא תקשה לפלוג בדידי' ודוק:
בד"ה רב אשי אמר כי אמרי' כו' דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכשגורס לזרות הרוח מסייעתו הוי מלאכת מחשבת כו' באים לומר שלא תימא כפי' רש"י דפי' מלאכת מחשבת נתקיימה מחשבתו דניחא לי' ברוח מסייעתו משום דקשה להו א"כ כל אדם יתחייב אפי' לא עשה מלאכה גמורה אם ניחא לי' דהמלאכה יגמר ע"י אחר ואנן מצינן אפכא דשנים שעשאו מלאכה פטורים ואפי' ניחא לי' לכל אחד דיתקיים מחשבתו א"כ ע"כ דאין הפי' כרש"י אלא הכי פירושו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואם זורה ע"י הרוח זה הוה מלאכה ממש דאסרה תורה לזרות ע"י הרוח דא"א לזרות כראוי אם לא ע"י הרוח המסייעתו משא"כ גבי הבערה דהתורה לא חייבה אלא מבער ממש ולא הגורם ודוק: