אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף עו.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף עו.

דף עה:

בגמרא יש רבית מוקדמת כו' והי' משלח כו' הנה יש פלוגתא בין הפוסקים אי דוקא בדאמר לי' בשביל מעותיך כו' הוא דאסיר אבל בסתם ה"ז מותר או לא. ואפשר לומר להכריע דבסתם מותר מדאמר יש רבית מוקדמת משמע דלאו בכל זמן הוה רבית מוקדמת אלא דוקא בדאמר כן דאל"כ הל"ל בקיצור אפי' אם נותן לו רבית מוקדמת ומאוחרת ה"ז אסור וק"ל: עוד בגמרא ואלו עוברים אמר אביי מלוה עובר בכולן כו' נראה דבא לתרץ דלא חשבה מתני' הני תרי לאוין דעובר הלוה משום לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך לכך קאמר דמלוה עובר בכולן לומר דלא רצה למחשב כ"א הני לאוין דחד מנייהו עובר בכולן משא"כ אי הוה חשיב הני תרי לאוין לא הוה חד מנייהו אשר עובר בכולן וק"ל. הא דאמר ר"ש מלוה ברבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא עוד שמשימי' משה רבינו חכם כו' נראה דה"ק דלכך מפסידי' דאי לא הוי מפסידים אלא היו מרויחים מה היו הבריות אומרים אלו הי' יודע משה רבינו כו' ולכך יפסידו ע"כ כדי שלא יאמרו הבריות כן וק"ל:

השוכר את האומנין, פרק ששי. דף ע"ו ע"א בגמרא פשיטא אי אמר בעה"ב בג' ואזיל איהו א"ל בד' דעתייהו אעילוי נ"ל לפרש דבהא לא הוה מסופק אי דעתי' אדבורא דשליח או אדבורא דבעה"ב דודאי דעתייהו אדבורא דשליח הואיל דעילוי קמעלי השליח ואם כן ודאי לא רצו לנוד מדבורא דשליח ולסמוך אדבורא דבעה"ב דמהיכי תיתי לומר כן והיינו דמיירי דאיכא דמיגר בד' ואיכא דמתגר בג' ולהכי אמרינן דודאי דעתי' אשליח הואיל דעלוי קמעלי מן מה דנשכרים הרבה פועלים. אלא אי אמר בעה"ב בד' ואזל איהו ואמר בג' ואמרו כמו שאמר בעה"ב מאי כו' ומיירי נמי דאיכא דמיגר בד' ואיכא דמתגר בג' וא"כ יש לומר הואיל דאמר השליח בפחות ממה שנשכרים הרבה פועלים דדעתייהו אבעה"ב א"ד לא אמרינן הכי אלא דדעתייהו אשליח וה"ק מהימנת לן כו'. והכא לא קאמרה הש"ס דדעתייהו אעלוי דבעה"ב דהואיל דלא ידעו כלום מה שאמר בעה"ב ליכא למימר דדעתייהו אעלוי רק בזמן שהשליח אומר העילוי ולכך פשיט לי' שפיר מהא דהביא לי גיטי ואף דשם לא שייך עילוי ודלא כתוספות דדחקו עצמן למצוא גם שם עילוי ואשר הביאם לזה הוא משום דסברי דגם בדאמר בעה"ב בד' והשליח ג' אמר דאז אי אמרינן דאדיבורא דבעה"ב סמכי הוא מטעם דדעתם אעילוי דבעה"ב ולפע"ד לא צריכנא לזה וכנ"ל. וגם הם ז"ל דחקו עצמן בד"ה ואזיל איהו כו' ובמה שכתבתי לא צריכנא לדחוק גם שם. וגם מה שפירש"י ז"ל בד"ה דעתייהו אעילוי כו' וז"ל אע"פ שא"ל כו' לא לפחות מקצבתן של זה אמרו כו' נראה דגם הוא ז"נ מפרש דמאי דאמרה הש"ס דעתייהו אעילוי קאי אעילוי דבעה"ב ואני לפי מה שנראה לפי ע"ד כתבתי ודוק:

מה שאמר פשיטא אי אמר כו' ואח"כ אמר אלא אי א"ל כו' ולא שאל בעי' דיליה מבלי שיאמר תחלה מאי דפשיטא ליה. נראה דבהא בא לרמז לן דספיקא דידי' הוא בין אם כל הנשכרים שקלי ג' או כל הנשכרים שקלי ד' או אפי' עבדי עבידתא דשוי' ד' ואי לא הוה אמר תחלה פשיטא הוה אפשר לומר דע"כ לא קמבעי ליה אלא בדשוי' עבידתא ד' או דכל הנשכרים נשכרין בד' ובהכי הי' אפשר לומר דדעתן אבעה"ב אבל אי כל הנשכרים נשכרים בג' וגם עבידתן לא שוי' אלא ג' מהיכא תיתי לומר דדעתן אבעה"ב להוסיף על מה דאמר השליח. וגם היה אפשר לומר אפכא דה"א דע"כ לא בעי כ"א בדכל הנשכרים נשכרים בג' ולכך אפשר לומר דה"ק מהימנת לן דהכא אמר בעה"ב אבל אי כל הנשכרים נשכרים בד' או דעבידתן שוי' ד' ודאי יש לומר דדעתן על מה דאמר בעה"ב להוסיף להו. לכך קאמר בתחלת דבריו פשיטא כלומר בענין זה פשיט לי בכל אופן בין דכל הנשכרים נשכרים בד' או בג' או דעבידתן שיי' ד' ובאופן זה נמי אבעי לי מבעי בכל אופן דאל"כ לא ה"ל לומר פשיטא אם באופן הראשון אית לי' למבעי נמי ובאופן אחר ה"ל לומר נמי פשיטא בחד צד אי פשיטא ליה אלא ודאי מוכח דבאופן הראשון פשיט לי' מכל וכל ובאופן השני בעי ליה מבעי מכל וכל וק"ל:

