כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף ג.
בתו' ד"ת והא דמכלי' קרנ' וא"ת וליכתוב כו וי"ל דה"א דוקא דשילח שלוחי כדלקמן:
והנה על דבריה' האלו כל המפרשי' כולם כאחד מתמיה' א"כ מאי מקשה לקמן הש"ס ולכתוב רחמנא ושילח ולא בעי ובער הלא ידע כבר בזה דתיבת ושילח יש במשמעו דוקא דשילח שלוחי:
ונ"ל דפיר' דתוס' כך הוא דהא דאמרו דה"א קאי על הא דקאמר הש"ס סד"א ומפרשים התו' אות' ס"ד דאמר ה"א אידי ואידי אשן והא דמכלי' קרנ' פיר' אם אזלא ממילא אינו חייב אלא היכ' דמכלי' קרנ' והא דלא מכלי' קרנ' פי' אם שלחו שלוחי חייב אפי' לא מכלי' קרנ' דאי לאו הכי הא קשו קראי אהדדי דובער משמע דוקא דמכלי' קרנ' ושלח משמע אפי' דלא מכלי' קרנ' אנא ע"כ צריך לומר לצדדי' כתיב ומסברא דידן הוה אמרינן כן ולא ממשמעות דקרא אבל אי לא הוי כתיב אלא חד קרא אפי' קרא דושלח קא מרבי לן אפי' באזל ממילא וא"כ מתורץ קושיו' התו' דלכתו' רחמנא ושלח כו' דאי לא הוה כתיב אלא ושלח ה"א אפכא דלא מכלי' קרנא חייב אפי' באזלא ממילא ורחמנא לא רצה בזה אלא בדלא מכלי' קרנ' לא יהי' חייב אלא בשלח שלוחי דוקא לכך הוצרך לכתוב ושלח וגם ובער כדי שיקשו הקראי אהדדי וממילא נתרץ הא דאזלא ממילא אינו חייב אלא במכלי' קרנ' והא דשלח שלוחי חייב אפי' בלא מכלי' קרנא זהו לפי סבר' ס"ד דגמ' עד לקמן במסקנא דמתרץ הש"ס דאי הוה כתוב אפי' ושלח לחודה ה"א דשלח שלוחי דוקא דתיבת ושלח מורה על זה ודוק:
בד"ה לא עשר כתיב כו' ע"כ נראה לפרש דסתם בור עמוק הרבה כו' ואי הו' כתיב בור ה"א דוקא בור ולא שיח ומער' וכו' גם כאן כולם כאחד מקשי' על דבריהם למה להו למימר ולחדש לן צריכות חדשה הי' להם לומר דאי הוה כתב בור לחוד ה"א עמוק הרבה לכך כתיב והמת יהי' לו:
ונ"ל כי לא מחכמה שאלו זאת כי תוס' ז"ל נשמרים מזה דא"כ מאי זה שאמור בגמ' לא עשר כתיב הלא ודאי עשר כתיב דנמצא למוד מיתורא דקרא לכך קאמר דמיתורא דקרא קא מרבינן שיח ומערה ואנן מכח סברא קא מרבינן נמי בור עשר הואיל דחזינן דאע"ג דכתיב בור דוק' קא מרבינן מוהמת יהי' לו את שיח ומער' הואיל דיש בהם כדי להמית א"כ בור עשרה דג"כ יש בו כדי להמית דקים לן כו' אבל בהדי' ודאי לא קא מרבינן בור עשר אלא מכח סברא וא"כ שפיר קא פריך לא עשר כתיב ולכך קאמרו והכי פריך כו' ומסיק כו' להורו' דהמקשן הקשה בתחלה מה דמקשה לבסוף אלא התרצן לא ידע מאי דקא מקשי' לי' עד שפירש לו לבסוף ודוק: