אור ברסלב
כוס הישועות בבא קמא › דף נב:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא קמא · דף נב:

דף נב.

בגמרא לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים כו' איידי דנסיב רישא כו' הא דלא קאמר לעולם לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ואיידי כו' משום דמלתא דפשיטות דלא צריך למימר לגמרי לא אמרינן ביה איידי רק מלתא דלא הוה פשוט כולי האי רק דנשמע מרישא אמרינן בי' איידי והכא נשמע מרישא מדאמר בכסוי כראוי לשיורים וכראוי לגמלים דפטור משמע ממילא בלא ראוי לגמלים דחייב וק"ל:

עוד בגמרא והתליע מתוכו פשיטא דפטור מאי הוה לי' למעבד כו' ק"ק דלמא מתני' קמ"ל דלא נימא עד דטאים לי' כדלעיל דף נ' או דלא נימא ולא יכסנו משמע שוב אין לו כסוי לזה כדקס"ד לעיל דף מ"ו ואפשר לומר דבאמת התרצן דקאמר מה דתימא איבעי לי' למיזל ומנקש עלי' קמ"ל הכי קאמר מ"ד איבעי לי' כו' מדכתיב ולא יכסנו שוב אין לו כסוי קמ"ל וק"ל:

בתוס' ד"ה ושכיחי גמלים כו' כלומ' אם מתחלה עברו גמלי' כו' נראה דדחיקא להו לישנא דגמ' לפי פי' זה דקאמר הש"ס מי אמרינן מגו דהוי פושע אצל גמלים והלא פשיעותו אינו על נפילת הגמלים רק פשיעתו הוה כשארעוהו לכך קאמרו כלומר אם מתחלה עברו גמלי' כו' וה"ק מגו דהוי פושע אצל גמלים דהיינו כשעברו כו' ובהכי מתורץ נמי מאי דקאמר ושכיחי גמלים ולא קאמר אתיי' לפרקים דאתיי' לפרקי' ושכיחי גמלים הלא המה שווים לפי סברתו השתא לכך קאמרו תוס' פשיטא דחייב דפושע הוא כיון דשכיחי גמלים או אפי' אתי' לפרקים כו' פי' דאתי' לפרקים הוה פשיטא דחייב כמו בשכיחי גמלים ולא תקשה למה נקט ושכיחי סתמא הו"ל למימר הא לא קשה משום דבלשון שכיח ליכא למימר דנחייב דהלא אפי' אם עברו גמלים וארעוהו נמי לא מחייב בלא שכיח כדלעיל וק"ל משא"כ לפי' ר"י דלקמן דקאמר דנימא מגו דהוי פושע לגמלי' היינו אם נפלו בו גמלים קשה אפי' בלא שכיח יכול לשאול כדלקמן ולכך הוצרכו לתרץ לקמן בע"א ודוק: באותו דבור אבל קשה לר"י דהיכי פשיט כו' לפי פשוטו תיבת אבל מדויק משום דלפי' ר"י לא קשה מידי לאפוקי לפי פי' דאמרו בתחלה אבל אפשר עוד לומר דמדויק שפיר משום דכבר הקשו דנחייב משום תחלת פשיעה כו' ותירצו משום דהאונס לא בא מכח הפשיעה והנה לכאורה עדיין קשה על מאי דפטרינן בשור פקח נימא דחייב מכח תחלת פשיעה באם נפל לתוכו חרש וסופו באונס בנפל לתוכו פקח אלא ע"כ דלא אמרינן תחלתו בפשיעה משום דהוי שוורים מוחלקים א"כ השתא נמי ע"י מגו נמי הכי וק"ל:

עוד באותו דבור ונראה לר"י דכסהו שלא כו' דהשתא כו' וחזו שוורים פקחי' ומזהרי כו' ק"ק לפי זה ל"ל לבעל האבעי' דנקט והתליע' אפי' בלא התלעה הוה לי' למבעי בכסוי כראוי לשוורי ולא כראוי לגמלים ואתו גמלים ונפחת הכסוי ונעשה הבור מגולה ואח"כ נפל לתוכו שור פקח דאף דהוי אונס לענין שור פקח להוי חייב משום מגו דנפל לתוכו גמל ודוק: עוד שם וא"ת כיון שיודע דשור פקח פטור כו' ודאי אי לא הוה ידע דשור פקח פטור כדפירשת תוס' קודם זה לא הוה קשה הלא מתני' היא שור חרש חייב משמע אבל פקח פטור דאפשר דסבר אפי' פקח חייב והא דנקט חרש לרבותא כדלקמן ואל תקשה א"כ למה להו לתוס' למימר בתירוצם והא דנקט חרש לרבותא הלא בל"ז נמי צריך למימר הכי י"ל דה"א בשלמא בל"ז אפשר לומר דחרש דנקט לרבותא משום דאיירי ביום אפשר למימר חרשותא גרם לי' אבל בתירוצם דס"ד דביום בין פקח בין חרש פטור ובלילה כולם חייבים א"כ לכאורה ליכא למימר דחרש דנקט לרבותא משום דה"א חרשותא גרם הלא בלילה הכל שוה בין פקח בין חרש אי אפשר לי' לעיוני' לכך קאמרו אעפי"כ קס"ד דחרש לרבותא דה"א דחרשותא גרם אבל אי הוה פקח אפי' בלילה לא הוה נפל וק"ל:

עוד שם ועוד אר"י כו' דחשיב לפקח כמזיק עצמו כו' ולא תקשה א"כ למה לא פשט לי' ממתני' ופשט לי' מבריי' אפשר לומר דהפשטן לא ידע אי ס"ד דבעל האבעי' הוה כתירוץ ראשון של תוס' או כתירוץ אחרון לכך לא פשט לי' ממתני' ולפי זה צריכנא לשני תירוצים של ר"י וק"ל:

עוד בא"ד קשה לי על פר"י מה דייק הש"ס ממתני' כסהו שלא כראוי וכו' ול"ל דמשני איידי דלמא מתני' איירי כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ואם הגמלים עוברים לא נפחת מיד הכסוי תחתיהם דהוי פשיעה לעני' שוורים גופם אע"ג דנפל ע"י התלעה אמרינן מגו לפי פירוש ר"י וכן הטור פסק בהדיא דאמרינן מגו אם פשע לגבי שוורים ע"ש ואפשר לומר שזה הוי נמי פשוט בעיניו ולא הוצרך מתני' למימר סיפא אם לא איידי רישא. ולולי דברי טור ושארי פוסקי' דפוסקים דאמרינן מגו בכה"ג ה"א אף לפי' התוס' האבעי' קאי על שניהם ובמסקנא פשט לי' מיהא חדא. גם מתורץ בזה קושיא האחרון של תוס' דנקט שכיחי ולא נקט לא שכיחי דכולל בלשונו שני אבעיות ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה