אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף סא.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף סא.

דף נט:

בגמ' רבינא אמר לא נשך באוכל כו' והא תנא נאמר נאמר קאמר כו' ה"ק אלו לא נאמר קרא כו' הנה לכאורה יש לדקדק ולומר מנ"ל לרבינא דבר זה דהתנא אלו לא נאמר קאמר ולא הניח הדבר על פשוטו. ונראה משום דלישנא דהתנא הוה דחיקא לי' דאמר בסוף דבריו מניין לרבות כל דבר ת"ל נשך כל דבר וזהו לכאורה דבר תמוה בעיני הרואה דהיאך שייך לישנא דמניין בדבר אשר נאמר בפירוש בקרא אבל לפי מה שפירש רבינא דהתנא אלו לא נאמר קאמר א"ש דתחלה קאמר התנא אלו לא נאמר הייתי אומר ולומד הג"ש אבל עכשיו דנאמר הקרא ג"ש לא צריך וא"כ הוה קשה להתנא ג"ש ל"ל ובא הוא עצמו כמתרץ מנין לרבות כל דבר היינו אצל המלוה וקאמר ת"ל נשך כל דבר בלוה ומן הג"ש ילפינן נמי במלוה. ובזה יתורץ נמי קושיתינו אשר הקשינו לעיל בשם ג"ת בתוס' ד"ה נשך באוכל מנין דתירצו משום דנשך אוכל כתיב בהדיא והלא כל דבר כתיב נמי בהדי' ודרשו באחרונה אבל לפי מה אשר כתבנו כאן הוצרך התנא להעמיד אותו באחרונה וק"ל:

שם אמר רבא ל"ל דכתב רחמנא לאו ברבית כו' לכאורה יש לדקדק עליו דהלא הוצרך ליכתב הלאו ברבית משום דאי הוה ילפינן מגזל ואונאה ה"א דאינו עובר כ"א לאו אחד והשתא אית לן תרין לאוין. ונראה דה"ק רבא דמ"מ לא הוה לי' למכתב כ"א לאו א' ברבית (וגם הג"ש לא צריכנא) ואפ"ה הוה ידעינן דעובר אתרי לאוין דאל"כ למה נכתב הלאו ברבית נילף מגזל ואונאה אלא לעבור עליו אתרי לאוין:

אבל אי קשה הא קשה על רבא לפי דברי התוספ' דאי הוה ילפינן אותה מאונאה ה"א דחייב הלאו דרבית ג"כ בקרקע כמו אונאה דביטול מקח יש לו או עד פלגא ועי' לעיל בהזהב דף נ"ז אי הוה דאורייתא או דרבנן ודוק: עוד בגמ' אלא לאו בגזל ל"ל כו' כובש ש"ש בהדי' כתיב לא תעשוק שכיר עני ואביון כו' הא דשביק הש"ס קרא דלא תעשוק הנכתב אצל לא תגזול בקדושים ונקט הקרא האמור במשנה תורה נראה לומר דהקרא דלא תעשוק מיירי בעשיר כדכתב רש"י ז"ל בכי תצא ואותו לאו ניתק באמת לעשה כמו גזל מדכתיב בויקרא והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק אבל הלאו דעני ואביון לא ניתק לעשה דאף דיחזור העושק מ"מ בשעתיה היצר לו מאד אחר שהוא עני ואביון ולכך החמורה התורה כ"כ לכתוב עוד לאו א' בעני ועיין ברש"י ז"ל בכי תצא. ובזה מתורץ שפיר מה דנתקשה מהרש"א ז"ל ע"ע ודוק:

בתוס' ד"ה אם אינו ענין כו' פירוש אפי' אי לא כתב אלא לא תשיך כו' נראה דקשה להו על פירש"י ז"ל ב' דברים חדא דלרש"י דמפרש לן דנשך האמור אצל כסף נדרש לאא"ע לרבית כסף והאמור אצל אוכל נדרש ג"כ לאא"ע לרבית אוכל בלוה דכל חדא קאי אדסמוך לו א"כ יש לתמוה על הש"ס דלא הזכירה מנשך האמור אצל אוכל מידי למדרשי' באא"ע אבל לפירושם א"ש דמנשך האמור אצל כסף מידרש באא"ע ג"כ לרבית אוכל דכל א' קאי אכולם דכתיבי בקרא. גם קשה להו עוד על רש"י ז"ל ל"ל לקרא למכתב נשך אצל אוכל למידרשי' באא"ע לרבית אוכל יהואיל דאית לן הג"ש נילף רבית באוכל מג"ש ממלוה אבל להתוספות ז"ל א"ש דרחמנא בעי למכתב הג"ש מופנה משני צדדי' ולכך צריכנא כולם וזהו שכתבו ז"ל בסמוך והיינו דקאמר בסמוך מה לוה לא חלקת כו' דהכל כתיב בלוה וק"ל:

ומה שכתבו וא"ת כיון דכתיב כל דבר כו' נראה דלרש"י ז"ל הוה מקום לומר דלא קשה מידי דהנה כבר כתבנו לעיל דלרש"י ז"ל כל חד קאי אדסמיך לי' וא"כ לית לן ג"ש המופנה משני צדדים וא"כ אפשר לומר דהוצרך הקרא למכתב כסף ואוכל משום דאימא דאינו עובר אתרי לאוין כ"א בכסף ואוכל דכתיב בהו נשך יתירא למדרש באא"ע אבל נשך האמור בכל דבר לא דרשינן באא"ע לרבות כל דבר דאותו נשך נכתב לג"ש ולא לאא"ע וא"כ ודאי דצריך הכתוב למכתב כסף ואוכל דהלא הם מחולקים משארי דברים דעליהם עוברים בשני לאוין ועל שארי דברים אינן עוברין כ"א לאו א' אבל לתוס' דסבירא להו דנשך האמור ברישא קאי על כל מאי דכתיב בקרא וכדרשינן באא"ע לנשך תנהו לרבית נתרבו כל הדברים ללאו דרבית א"כ שפיר קשה להו ל"ל כסף ואוכל וק"ל:

וזהו שנראה לי דהוא דעת הרשב"א ושארי פוסקים דסבירא להו דעוברין ג"כ על רבית קרקע וא"כ לא דרשי הכלל ופרט ולכאורה הוה קשה דל"ל כסף אוכל אבל באשר כתבתי א"ש דאית להו כדעת רש"י ז"ל דכל חד באפי נפשי' קאי אדסמיך לי' וק"ל:

והנה לכאורה יש להקשות על תירוצם דאתי' לכלל ופרט א"כ תרי פרטי ל"ל וראיתי בג"ת דדקדק כן עליהם ונ"ל דלא קשה מידי דלאו בחנם לא נקטו כ"א שני דברים אלו היינו קרקע ופחות מש"פ ולא נקטו נמי עבדים ושטרות אלא דאית לן בכל מקום דמצינו יותר מפרט א' כל א' ממעט דבר א' וכדאיתא בריש מרוב' ושארי מקומות לכך נקטו שני דברים אלו המסתברים טפי למעט והניחו עבדים ושטרות. וכן נראה מדבריהם בסמוך בד"ה אנא לאו דגזל כו' ובגזל עבדים דלא אתי' מרבית ואונאה דאין אונאה לעבדים כו' ולכאורה יש לתמוה למה לא כתבו נמי דאין רבית בעבדים ולמאי שכתבתי א"ש דברבית לא נתמעטו עבדים ואפ"ה כתבו שפיר דלא אתי' מרבית ואונאה במה הצד הואיל דחד מנייהו ליתא בעבדים ובמה הצד א"א למילף כ"א דבר השייך בשניהם. והנה ראיתי באשר"י דכתב דבעבדים ושטרות לא שייך למימר רבית הנה בא ג"כ לתרץ הא דשבקו תוס' שני דברים אלו. אבל אשר נראה לי לע"ד כתבתי:

והנה ראיתי בב"י דתמה על הרא"ש דלמה לא שייך רבית בעבדים ושטרות באשר נתן לו עבד אחד ויחזור לו שנים ובשטר נתן לו שטר אחד על ק' ויחזור לו על ק"ק. ואני בעניי לא ידעתי מה דתמי' לי' דהלא אם יתן לו עבד ע"מ דיחזור לו שנים ודאי דלאו בסתמא קאמר והתנה שיחזור לו שנים נגד האחד דהלא אפשר דהשנים אשר יחזיר לו לא יהיו שוים יותר או אפילו נגד האחד אשר נתן לו וא"כ ודאי דתאמר דהתנה עמו מתחלה ושם עבד שלו למשל כאשר הי' שוה ק' יחזור לו שנים ששוין ק"י זהובים או יחזיר לו מבד אחד אשר שוה ק"י זהובים וא"כ הואיל דזקף עליו במלוה הרי הוא כהלואת כסף ממש דמה לי אם נתן לו ק' זהובים במעות מזומני' או בשוה כסף ושחבירו יחזור לו כסף או שוה כסף דודאי אין חילוק בזה אבל בהלואת סאה בסאתיים שאני דמסתמא כל תבואה ותבואה הרי הוא שוה ומסתמא דנתן לי' בשאלה להחזיר לו בעין וא"כ שפיר כתב דבשאלה לא שייך רבית אלא שכירות ועיין בב"ח. ועל תמיהתו אצל שטרות לא דק יפה ג"כ וכדכתב נמי הב"ח ע"ע:

והנה לכאורה יש להקשות לפי מאי דיליף בג"ש לא לכתוב כולה קרא דאת כספך במלוה דכבר נאמר לעיל מני' לא תקח ממנו נשך ותרבית. ונראה דללאוי' יתירים אתי' ועיין בהרמב"ם דחשיב כולן ללאוין יתירים וגם לקמן בש"ס:

אבל אי קשה הא קשה לא לכתוב כ"א את כספך לא תתן לו בנשך ותרבית ואנן נילף כל דבר ממנו הואיל דחזינן דעל שמתסר מחבירו ממונו עובר בלאו וכדאמר רבא בסמוך וי"ל דוקא במקום שלא נכתב שום דבר נוכל למילף מן דבר אחר כי התם דאמר אם לא הי' נכתב חד מן לאוין אלו הוה נוכל למילף דעובר אחר שבכולן חסרון ממון שמתסר את חבירו אבל הכא דכתב לן קרא דאת כספך כו' מצינו למימר דוקא מל כסף קפיד הכתוב ולא על דבר אחר: גם יש לדקדק לפירוש התוס' דאי לא הוה כתיב כ"א לא תשיך כסף אוכל הוה ידעינן נשך בכסף ואוכל הלא אי הוה כתוב כן ה"א דאינו עובר אתרוויי' היינו אם הלוה תרוויי' כ"א על חד לאו וגם ה"א דאיינו חייב כ"א בהלואת שניהם לכך הוצרך לחלק ביניהם ועיין עליהם לעיל בד"ה למה חלק הכתוב כו' ודוק:

ודע דהא דמקשי' תוס' כסף אוכל ל"ל צריכין לפרש דבריהם דה"ל לכתוב לא תשיך לאחיך נשך. נשך כל דבר אשר ישך נשך ודוק:

לכאורה יש לדקדק לרבינא דאית לי' דבאמת כתיב רבית ונשך במלוה בתרוויי' א"כ לא לכתוב בלוה כ"א ב' פעמים נשך לג"ש דתהי' מופנה משני צדדים והוה ידעינן הכל במלוה ולוה דהוה ילפינן כל דבר במלוה מג"ש מלוה ובלוה הוה ילפינן רבי' בג"ש ממלוה וי"ל דאי לא הוה כתיב כ"א תרי פעמים נשך בלוה הוה ילפינן מקודם מן נשך אחד על רבית בלוה באא"ע טרם אשר נאמר דנהו' לג"ש כי ילפותא דגופיה עדיף וקדים וא"כ לא הוה הג"ש מופנה מב' צדדים ודוק:

בתוס' ד"ה אלא לאו דגזל ל"ל וא"ת ולוקמי' כו' כדקאמר לעיל וי"ל דהא דקרקע כצ"ל וכן מצאתי בגירסא ישינה ודלא כהגהת מהרש"ל. והכי פירושו דשפיר קמתרצי' הואיל דלא ילפינן מקרא דקרקע אינה נגזלת א"כ ממילא יעבור על גזל עבדים אע"ג דהוקשו לקרקעות זולת לאו דלא תגזול המיותר וא"כ לאו דלא תגזול ל"ל. וא"ת הלא כבר נאמר בב"ק דף קי"ז ע"ב כלל ופרט וכלל בגזילה דילפינן מני' למממ קרקעות ומבדים לזה אומר אני דהתם איירי בהשבת אבידה וממעטינן שם קרקעות לשבועה ולהשבון כדכתב שם רש"י ז"ל אבל אם נאמר דיעבור על לאו דגזילה ודאי אי הוה שייך גזילה בקרקע הוה אמרינן דהוה בכלל לאו דלא תגזול אבל באשר אינו שייך אצלה גזילה א"כ אינו עובר מל לאו דלא תגזול ודלא כמהרש"א ועיין בתורת חיים מה שכתב ועיין בריש פרק דמרובה בתו' ד"ה יצאו קרקעות כו' ודוק:

בד"ה לעבור עליו בשני לאוין כו' עד וא"ת היכי הוה ס"ד למימר דגזל הגוי אסיר דאצטריך קרא למעוטי כו' פירוש דקשה להו מאי דכתבו בסמוך דלהכי אפקה בלשון גזילה ואסמיך רעיך לו לומר דגזל הגוי מותר וע"ז קשה להו לא ליפקה בלשון גזילה אלא יכתוב הלאו בלשון משק ואי משום דה"א דגזל הגוי אסיר זה אינו דהיאך הוה ס"ד למימר דגזל הגוי אסור. ובזה יסתר תמיהת מהרש"א ז"ל מ"ע ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה