אור ברסלב
כוס הישועות בבא קמא › דף כח:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא קמא · דף כח:

דף כח.

בתו' בד"ה ונשוף באבן כו' ומיהו ודאי לרב קשה כי היכי דקאמר כו' בשלמא אי לא אמרינן דאפי' דלשמואל פטור כשהגרם היה במקום התקלה וההיזק היה בקרקע ולא פליג שמואל אדרב רק כשהגרם וההיזק הי' במקום התקלה לא הוה קשה מידי ארב דה"א אפכא דפליגי כשהגרם לחודיה הוה במקום התקלה אבל כשהגרם וההיזק הי' כמקום התקלה גם רב מודה דחייב אבל עתה קשה ואין להקשות מנא לן דפליג רב אפילו כשהגרם והיזק כו' דלמא לא פליג אלא כשהגרם הי' במקום התקלה כו' אף אנו נאמר דמוכח מרב גופיה למה מוקי מתני' כשטנפו כליו כו' אבל הוא עצמו כו' דלמא מיירי מתני' שנחבט בקרקע שהמים נשפכים כו' וק"ל:

תו' ד"ה והתני' נשברה כדו כו' וי"ל דר"מ מחייב בכל ענין אעפ"י שלא הי' לו פנאי לסלק וי"ל מנ"ל לתוספ' כל זה ויש לפרש דאי לאו הכי אלא לא מחייבו אלא דוקא כשהי' לו פנאי לסלק א"כ מאי קאמר ר"י באינו מתכוין פטור מאי נפקא לן מניה אם אינו מתכוין בשעת נפילה מ"מ הוה לי' לסלק ההיזק כשמיירי בהי' לו פנאי לסלק וק"ל:

בגמר' אמאי אנוס הוא כו' והתניא נשברה כדו כו' ומודה ר"מ לרבנן כו' ונפלו ברוח שאינו מצוי' והזיקו שהוא פטור ע"כ וקשה לי מאי קושי' דלמא רבה סבר לי' כדאביי דגם לאחר נפילה מחלוקת ומודה דר"מ קאי אלאחר נפילה שמיקל יותר בלאחר נפילה מדבשעת נפיל' שהתקלה שלו עדיין כדכתבו תו' בד"ה מדקתני תרתי ודוק:

והנה בזה יש לתרץ ולומ' ולדקדק לאתה צורך קאמ' אביי ואונס רחמנא פטרי' דכתיב כו' ואח"כ הקשה לי' מר"מ גופ' ולא מאונס דרחמנא פטרי' דהרי אפשר לדחותה כדדחו אלא ע"כ דאביי גם בההוא פחדא יתיב דמר"מ אפשר לומר דאין ראיה דסבירא לי' דאונס פוטר אפי' בשעת נפילה דלמא התם איירי שלא בשעת נפילה לכך הקשה לי' בראשונה מדאוריית' פטרי אונס וכ"ת קטלא שאני א"כ קשה מדר"מ דפטר באונס אפי' את"ל דמיירי לאחר נפילה מ"מ מצינו דממון וקטלא שוים דאל"ה מנ"ל לר"מ דפטור באונס ממון וק"ל איכל א"כ קשה מאי זה שהקשו בתוס' ד"ה והתניא נשברה כדו וא"ת והיכא מייתי ראיה כו' אבל מתני' כו' באדם דמזיק כו' ודאדם המזיק חייב ברוח שאינו מצוי' כו' הלא לפי מה שפרשתי לא קשה מידי ודוק: גם יש לתרץ מה שהקשינו לעיל דא"כ דאיירי לאחר נפילה ור"מ מחייב בשעת נפילה אפילו בנפשרה א"כ מה לו לר"מ להזכיר קנקנים לא הוה לי' למימר טפי אלא ומודה ר"מ בלאחר נפילה ועיין דף כ"ט ע"ב בתו' ד"ה ור' יוחנן ודוק אבל גם בזה לא הונח לי לפי מה שכתבו בתו' ד"ה והתניא נשברה כדו כו' דלמא ה"מ בשאר נזקין אבל מתני' איכא לאוקמ' באדם המזיק כו' וא"כ גם לי אפשר לומר דמשום הכי נקט קנקנים ולא קאמר סתם דמודה בלאחר נפילה דלא תימא דמודה אפילו בלאחר נפילת אדם המזיק דהוה כלאחר נפילת פשיעה ודוק:

ולי עוד לתרץ קושי' הראשונה ולדקדק מקודם מי הכריח לאביי למימר בתרתי פליגי לא הי' לו לומר אלא פליגי בנתקל פושע לאפוקי מדרב' דס"ל דמחייב ר"מ אפילו באונס אלא ע"כ צ"ל דקשה לאביי לפי מאי דסביר' לי' דבנתקל פושע פליגי ור"י סבר דנתקל אנוס הוא מאי זה דקאמר במתכוין חייב לא ה"ל למימר אלא באין מתכוין פטור דבזה הוא דפליג אדר"מ בשלמא לרבה דסבר דאפילו ר"י מחייב במתכוין להורידה בא לאשמעינן דלא תימא אם לא היה אומר אלא באין מתכוין פטור דלא מחייב אלא בפשיעה לכך קאמר במתכוין חייב להראות דמחייב אפי' במתכוין להורידה אבל לאביי קשה לכך קאמר דבתרתי פליגי פליגי בשעת נפילה ופליגי שב"נ לכך קאמר במתכוין חייב דוקא בשעת נפילה ולא שלא בשעת נפילה ובאין מתכוין פטור אפילו בשעת נפילה וא"כ הוצרך לומר במתכוין כו' ודוק ואל תשיבני א"כ מוכרח דבתרתי פליגי וא"כ למה אמר וממאי גם בזה הונח לי דהכי קאמר וממאי ראה ר"י בר"מ דמחיי' בשעת נפילה ושב"נ דהוצרך גם הוא לומר שני דברי' לכך קאמר ר"י ראה זה מדקתני תרתי כו' וק"ל:

וא"כ גם קושיא הראשונה ליתא דאביי כשראה ברבה דמוקי למתכוין דר"י אפי' בהורידה למטה ומה ראה לומר כן דהוה נגד הסברא והלשון כדקשה גם לתו' ד"ה אמר רבה כו' אלא ע"כ דייתור לשון דמתכוין קשה לי' וא"כ אי איתא דגם הוא סבר דפליגי בלאחר נפילה נמי לא הוה לי' לדחוקי ולוקי בוהורידה אלא הוה לתרץ כדאביי דבתרתי פליגי ודוק ואפשר לומר דגם זהו סברת התוס' דאומרי' רבה לא בעי לאוקמי כו' וק"ל:

בתוס' ד"ה פליגי בשעת נפילה כו' חייב כל כמה דלא הוה פנאי' לסלק קרי שעת נפילה זהו מקושר עם תו' שלפניו דלא מיירי ר"מ באדם המזיק וא"כ קשה לכאורה מאי קאמר פליגי בשעת נפילה הלא באדם המזיק כ"ע מודה ולמה פליג ר"י לכך קאמרו כל כמה כו' וא"כ לא הו' אדם המזיק ודוק: שס באמצע דבור והשתא נמי תרי ומודי' כו' דמודים חכמים באבנו סכינו ומשאו כו' אעפ"י שלא הי' לו פנאי לסלק אבל ברוח כו' אע"ג דלא אפקרה דסתם אבנו כו' ומשום דלא הי' כו' דאי הי' לו כו' הוה מחייב אפילו ברוח שאין מצוי' כונתם להוכיח דמודי' דר"י איירי דוקא בשעת נפילה דהרי סתם אבנו כו' לא מפקר להו וא"כ אי שלא בשעת נפילה איירי מאי ארי' דמודה ברוח מצוי' אפי' בשאין מצוי' דעלי' דידי' רמי לסלוקי אלא ע"כ בשעת נפילה איירי וא"כ מוכח דפליגי רבנן על ר"מ בלאחר נפילת פשיעה דאל"ה אלא לא פליגי אלא לאחר נפילת אונס אבל לאחר נפילת פשיעה מודו לר"מ מאי האי דקאמרו במודי' דידהו אבנו כו' דברי' דלא מצו איירי אלא בשעת נפילה כדלעיל קנקנים הוה להו למנקט דהוה משמע דמודו לר"מ בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה וק"ל:

שם בסוף הדבור ואידך ומודים קאי אפלוגתייהו דלאחר נפילה כו' פי' דבאים להכריח דר"מ גופו מודה בלאחר נפילת אונס דפטור דאל"ה אלא סבר דחייב א"כ האי ומודים לא קאי אלא אבשעת נפילה מאי האי דנקט קנקנ' דסתמא מפקרי להו ומצי איירי אפי' בלאח' נפילה ואיכא למטעי דמודה נמי בלאחר נפילה אבנו סכינו ומשאו הו' לי למנק' דלא מצי איירי אלא בשעת נפילה אלא ע"כ דמודה נמי בלאחר נפילה ודוק כי בזה יבואו על נכון כל דבריהם ואין אנו צריכנא לדחוקי דקצת מפרשי דבריהם:

גם על אופן זה יפורש תו' ד"ה מדמתני' בתרתי כו' באמצע דבריהם באמרם א"כ אפי' נוקי בהפקיר אבנו כו' לא יתיישב פי' פשיטא אי אמרינן דמסתמא לא אפקר להו קשה פשיטא דא"א לומר דאדלא בשעת נפילה קאי דמאי ארי' דמודה ברוח מצוי' אפי' ברוח שאין מצוי' נמי כדלעיל וק"ל: גם מאי דקאמר והא דנקט בהאי מודים אבנו כו' יפורש כדלעיל ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה