כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף עד:
בגמ' א"ל רבנן לר"פ ואי לא פסיק שקיל כמעיקרא מעות נינהו ומעות לא קני ע"כ לכאורה יש לדקדק על רבנן אלו למה נקטו מילת' דלוקח והקשו כן ה"ל למנקט מילתא דמוכר וה"ל לומר ואי פסיק שקיל כהשתא והלא מעות נינהו כו' ולמה לא יכול המוכר לחזור. גם יש לדקדק על תשובת ר"פ דאמר אי פסק מוכר קהדר בי' כי' מאי רצה בזה הל"ל בקיצור אנא נמי מי שפרע קאמינא. ונראה דרבנן האלו ראו המעשה אשר בא לפני ר"פ ופסק ר"פ דבריו על המעשה והיה סבירא להו דמעולם לא רצה לחזור אחד מהם רק דהשאלה אי מותר ליקח כשער הזול ולא יהי' נראה כרבית הואיל דהקדים המעות באותו פעם אי הוה שקיל הנדוני' לא הי' לוקח במעותיו כ"א ב' אמות בגד למשל והיום לוקח ג' אמות וכשהורה ר"פ וחילק בין פסק או לא פסק כת"ק דמתני' לא הוה קשה להו על הוראתו אם פסק דנוטל כשער הזול דפשיט' להו דבר זה דהוה היתר גמור אלא דהוה קשה להו על הוראתו דאם לא פסק דנוטל כמעיקרא ולמה לא יאמר לו או תן לי מעותי כו' כדאמר ר"י במתני' אלא ודאי דס"ל דמעות קונות וא"כ א"א לי' לימר תן לי מעותי ולכך הקשו קושיתם וע"ז תירץ להו ר"פ דאנא מי שפרע קאמינא כלומר דהוצרכתי לפסוק ביניהם על זה דאם ירצה המוכר לחזור אי יטול כהשתא ובאם הלוקח רוצה לחזור אי יטול כמעיקרא ולא כמו שאתם סבורים דהוראתי הי' הוראת היתר ואיסור לענין רבית ודוק:
עוד בגמ' א"ל רבינא לר"פ ממאי דרבנן היא כו' דלמא ר"ש היא כו' אבל לרבנן כו' ע"כ. נראה לומר דמש"ה קדחיק נפשי' לאוקמי כר"ש משום דאי כרבנן ולא שאני לרבנן בין חד תרעא או תרי תרעא לעולם מקבל עלי' לוקח מ"ש וא"כ הא דפליגי רבנן ור"ש לעיל בהזהב מיירי בין בחד תרעא ובין בתרי תרעא א"כ הוה קשה לי' למה לא פליג ר' יהודה לעיל אשניהם ולמה נטר עד הכא אלא ודאי סבר דרבנן דפליגי לעיל אר"ש לא מיירי אלא בחד תרעא ולהכי לא פליג ר"י לעיל דהתם מיירי בחד תרעא ובחד תרעא מודה ר"י דמקבל הלוקח עליו מ"ש ומהדר לי' ר"פ אימור דאמר ר"ש בחד תרעא כו' כלומר לעולם אימא לך דלא שאני לרבנן בין חד תרעא או תרי תרעא לענין מ"ש והא דלא פליג ר"י לעיל אפלוגתא דרבנן ור"ש זהו משום דבאמת מ"מ לא מיירי התם כ"א בחד תרעא דהלא ר"ש מודה בתרי תרעא וא"כ לא הוה אפשר לר"י למפלג התם הואיל דהתם לא מיירי בתרי תרעא דוק היטב ותמצא כי נכונים דברי ונראין יותר מן כל הפירושים. ובאמת על פירוש ה"א דתוס' קשה לי דא"א דניחא לי' לאוקמי כר"ש טפי דהשתא לא הוה אלא שני מחלוקות דרבנן דר"ש אתי' כר"י אבל אי מתני' אתי' כרבנן איכא שלש מחלוקות בלי פסק כו' עכ"ל וא"כ ע"כ נאמר דמהדר לי' ר"פ דאכתי לא הוה אלא ב' מחלוקות בלא פסק דהיינו רבנן ס"ל כר"ש בלי פסק והל' אכתי נימא דניחא לן לומר דמתני' אתי' כר"ש מלמימר דאתי' כרבנן דאי אתי' כר"ש לא הוה לן בחזרת הלוקח כ"א ב' מחלוקות דרבנן אתי' כר"י לגמרי והשתא הוה לן ג' מחלוקות בחזרת הלוקח דלרבנן בין בחד תרעא ובין בתרי תרעא מקבל עלי' מ"ש ולר"ש בחד תרעא אינו יכול לחזור ובתרי תרעא מקבל מ"ש ולר"י בתרי תרעא אפי' מ"ש לא צריך ודוק היטב:
בתו' ד"ה ותיפוק לי' דשליח שווי' אר"פ פריך כו' ולשון תיפוק לי' יש ליישב כו' משום דלשון ותיפוק לי' בכל מקום יתפרש מה לך לומר כן הלא גם מזה היה לך לסתור הדבר או לקיים את הדבר וק"ל. ונראה דבאי' לסתור את הפירוש דמפרש בי' הרב אלפסי בעובדא הלז ולפירושו אתי' לישנא דתיפוק לי' על נכון דקאמר ותיפוק כו' כלומר ל"ל לר"פ למהדר לרבנן דאנא נמי מ"ש קאמינא דהלא הוצרך לקיים המקח על כרחו הואיל דשליח שווי' ע"ע וא"כ רצה הש"ס לקיים דברי ר"פ ולכך קאמרו תוס' ז"ל ארב פפא פריך כו' ולישנא דתיפוק לי' יש ליישב כו' וק"ל: