כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף צד.
במתני' מתנה כו' כל המתנה כו' וכל תנאי כו' וכל שאפשר כו' הא דתני הכא הני שלשה דברים דצריכים להיות בתנאי ושביק דברי' אחרים דצריכים להיות עוד בתנאי דהיינו הן קודם ללאו ותנאי כפול ודיכול לקיים ע"י שליח וגם מה שייכות יש בדברים אלי בפרק הזה נראה לומר דאחר דתני דיכולים השומרים להתנות כדי שלא יאמר האומר דאינן רשאים להתנות על מה שכתוב בתורה לכך הוצרך למתני כל המתנה כו' וכדי שלא נטעי עוד לומר ולחלק בין דבר שבממון כו' ונימא דלעולם ר"י הוא לכך תני וכל תנאי כו' דמזה מוכח דאתי' כר"מ ועוד תני וכל שאפשר כו' דאי לא תני כך ה"א הואיל ותני כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ע"כ א"כ דאע"פ שאי אפשר לקיימו תנאו קיים דאל"כ ל"ל למימר כל המתנה כו' דתנאו בטל הלא כל שאי אפשר לקיימו תנאו בטל והמתנ' על מה שכתב בתורה ג"כ א"א לקיימו אלא ודאי דאע"פ שא"א לקיימו תנאו קיים חוץ מאשר מתנה על מה שכתוב בתורה לכך תני הסיפא ועיין בגטין וק"ל: בגמ' תנא ומתנה ש"ש כו' במאי בדברים ודאי על מתני' לא קשה לי' כן משום דשם בא לפטור את עצמו ואינו רוצה להיות שומר אם לא ע"י תנאו ודאי דאפי' בדברים בעלמא יכול להתנות כך משא"כ בברייתא דרוצה לשעבד את עצמו וק"ל:
עוד שם ור"י אמר אפי' תימא כו' בההוא הנאה כו' ובזה א"ש דנקט תלא דברייתא לפי גירסתינו בש"ס ומתנה ש"ש ולא נקט ש"ח אלא דבא לאשמעינן רבותא דאפי' ש"ש דנקט שכר על שמירה והוה אפשר לומר דלא אכפת לי' בזה דקא נפיק עלי' קלא דא"כ לא הוה לי' למנקט שכר על השמירה קמ"ל דאפי' הכי אמרינן כן וברי"ף גריס ומתנה ש"ח ודוק:
עוד בגמ' אמר ר"נ מתני' נמי דיקא כו' יש לפרש דבא למידק לן דאפו' במאי דמתרבה מכללא דריב"ת והיינו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך וכדאמר רבא שם בגטין הלכתא כוותי' ודייק לי' מדתני כל שאפשר לו לקיימה במלת לו אתי לן האי דיוקא דלו ל"ל אלא ודאי דבא להורות דבר שא"א לו לקיימו אע"פ שאפשר לקיימו לאדם אחר דומי' דהתם ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך גם אפשר דדייק כן הכא ממלת כל דבא לרבויי דבר זה כמו שאמר שם דכלל שאמר ריב"ת בא לרבות דבר זה לרבא גם לאביי א"ש דמרבה ע"מ שתאכל בשר חזיר ועיין בספר ת"ח דדרך ג"כ קצת בדרך הזה ולא כולו ולי עוד דרך אחר דהנה באשר ראינו דלעיל אמר רב טבלא משמי' דרב זו דברי ריב"ת ומסוגי' הש"ס ברוב מקומות נאמר דזו ולא ס"ל ואח"כ אמר ר"נ משמי' דרב דהלכה כריב"ת משמע דאמוראי נינהו אליבא דרב ואין תימא בזה דנאמר דרב יאמר אין הלכה כר"י אחר שראינו דסתם מתני' כוותי' דבכמה מקומות מצינו דאמרו מתני' יחידאי היא ובפרט רב דתנא הוא וא"כ רנב"י בא לדייק דהלכתא כר"י דכבר מצינו במקום אחר דפסקו הלכתא כדבר אשר נשנית במקום הלכת' פסיקתא כדאי' בב"ק דף ק"ב וא"כ הכא במאי דתני וכל שאיפשר לו לקיימו כו' כולל ג' דברים ביחד ולפחות שני דברים והיינו במאי דמסיים והתנה עליו בתחלתו אשמעינן דוקא התנה עליו בתחלתו ולא שהמעשה קודם וא"כ הואיל דהלכה כן א"כ גם במאי דתני וכל שאפשר כו' הלכה כן וביותר אם נאמר דבמאי דתני שאפשר לו לקיימו הוה סיומ' דרישא אמאי דאינו יכול להתנות על מאי דכתוב בתורה ומלת כל בא לרבות אפשר אין לא אפשר לא וכדמשמע בתוס' וכדאכתוב שם וא"כ הואיל דהלכה כן בשני דברים אלו גם במאי דא"א לקיימו דלא הוה תנאי ודאי דהלכה כן דוק היטב: בתוס' ד"ה אימא סיפא כו' הכא משמע דלא כפי' בקו' כו' הנה אף דאינו מוכח כולי האי דאפשר הא דכתב שם רש"י היינו אליבא דחנני' דפליג במתני' דקדושין בתנאי כפול מ"מ מודה הוא בתנאי קודם למעשה והא דקאמרה הש"ס הכא היינו לומר דר"י פליג על ר"מ בזה מ"מ משמע דגם חנני' פליג עליו מאחר דאבא חלפתא תני בשם ר"מ משמע דר"מ סבר דוקא כן והראיה הואיל דחזינן דגם הכא הש"ס דייקא כן מדברי אבא חלפתא וק"ל: בתוס' ד"ה א' ר"נ כו' וא"ת ומאי קמ"ל כו' אבל קשה כו' הנה זה יתורץ בתירוצם דלקמן במאי דפירשו דדייק דאתי כר"י מדקתני כל דאי סיומא כו' ורצונם באמת דודאי הוה סיומא דרישא נמי רק דבמלת כל בא לרבות עוד דבר חידוש הואיל דהוה נמי סיומא דרישא א"כ א"ש דתני שאפשר ולא שא"א ועיין בחידושי מהר"מ דנראה דגם הוא כיון לכך:
השואל פרק שמיני דף צ"ד ע"ב תנן התם כו' מה"מ נטר עד הכא משום דראה במתני' דילן דקתני בשואל דפטור בבעלים במתה ואפשר לומר דוקא שואל במתה ולא ש"ש בגניבה ואבידה ולא כדקתני לקמן בברייתא דנקט ג"כ לשוכר לכך קאמרה הש"ס מה"מ ושקיל וטרי בזה עד לבסוף דאמר וכי ישאל וי"ו מוסף כו' וילמד עליון מתחתון כו' וא"כ מזה מוכח דגם ש"ש פטור בגניבה ואבידה בבעלים וק"ל:
בשלמ' שלישית בשואל מפורש וכי ישאל כו' בעליו אין עמו שלם ישלם כו' הא דלא קאמר בקיצור דשלישי' בשואל דכתיב וכי ישאל ולמה מסיים הקרא וגם דקאמר בשלמא כו' ואח"כ קאמר אלא כו' ובקיצור ה"ל לומר. אפשר לומר דהנה מצינו דעת נוטה בתוספות ב"ק דף נ"ז ע"ב בד"ה נמצא כו' דש"ש משלם כפל בטוען טענת גנב בבעלים ואף דתוס' ימאנו אח"כ בזה באמרם ושמא אין שייך כפל בטוען טענת גנב בענין זה מ"מ מסיימי' ואפי' שייך כו' דמשמע דמסופקי' הם בכך ואם שייך כן בש"ש שייך נמי בשואל בכענין זה דמ"ש אם הוא פטור על הגניבה בבעלים כמו ש"ש א"כ שייך נמי לומר בי' דישלם כפל בטוענו טענת גנב בבעלים. וא"כ נוכל לומר דה"ק המקשה ודאי אי לא הוה ניחא מכל וכל גם בשואל והיינו דהוה אפשר לומר דלא יפטור בגניבה בבעלים א"כ אתי לי' שפיר דשניי' בש"ש אחר שחייב בגניבה ואבידה ובודאי קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה והראיה משואל דמשלם לעולם קרן אבל אחר שראינו דשואל פטור בגניבה בבעלים וילפינן לי' מדכתיב וכי ישאל וי"ו מוסיף כו' (ולכך מסיים הקרא בעליו אין עמו שלם ישלם) וא"כ נוכל לומר בי' דום הוא ישלם כפל ולא קרן בטוענו טענת גנב בבעלים וא כ אפשר לומר דכפל בשבועה עדיפא מקרנא בלא שבועה אחר דגם השואל משלם כפל וקאמר וקאמר המתרץ אפי' הכי כו' וק"ל: עוד בגמ' בשלמא גניבה דכתיב אכ גנוב יגנב כו' הא דקאמר בשלמא נראה דהנה מצינ בתוס' פ' הכונס דף נ"ז ע"א בד"ה כגון שטענו כו' דמסיפקי' בגניבת אונס אי חייב עליו ש"ש או לא ונוכל לומר דש"ס דהכא סביר דידאי חייב נמי על גניבת אונס ואתי לי' מכפל דגנוב יגנב וא"כ ה"ק בשלמא גניבה אתי שפיר אפי' באונס מכפל דקרא אבל אבידה מנ"ל אבל אי לאו דחייב גניבה אפי' באונס הוה אתי לי' שפיר אבידה מהכפל ומשני לי' מברייתא דהתם ואפשר דלא סבירא לי' דחייב ש"ש בגניבה באונס וכן מצינו דעות בזה ועיין בב"י:
אח"כ אמר הניחא למ"ד לא אמרינן דברה תורה כו' אפשר לפרש דאחר דראה דהביא לי' הברייתא דמרבה אבידה מכפל דקרא וסבר דא"כ ע"כ לית לי' דחייב ש"ש בגניבה באונס דאל"כ למה מרבה אבידה ולא גניבה באונס אלא ע"כ אית לי' דאינו חייב באונס והמקשה שפיר סבר וידע אם חייב ש"ש בגניבת אונס לא צריך א"כ קרא לאבידה דהשתא על גניבת אונס חייב על האבידה לא כש"כ (אבל לא ידע לומר ומה גניבה שקרובה לאונס כו') וא"כ ה"ק הניח' כו' דאי הוה קשה לי למ"ד לא אמרינן דברה תורה כו' והיינו דאם הוה אפשר לומר דאחר דסתמא אמרה תורה דחייב בגניבה א"כ כל גניבה במשמע אפי' באונס (וכן משמע בתוספות שם דמטעם זה חייב ש"ש אפי' על גניבת אונס) א"כ קשה לדידי' גנוב ל"ל לרבות אבידה הלא ק"ו הוא אחר דחייב אפי' על גניבת אונס מכש"כ על אבידה וא"כ הוה א"ש למ"ד דברה תורה כלב"א אבל אחר דלא קשה מידי על מ"ד דלא דברה תורה כלב"א דודאי לא משמע מסתמא דקרא דחייב אפי' על גניבת אונס וא"כ הוצרך הקרא לכפול לרבות האבידה וא"כ קשה למ"ד דברה כו'. ואי תימא דלמא בהא נמי קמפלגי אי אמרינן סתם גניבה משמע אפי' באונס זה אינו דזה לא מצינו דפליגי תנאים או אמוראים בדבר זה ובאמת נ"ל דהוה ספיקא דדינא ועיין בפוסקים ודוק ועוד אכתוב בסמוך בזה:
עוד בגמ' בשלמא שבורה ומתה דכתיב כו' ונשבר או מת כו' קאמר בשלמ' משום דאי הוה לן ג"ש בקבלה במלת ונשבר הכתוב בשואל ממלת ונשבר הכתוב בש"ש א"כ לא הוה קשה מידי מנ"ל שבוי' דבג"ש הוה אתי' מש"ש אבל דא"כ הוה קשה מלת ומת ל"ל בשואל דנילף ג"כ מש"ש וא"כ שפיר קאמר בשלמא כו' דבאמת לית לן ג"ש בקבלה וא"כ ניחא לן בשבורה ומתה וקשה לן משבוי' וק"ל:
עוד בגמ' הניחא לרבי יונתן כו' הא דקאמר הניחא נראה דבאמת הוה אפשר לאקשוי לרבי יונתן מלתא דאו הכתוב בש"ש ל"ל וצריך לומר דאתי' לשום דרשה והש"ס ידע שפיר הדרשא וא"כ ה"ק דאי הוה קשה לר"י או בש"ש ל"ל לא הוה קשה מידי לרבי יאשי' דאחר שראינו דכתב לן קרא מלת או בש"ש לחלק וא"כ חזינן דאי לא הוה כתוב או שם לחלק ה"א דדוקא עד דמיתבר' ומתה לא יפטור וא"כ ע"כ לומר דיותר הוה אונס בשניהם ביחד מאשר קרה לי' חדא בלחוד וא"כ לא צריכנא בשואל האי או לחלק דמאי תימא דאי לא כתיב או ה"א עד דמיתבר' ומתה לא מיחייב הלא אדרבא דיותר יתחייב במיתבר' בלחוד או במתה בלחוד מאשר קרה לי' שניהם בהדדי ומבש"ש נילף כן וא"כ ע"כ בא האי או דשואל לרבות שביי' אבל השתא דניחא לן לרבי יונתן משום דאו דכתיב בש"ש אתי' לשום דרשא (והש"ס ידע הדרשה כדלעיל) ולעולם הסברא היא דיותר הוה פשיעה בשניהם בהדדי וא"כ קשה לר' יאשי' וק"ל:
בתוס' ד"ה אלא למ"ד כו' אע"ג כו' ה"נ לא מסתבר כו' ובזה א"ש לישנא דש"ס דקאמרה אלא למ"ד אמרינן ולא הל"ל אלא למ"ד דברה תורה כלב"א אלא ודאי אותו מ"ד אית לי' נמי דהרבה פעמים לא אמרינן דברה תורה כלב"א היכא דמסתבר וא"כ שפיר קאמרה אמרינן דברה כו' היינו דאמרינן נמי דברה תורה כלב"א ולא כס"ד דלא אמרינן לעולם דברה תורה כו' וק"ל: בד"ה אלא אביו ואמו דסתמא משמע שניהם כו' הוצרכו לומר כן דלא תימא דר' יאשי' ה"ק הואיל ואפשר למטעי ולומר שניהם ביחד לכך הוצרך לן יתורא דקרא להורות דאף אכל א' בפני עצמו חייב לכך קאמרו ז"ל דאינו כן אלא דר' יאשי' סבר דהאמת כך הוא דסתמא משמע שניהם כאחד וכתב לן קרא שניהם כאחד וגם כל א' בפני עצמו ובזה מתורץ דלא תימא למה הוצרך לכתוב להאריך לא ה"ל לכתוב כ"א או בין אביו ואמו אלא משום דא"כ לא הוה לן לחייב לאדם אשר יקלל אביו ואמו בהדדי אחר שאין עונשין מן הדין אבל השתא דכתב לן הקרא דחייב על שניהם ועל א' מהן א"ש לר"א. וכתבו עוד והא דכתיב יחדיו בשעטנז כו' משום דאי לאו דכתבו דסתמא משמע שניהם כאחד לא הוה קשה ממלת יחדיו דלשם דאחר דמשמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו א"כ בכל מקום ומקום לפי מאי דבעי הוצרך לפרש אבל אחר שאמרו דסתמא משמע שניהם כא' א"כ הוצרכו לכך וק"ל:
וכתבו עוד ור' יונתן נמי כו' לא מהתם יליף כו' אלא מסברא קאמר דהוה משמע הכי ע"כ והיינו דודאי הכא הוה משמע לי' הכי והתם הוה משמע לי' מסברא דשניהם יחדיו ולכך קאמר הכא משמע שניהם כא' ומשמע אחד בפני עצמו ולא קאמר דמשמע אחד בפני עצמו אלא לומר דמשמע לי' בכל מקום ומקום מסברא דוק ובזה מתורץ מאי דמדקדקים כל מפרשי דבריהם עליהם: בגמרא דתני' אביו ואמו קלל איו לי פו' פירוש דבא לתרץ הקרא שמכפיל באמרו אביו ואמו קלל וכבר אמר איש כי יקלל כו' לכך קאמר אין כו' כלומר אי לא הוה כתוב כ"א איש כי יקלל ה"א אין לי כו':