בתוס' ד"ה דעתי' אעילוי באמר להו שכרכם עלי איירי כו' כו' עיין ברא"ש דמוקי לדעת הרי"ף בדאמר שכרכם על בעה"ב ושוי' עבידתן ד' ועיין בטור דכתב ומוקי ליה אפי' אם יש נשכרים בג' ויש בד' ורבים רוצים להגיה בדבריו ע"ע ונראה דאפשר לפרשו בלי הגהה ולומר דסובר הטור הואיל ויש נשכרים בד' אע"פ שבעה"ב אמר לשכור לו בג' והשליח שינה מדעתו ושכרם בד' וגם אמר שכרכם על בעה"ב וא"כ נתבטל השליחות והוה כאלו נשכרים לבעה"ב דאמר שלא להוסיף על ג' ובהכי אמרינן לעיל דאין נוטלים כי אם ג' אפ"ה הכא שאני מדהתם דהתם ודאי אמרינן הואיל דנתבטל השליחות עלייהו דידהו רמיא לגלוי דלא איתגרי אלא בד' כדאיתא ברי"ף אבל הכא הרי גילו דעתם דלא מיתגרי אלא בד' דהרי אמרו כמו שאמר בעה"ב ואיא לן דדעתן אעילוי ואינן רוצין ליקח פחות מקצבה הזה וא"כ מאי אית להו טפי למעבד מהשתא וזהו דוקא אם נשכרים קצת בד' אבל ודאי אם כל הנשכרים נשכרים בג' אזי ודאי לא אמרינן כן ודוק:

בתוס' ד"ה השוכר את האומנין כו' הנה נראה מתוספ' ז"ל דגם בפועלים אם הוזלו לא אמרינן דאם עשו חצי' ושכרם בב' סלעים ועתה הוזל המלאכה ולא שוה החצי אלא שקל דלא יטלו כ"א שקל אלא נוטלים מה שפסק עמהם והיינו סלע דלמה יפסידו במה שעשו וכדכתבו תוספות ז"ל בחזרת בעה"ב בשהוקרו והא דלא כתבו כן בחזרת הפועל משים דהתם לא אצטרכי לכתוב כן דא"א לטעות מדמצינו דר' דוסא פליג על חכמים בחזרת הפועל וסובר דשמין מה שעתיד להיעשות וא"כ ליכא למטעי אליבי' דלא יטלו כ"א שקל בדהוזלו דא"כ הוה שיימינן להם מה שעשו גם לר"ד וכללא כייל ר"ד דלעולם לא שיימינן אלא מה שעתיד להיעשות והא דלא פירשו דבריהם גם כן בדהוזלו משום דבהוזלו לא פליג על החכמים ולכך לא הוצרכו תוספ' ז"ל לכתוב ולסתור סברא הזאת אבל בחזרת בעה"ב דלא מצינו בי' פלוגתא הוצרכו לפרש ולסתור סברא הזאת וכן משמע ברש"י במתני' ד"ה ידם על התחתונה כו' ודלא כטור דלא כתב כן אלא אף בדהוזלו ידם על התחתונה ואינן נוטלים כ"א שקל. ומרן הב"י כתב עלי' דפשוט הוא ונלע"ד דליתא כלל ודוק: בתוס' ד"ה דאי ס"ד כו' אבל אין לפרש כו' וא"כ סותר הפשיטות דלעיל כו' הרב מהרש"א ז"ל הקשה דה"ל לסתור סברא זאת מדאמר א"נ משתגיע גט לידה מגורשת אלמא דאדבורא דידי' קא סמיך ע"ע ולא ידעתי מאי קשי' יש בזה והלא ניחא להו טפי להוכיא דבריהם מן התחלת המאמר יותר מלהביא ראי' מסוף המאמר וק"ל:

ובאמת הוה אפשר לומר דגם הש"ס כך אמרה דאי הוה איתמר אפכא כו' א"כ ודאי הוה אמרינן דהעילוי הוא מה שאינה מתגרשת מהרה אבל הקס"ד דהש"ס הי' דהעילוי הוא שתתגרש ולא הוה קים להש"ס מה הוא העילוי רק מן מה דמצינו דמתגרשת אד דאינה מתגרשת ודוק. ועיין מה שכתבתי לעיל דהי' נלפע"ד דלא צריכנא לכל דבריהם האלו ודוק. ועוד הוספתי כהנה בשיטה הלז במסכת גיטין ושם תמצא בע"ה:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה