אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף צה:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף צה:

דף צה.

בגמ' אב"א כדמחליף רבה כו' נראה לפרש דלכך ניחא לי' למימר בתירוצם שהחליף רבה בר אבוה כדי שלא יאמר האומר אם כן הוא דהברייתא סברה דשוכר כש"ח דמי א"כ ה"ל למימר בהדי' דר"מ אמר דבר זה דאי' לי' דשוכר כש"ח דמי וא"כ לא הוה אפשר למטעי למימר דדוקא בשואל ובש"ש אמרינן דפטור בבעלים ולא בש"ח כדס"ד השתא לכך קאמר התרצן וא"א כדמחליף כו' וא"כ אף דתני בהדי' דר"מ אמר מ"מ אפשר למטעי ולא הוה ידעינן אי סבר דכש"ח הוא או כש"ש וא"כ לא הוה אהני מידי במאי דהזכיר ר"מ ולכך מתני הברייתא סתמא וק"ל עוד בגמרא והא מדסיפא על גבה הוי רישא במלאכ' אחר' כו' אפשר לפרש דה"ק דבשלמא אי רישא במלאכה אחרת לא הוה אפשר למתני בסיפא אע"פ שהבעלים עושים מלאכה באותו מקום דהיינו הפוכו דרישא דה"א דוקא במרפי ואזיל הוא דחייב (דגם זה נקרא עושים מלאכה באותו מקום) אבל בעושים ע"ג אע"פ שלא היו בשעת שאלה אפ"ה פטורים הם לכך הוצרך למיתני ע"ג דאפילו ע"ג ממש הם חייבים אבל אי אמרת דרישא מיירי נמי באותה מלאכה ובמרפי ואזיל ובמלאכה אחרת לעולם חייב א"כ למה תני בסיפא ע"ג לא הוה לי' למתני' כ"א הפוכו דרישא והכי ה"ל למימר אפילו עושים מלאכה באותו מקום ומתה חייב ודוק היטב כי נ"ל מרווח יותר מאשר פירשו תוס' ז"ל וגם להמדחה אחריו יש לפרש היטב בסגנון זה וק"ל:

עוד בגמרא ועוד תני' ממשמע שנאמר כו' כדי שלא יתמה אדם לומר היאך טעה רבה מנונא במאי דקס"ד דידי' והיאך לא ראה שתי ברייתות אלו אשר הם מפורשים דלא כמוהו וגם היאך לא ידע לדרוש פסוקי דאורייתא אשר מוכח מתוכם דאין צריך להיות משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה לכך אמינא בדרך אפשר דתרתי מילי אמר רב המנונא דודאי גם הוא סבר בשעושה הבעל הבית באותה מלאכה אינו צריך להיות עמה כ"א בשעת שאילה ובזה איירי הברייתות ולא קאמר דצריך להיות משעת שאילה עד שעת שבירה כ"א בעושה מלאכה אחרת וה"ק לעולם הוא חייב (פי' בשאינו עמה בשעת שבירה) עד שתהא פרה וחורש בה ועד שיהיו בעלים משעת שאילה עד שעת כו' (פי' בשעושה מלאכה אחרת) ורבא מותיב לי' מברייתא דשם משמע אפילו במלאכה אחרת הרי הוא פטור וא"ת דלמא אותה ברייתא מיירי דהבעלים עמה משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה דאין זה במשמע דהרי הרישא לא קאמר אלא שאלה ושאל בעליה עמה כו' משמע דאשעת שאלה קפיד ועוד דקתני' בסיפא שאלה ואח"כ שאל בעלים עמה כו' ואי איתא דצריך להיות עמה משעת שאלה עד שעת שבורה כו' א"כ ה"ל למימר רבותא טפי דאפי' שאל בעליה עמה ולא הי' בשעת שבורה ה"ה חייב (דודאי הוה יותר רבותא דחייב באין עמה בשעת שבורה מאשר אין עמה בשעת שאילה) ואם כן מקשה לי' מהברייתא ובזה א"ש דמקשה לי' תחלה במאי דהי' אפשר לדחוק ולתרץ ולא מקשה תחלה מהברייתות דא"א לתרץ אף דהוא קושי' אסיפ' דמילת' דרב המנונ' מ"מ הואיל דהתיובת' אלים טפי ה"ל לאקדומי ובמה שכתבתי א"ש ודוק:

עוד בגמרא אביי סבר לה כר"יא ומתרץ לקראי כר"יא רבא סבר כר"י כו' הנה אפשר לקיים הגירסא שהי' כתוב בספרים לפני רש"י ז"ל ובמאי דמהפכים אביי ורבא לקראי וגם במאי דמהפכים הברייתות. ונאמר דהנה מסיק בש"ס לקמן דכבר גילה לן הקרא במאי דאמר וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמה דאשעת שאילה קפיד הקרא וכי הוא עמה בשעת שאילה ה"ה פטור רק אי לאו דהוה מפרש עוד יותר בהני קראי ה"א אורחי' דקרא הוא והוצרך לגלות עוד יותר וא"כ ודאי דצריכנא לומר דקרא הראשון אשר בא לפרש ולגלות על קרא דוכי ישאל מעם רעהו לא יסתור אותו רק יגלה על מצפוניו וא"כ ר' יאשי' דאמר בעינן חלוק ואי לאו חלוק משמע יחדיו ע"כ נאמר דקרא הראשון אשר יגלה על מצפוני מעם רעהו הוא בעליו אין עמו דמשמע טעמא דליתי' בתרווייהו הא איתא בחדא ה"ה פטור דומי' דפטור אשר נרמז במלת מעם רעהו רק דה"א אפי' בדאי' בשעת שבורה הרי הוא פטור הואיל דכתיב תרוויי' קראי (היינו מעם רעהו ואין בעליו עמו) לכך הוצרך לן עוד קרא א' דאם בעליו עמו להורות דאינו כן אבל אי אפשר לומר דקרא הראשון אשר יגלה על מעם רעהו הוא ואם בעליו עמו דא"כ לא די שלא עזרהו אלא הוה סותר אותו דהלא הקרא דמעם רעהו פוטר אם בעליו עמו אפי' בחדא והיינו בשעת שאלה וקרא דואם בעליו עמו מצריך להיות עמו בתרווייהו ובמילתא דרב יונתן הוא אפכא דקרא הראשון אשר יגלה על מעם רעהו הוא ואם בעליו עמו דמשמע אם יהי' עמו אפי' בחדא דומי' דקרא מעם רעהו רק דהי' אפשר למטעי ולומר הואיל דכתב לן תרי קראי היינו מעם רעהו וקרא דבעליו עמו אמר דאפי' יהי' עמו בשעת שבורה יהי' פטור לכך הוצרך עוד לכתוב הקרא דאין בעליו עמו להורות דאינו כן אלא לכך כתב עוד הקרא כדי שלא יאמר אורחי' דקרא הוא. ולכך אמינא דברייתא א' אשר דרשה תחלה לקרא דבעליו עמו אתי' כר' יונתן והב' כרי"א ולכך הוצרך הש"ס להביא מילתא דאביי ורבא דפליגי בר"יא ור"י הכא לתרץ שנוי דברייתא ולכך אמינא נמי דלכך הוצרך הש"ס להביא שתי ברייתות אלו ולמותיב מהם תיובתא לרב המנונא דלכאורה בחדא הוה די ובמאי דאמינא א"ש דאי הוה מביא חדא הי' אפשר לומר דאתי' כר"י או כר"יא הוא סבר כאידך וק"ל:

בתוספת ד"ה הא מדסיפא כו' וכ"ת דמרישא כו' דהיא גופה אתי לאשמעינן כנ"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה