כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף צב:
בגמרא על מנת שאוכל אני ובני או שיאכל בני בשכרי הוא כו' רש"י פירש ע"מ שיאכל בני בשכרי שקצצת לי' ותוספות ז"ל מקשים על פירושו ונראה לקיים פירש"י והמקשן לא מקשה כ"א מרישא דברייתא. רק תחלה נאמר למה נקטא הברייתא תרי מילי ונראה דאי תנא רישא ה"א דוקא בהא מילתא אוכל הוא ופטור משום דפועל מיקרי דהלא יש לו שכר חוץ ממה שאוכל משא"כ בסיפא דאינו נוטל שכר כ"א מה שאוכל בנו ונימא דא"כ לא יתקרי פועל ואינו א"כ במילתא דכנפשך דדרשינן לעיל ולא יאכל הוא אפילו בפטור לכך אצטריך הסיפא ואי הוה תני הסיפא ולא רישא ה"א דוקא בהא לא יאכל בנו בפטור הואיל דמקח גמור הוא (וכדמקשי' תוס' ז"ל על רש"י ז"ל) אבל ברישא דאינו אוכל בשכרו אלא ממה שויתרה התורה לו נימא דאף בנו פטור לכך אשמעינן דלא וא"כ יש לומר דהפשטן לא פשט לי' אלא מרישא והא דהביא גם הסיפא משום דאל"כ הוה אפשר למדחי ולפרש הרישא דומי' דסיפא דהא דאמר ע"מ שיאכל אני ובני היינו דבנו יאכל בשכר שקצץ לו והו' א"כ מקח גמור לכך הביא ג"כ הסיפא א"כ ע"כ רישא מיירי דיאכל בנו עם האב שמזכה לי' התורה ופשט שפיר מאי דרצה לפשוט ודוק:
עוד בגמרא בשלמא נתפרסו עגוליו כו' אלא נתפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא נראה דאי לאו דמשני לי' דמתחזי כמקח טעות לא הוה קשה לי' נתפתחו חביותיו מאי לא הודיען שייך ביה דה"א דהיינו דלא הודיען איזה מלאכה יעשו אלא שהשכירם סתם לעשות לו מלאכה אותו יום ואח"כ הראה להם לעשות בחביות ויכולים לומר אילו היינו יודעים שנעשה דבר שיש בו עגמת נפש לא היינו נשכרים לך משא"כ כשהראה להם הדבר אשר יעשו ואעפ"כ היו נשכרים לו א"כ בודאי לית להו צער לעשות בלי אכולה או שתיה ממנו אבל השתא דקאמר דמחזי כמקח טעות א"כ ליכא למימר דמיירי בסתם לעשות לו מלאכה אותו יום דא"כ לית כאן מקח טעות דמי אטעיי' דהלא בסתמא השכירם אלא ע"כ לומר דהראה להם המלאכה אשר יעשו ואטעיי' וא"כ שפיר קא מקשה דמאי מקח טעות שייך דוק:
עוד בגמרא א"ה גדולים נמי יש לפרש דבשלמא אי אמרינן משל שמים אוכל יש לומר הא דקאמר קוצץ ע"י בנו ובתו ועבדו הגדולים היינו שהם קוצצים עם בע"ה ואחר שהם קצצו בא הוא ונוטלו דכל מה שקנה עבד קנה רבו הואיל דנותן להו מזונות ולכך אמרה המתני' שיש בהם דעת לקצוץ בעצמם אבל אי אמרה דאינו נותן להם מזונות וא"כ אף שכרם אינו שלו וא"כ למה נוטל הוא הקציצה ומשני דאיירי דידעי וקא מחלי דוק ותוספות ז"ל אינן מפרשים כן והיודע יבחר:
עוד בגמרא מאי לאו אידי ואידי במעלה להן מזונות כו' אע"ג דשפיר אוקמי כבר באין מעלה. גם מה שאמר בסמוך א"ה קטנים נמי ניקוץ להו מאי קשה ליה יותר על דברי המדחה מאשר הי' קשה ליה על אוקימתא דיליה דמוקמי לתרווייהו במעליה נראה לפרש דודאי על אוקימתא דיליה לא הוה קשה לי' מידי דודאי הסברא נותנת דקטנים לא יהיו כגדולים ומילתא מפורשת הוא זה דהואיל ואין בהו דעת ואין עבדים לו כ"א בניו הם לא יקצוץ להם אף שנותן להו מזונות ואף הוא אינו חפץ לצערם בודאי אבל על המדחה אשר אוקי מתני' כשאין מעלה וברייתא במעלה קשה לי' דא"כ מ"מ מצינו דפליג מתני' על הברייתא דמתני' ע"כ לא קאמר דלא יקצוץ ע"י בניו הקטנים כ"א בדאין מעלה מזונות וברייתא קאמר אף במעלה ואי תימא דגם מתניתין סברה בבנים הקטנים אפילו במעלה לא יקצוץ והא דמיירי באין מעלה רבותא דגדולים קמ"ל דאפ"ה יקצוץ דע"ז אפשר לבעל דין לחלוק ולומר דאי איתא כן הלא יש לטעות ולומר דדוקא בבנים הקטנים באין מעלה לא יקצוץ אבל במעלה יקצוץ אלא דע"כ דהאמת כן הוא וא"כ הדר לדוכתא דפליגא הברייתא אמתני'. ומהדר המדחה צעריה דבנו ובתו לא זכי לי' רחמנא וא"כ אף דמתני' סתמא קאמר א"א לטעות בכך דדבר פשוט הוא זה וא"כ מתני' לאו דוקא קאמר באין מעלה אלא אפילו במעלה ולא פליג אברייתא א"כ. ובזה יתפרש היטב נמי דקאמר תחלה מאי לאו אידי ואידי במעלה כו' דאי מתני' באין מעלה דחיקא לי' א"כ קטנים נמי ניקוץ להו כדמקשה לבסוף דוק ודברי תוספות ידועים והיודע יבחר:
בתוס' ד"ה א"ה גדולים נמי כו' כבר כתבתי מה שיש לפרש בע"א. ובמה שפירשו הם ז"ל יתיישב היטב מאי דקאמרה הש"ס א"ה גדולים נמי ולא קאמר א"ה גדולים נמי לא דהלא קושיתו הוא השלילה ולא החיוב אבל לפי דבריהם ז"ל א"ש דה"ק גדולים נמי אנוסים הן כקטנים וק"ל:
גם א"ש לפי דבריהם דאי מיירי בידעי וקא מחלי א"כ מאי קמ"ל בזה כל אדם אשר ימחול דבר מה לחבירו מחילתו מחילה אבל לפי דבריהם א"ש דה"א דלא יהי' מחילתם מחילה משום דנאמר דאנוסים הן קמ"ל וק"ל:
בד"ה לא זכי לי' רחמנא כו' א"נ נקט רחמנא משום בתו דמן התורה מעשה ידיה שלו וצערה לא זכי ליה רחמנא ע"כ. בזה א"ש במאי דמהדר ליה צעריה דבנו ובתו הקטנים ולא הוה לי' למהדר אלא בקיצור כלישנא דהמקשן צעריה דקטנים לא זכי ליה אלא משום דתרי מילי נינהו דבבנו נאמר לא זכו ליה רבנן ובבתו נאמר לא זכי ליה רחמנא לכך מאריך בלישניה וק"ל: