כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף קו.
הא דאמר זרע אחר מאי כו' נראה דבעי' בפני עצמה היא ואח"כ קאמר חיטי לגבי כו' באת"ל קאמר לי' וכן הוא ברש"ל וק"ל: בגמ' הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נוגה הא דהביא קרא הלז והרבה פסוקים יש דהקב"ה מקבל תפלתן של צדיקים נראה דקרא הזה שייך לכאן טפי מן שארי פסוקים אחר דמפרש דבריו ואומר ועל דרכיך נוגה אור משמע דוקא על דרכיו נוגה האור ולא על שארי דרכים דומי' דהכא דקאמר אפי' נשתדפו שארי שדות לא הוה נשתדף דידי' וק"ל:
ודע דכתב הנ"י מדקאמר קרא הלז ולא קרא דלקמן לא יבשו כו' משמע דמיירי דרובא דבאגי נשתדפו בשעורי' וא"כ שפיר קאמר לי' אי הות זרעת חיטי הוה מקוים בי אבל אי רובא דבאגי נשתדפו בחטי לא שייך הקרא דותגזר רק ה"ל להביא הקרא דלא יבשו. אח"כ כתב וא"כ מוכח נמי דמן זרע לזרע הוה אמרינן דהוה מכת מדינה דאל"כ לא היה א"ש הא דאמר אילו זרעת חטים כו' כו' משמע דאלו זרע חטים ונשתדף דמנכה לו אע"ג דאיירי השתא דרובה דבאגי נשתדפו בשעורים כדלעיל ע"ע:
הא דאמרינן במחכיר דמצי לומר אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא ובחוכר לא אמרינן כן זולת טעמים דתוס' יש לומר דהמחכיר ודאי שפיר מצי לומר כן לחוכר אי הוה נשתייר אותו שדה בידי ולא נתתיו לך הוה משתייר לי אותו שדה כי כך נגזר הגזירה מתחלה עלי עד שלא נתתי לך השדה והוה מקוים בי כי נשארנו כו' אבל השתא דנתתיו לתא' דידך גרמ' דנשתדף ולכך תשלם לי חכירתי אבל בחוכר א"א לומר כן דמאי אית ליה למימר אי הוה שדה זאת בידיך הוה נשתדף ג"כ וא"כ אינו עומד במזלי דאפי' לא לא קבלתיו הוה נלקה ג"כ א"כ אמרינן לי' למה לא נשתייר א"כ מדילך אחר שאינו עומדת במזלך והואיל דחזינן דעליך נגזר מכל וכל א"כ ודאי דשדה זאת עומדת במזלך ג"כ וק"ל:
בגמ' מיתיבי' כו' אלא מעתה שביעי' תעלה לו מן המנין כו' אלא מעתה שפיר יש לפרש זולת פירוש התוספות דבשלמא על הבריי' לא הוה קשה ליה מידי דסבר דהטעם דבמכת מדינה אינו עולה לו משום דודאי לאו מזלי' גרם ואפי' הוה השדה ביד בעלים הראשונים היה נלקה ג"כ וא"כ למה יהיה עולה לו וזהו הטעם בעצמו בשביעי' דאינו עולה לו דלמה תעלה לו אחר דאפילו הוה ביד הבעלים בעצמם כך עלתה לו משא"כ בדלא הוה מכת מדינה אמרינן לי' דמזלך גרם ואי הוה ביד בעלים הראשונים לא היה נשךף וא"כ ודאי תעלה לו משא"כ השתא דאפילו במכת מדיצה דאין לומר מזלך גורם אמרינן שתעלה לו מגזירת הכתוב א"כ שביעית נמי נימא הכי מגזירת הכתוב ומשני ליה דשביעית אפקעת' דמלכא הוא ופרש"י והרי הוא כמו שאינו כו' ולכך קשה ליה השתא אלא מעתה לא תעלה לו מן הגירוע דבלאו הכי לא הוה קשה לי' מידי דידע הקרא דהתם דכתיב שני תבואות ימכר לך משא"כ הכא דליכא קרא אבל השתא דאמרת דהוה כמו שאינו דאפקעת' דמלכא הוא א"כ לא תעלה לו מן הגרוע. ותירץ לי' דאפקעת' דמלכא הוא לענין שני תבואה ולא לענין גרעון דהלא חזי למשטא בה פירי דוק:
עוד בגמ' מתיבי כו' יש לומר דהא דנטר עד הכא ולא אקשה לעיל אאמוראי ר"י ועולא אחר שפירשו איזהו מכת מדינה. משום דהוה אפשר לומר דהברייתא מיירי בשנלקו כל שדותיו דלוקח ולכך לא הוה מכת מדינה כ"א בשנלקו כל עולם דוקא אבל אי לא הוה נלקה כ"ע הוא תלינן בלתא דלוקח אבל השתא דאמרינן הסברא אי משום לתא דידי הוה משתייר לי פורתא וא"כ אף בלוקח איכא למימר הכי ולפי מה שחלקתי לעיל בסמוך ה"ל ללוקח לומר ג"כ אחר שהשדה הלז עומד במזלי נשתייר לי ממנו להיות עוד בידי שנה תמימה ואף לפירוש התוספות יש לומר כן וק"ל אלא ע"כ דאינו מכת מדינה כ"א בשנשתדף כל העולם וק"ל:
יש לדקדק דלא בעי בשנשתדפו כל שדות דמחכיר וגם כל שדות דחוכר וגם רובה דבאגי דיש לחוכר ב' דברים לטיבותא. ואפשר דפשיטא לי' דתלינן במכת מדינה וצ"ע. גם יש למבעי עוד בשנלקה שלו בשדפון ורובה דבאגי בירקון וגם השדה הנחכרה בירקון עמהם באיזה מהם תלינן. ועוד הרבה מזה יש למבעי ודוק:
הנה יש עוד לדקדק להרמב"ן על הא דאמר לעיל מסתברא דא"ל אילו זרעת חטים הוה מתקיים בי ותגזר כו' האי מסתבר מוכח הוא לכאורה וה"ל למימר תדע דהנה כבר אמר רב פפא לעיל מכאן ואילך דאיתא בקבלנותא ליתא בחכרנותא כו' ואי אמרת דלא מצי למימר כן א"כ מתני' דילן יש לפרשו אפי' בקבלנותא והיינו בדאמר לי' זרע חטי והוא זרע שערי ולדעת הרמב"ן בקבלן דשינה צריך לשלם לי' מה דהוה שוה זה אשר ציוה לו לזרוע עיין בטור סי' ולכך בדהוה מכת מדינה מנכה לו מתשלומין אשר הוא חייב לשלם לו ובדלא היה מכת מדינה אינו מנכה לו אלא צריך לשלם לו מה שהיה שוה זה אשר ציוה לו אל'א ודאי מוכח דאף דהוה מכת מדינה אינו מנכה לו בדשינה וא"כ א"א לומר דמתני' דילן בקבלן מיירי. ויש ליישב דרב פפא גופי' אתי' לי' הא דאמר מכאן ואילך דאיתא כו' מסברא זאת ואי לאו האי מסתבר לא הוה אמר באמת כן וק"ל:
עוד יש לדקדק בזה מהא דאמר שמואל לקמן ל"ש כו' אבל לא זרעה כלל לא כו' דגם רב פפא לעיל סבר הכי דאל"כ היאך אמר מכאן ואילך דשייכ' כו' הלא מתני' דלעיל דאמרה המקבל שדה והובירה כו' שייכא ג"כ בחכירות ואי משום דאמר שמין אותה כמה ראוי לעשות ואי בחכירות מיירי מאי שמין איכא חכירות יתן לו דהלא מצי לאשכוחי בהובירה ונשדפו רובא דבאגי ונשתייר עוד תבואה עליהם במקצת וא"כ שפיר יש לאשכוחי שומא בזה דשמין כמה הוה ראוי לעשות אי הוה זרעה וכזה יתן לו אלא ודאי דאף כשנלקו רובה דבאגי והובירה הוא צריך לשלם מכל וכל ואיני מנכה לו כלום כדשמואל וא"כ אי בחכרנותא מיירי מאי שומא שייכא בי' וא"כ לכאודה יש לדקדק דלא אקשה לעיל ארב פפא כדמקשה אשמואל אחר דמוכח דר"פ אית לי' דשמואל. ויש ליישב דמ"מ אותה משנה אינה שייכא בחכירות מדאמרה שכך כותב לו כו' ואי הוה מיירי בחכירות לא הוה תלי מידי בכתיבה וק"ל: עוד יש לדקדק דמילתא דשמואל מוכח ממתניתין דלעיל היתה שנת שדפון כו' דקתני בסיפא דמתני' דערכין הובירה או ניר' עולה לו ובודאי גם בברייתא מסיים כך וא"כ קשה דיוקא דרישא אסיפא דמרישא משמע דוקא הית' שנת אלי' הוא דאינו עולה לו הא נשדף אותו שדה אפי' שדות הרבה עולה לו ואח"כ אמר נירה או הובירה עולה לו משמע אבל נשדף אינו עולה ואפי' לא הוה כשני אלי' אלא ע"כ לומר דהא דקאמר נירה או הובירה קאי אשנת אלי' דבשנת אלי' אפי' הובירה הוא אמרינן אלו זרעת כו' ועולה לו וא"כ ה"ל למימר מסייע לשמואל ודוק:
גם הי' אפשר לדקדק איפכא דברייתא דהתם מיירי דלא זרעה ולכך לא הוה מכת מדינה כ"א בנשדף כל עולם וא"כ לא מקשה מידי לעיל דוק:
גם יש לדקדק דע"כ נימא נמי שנת שדפון דומי' דשנות אלי' דלא נשאר תבואה כלל על השדות אשר נשדפו ומתני' דילן מיירי דאפי' נשאר תבואה על השדות אשר נשדפו דמנכה קתני וא"כ ה"ל להקשות קושיתו ממתני' זולת דברי האמוראי ר"י ועולא דוק:
גם יש לדקדק מאי קבעי בשנשדפו כל שדותיו דמחכיר ה"ל להוכיח דלא תלינן בלתא דמחכיר דאל"כ ה"ל למתני' למפלג מני ובי' והכל בדלא הוה מכת מדינה וזה לא קשה על הא דמספקא לי' בדלקו כל שדותיו דחוכר וק"ל ויש ליישב גם זה:
בתוס' ד"ה אי הוה כו' והא דקתני מנכה לו לישנא קלילא נקט ע"כ אפשר לומר דרוצים לומר דהש"ס איירי בשלא נשאר לו כלום וקתני מנכה כלישנא דמתני' אבל במתני' ודאי איירי בשנשתייר דלישנא דמנכה ודאי דייקא לן וק"ל:
בא"ד א"נ כו' ע"כ קשה להו אפירושם הראשון דא"כ דלא נשתייר כלום א"כ מאי קס"ד דהמקשן דאמר אמאי ה"נ טמא כו' הלא לא נשתייר כלום וק"ל: בתוס' ד"ה מתיב כו' תימא כו' וי"ל דהתם כו' ודאי עדיין יש לדקדק א"כ מאי מקשה מהא דרועה שהניח עדרו דלמא שמואל מוקי ליה דשמע קול ארי' ועל כדמוקי רבה לעיל. ומהרש"א אינו מתרץ כלום במאי דכתב דאותה איקימתא לא הוה לפי האמת דמ"מ על רב ששת דמקשה אשמואל קשה מאי מקשה עליו ודוק:
בד"ה לניסא זוטא כו' תימא מאי קשי' כו' הא דמקשה תו' אש"ס דהניחה בקושי' ולא קמקשים אר"ש דמותיב לי' מתחלה משום דהוה אפשר לומר דר"ש שפיר קמותיב אחר דראה דשמואל לית לי' קרא דלעיל מדנקט קרא אחרינא משא"כ הש"ס דהניחה הדין דשמואל בקושי' ה"ל לתרץ כן ולא להניחה בקושי' וה"ל למימר הכי אלא לאו משום הא קרא כ"א מקרא דותגזר. ואי הוה קשה לה ג"כ אהאי קרא א"כ למה לא מקשה ג"כ לעיל אלא ודאי בשיש לו טענה דתפלה לא קשה לה כלום. וע"ז תירצו וי"ל דשמואל מיירי בדאמר לי' זרע כל מה שתרצה כו' כלומר אחר דחזינן דשמואל נקט קרא אחרינא ילא קרא דלעיל א"כ ודאי מיירי הוא בדאמר זרע כל מה שתרצה וא"כ ע"כ לא מצי למימר הוה מקוים בי ותגזר אלא קרח דלא יבושו ולכך הניחה בקושי' ואכתי יש לדקדק דר"ש ה"ל להקשות קושיתו ג"כ אקרא דלעיל דאי איתא דאפשר לי' לומר ותגזר כו' א"כ ברועה נמי נימא אי הוה התם הוה מקיים ותגזר אומר כי הייתי מתפלל שלא יזוקו בהמותי מן חיות רעות ותפלה שלי הוה מועיל לך להיות לך רוח גבורה להלחם בהם. ואי תימא דא"ל אי הוה מועיל תפלתך א"כ הוה לה להועיל שלא יבואו כלל לעדרי בהמתך הלא זה אינו וכדכתב הת"ח דא"כ גם עתה ה"ל לומר כן ולא הוה קשה עליו הא דנימא לי' נהי דלניסא רבה כו' ע"ע ודוק:
ודע דלנ"י דכתב דלעיל מיירי בדאמר לי' זרע חטים ורובה דבאגי נלקו בשעורי' ושם שייך הקרא דותגזר אבל בשנלקו רובא דבאגי ג"כ בחטים לא שייך למימר קרא דותגזר א"כ אף הכא אפשר לומר דשמואל מיירי בדאמר לי' זרע חטים ורובא דבאגי נלקו בחטים ולכך הוצרך שמואל למנקט קרא דלא יבשו וק"ל: