כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף נג.
בתוס' ד"ה ואסורים לזרים כו' וי"ל כדמפרש בירושלמי כו' או דאורייתא או דרבנן דפליגי ר"י ור"ל כו' ואין לפרש דאסורה לזרים אפי' ע"י פדיון דבפרק הערל אמר דשיירי'. הנה לא מצאתי דבר זה בירושלמי וע"כ איני יודע מה דכתבו ז"ל או דאורייתא או דרבנן דפליגי ר"ל ור"י אם מעצמן כתבו כן או אם מצאו כן בירושלמי ואף דהלשון לא משמע דמן הירושלמי הוא. וע"כ אומר אני אם כתבו כן מעצמן הי' אפשר לומר דהירושלמי דמפרש על הא דאסורה לזרים אפי' חצי שיעור היינו דוקא למ"ד דחצי שיעור הוה דאורייתא אבל למ"ד דהוה דרבנן לא יתפרש כן וא"כ הוה אפשר לומר נמי דאסור' לזרים ר"ל ע"י פדיון אפילו ואי משום דהש"ס דהערל אמרה דשיירי' היינו למ"ד דחצי שיעור הוה דאורייתא וא"כ יתפרש הא דאסורה לזרים על חצי שיעור וממילא שיירי' א"כ הא דאין לה פדיון אבל למ"ד דחצי שיעור הוה דרבנן א"כ ע"כ יתפרש על אין לה פדיון ולא שיירי' א"כ והש"ס דהערל קאי למ"ד דהוה דאורייתא ודוק:
בד"ה הוה לי' דבר שיל"מ וא"ת כו' א"נ שנתנה לכהן שאינו יכול לשאול עלי' כו'. יש לדקדק לפי תירוץ הזה א"כ ה"ל למימר נמי איפכא דמצינו דמעשר יתבטל ותרומה ובכורים לא יתבטלו והיינו כשעדיין לא נתנה לכהן וה"ל למחשב נמי הא מילתא דיש בין תרומה ובכורים שאין במעשר לחומרא גם יש לדקדק לפי מאי דמסיק דקולי דתרומה נמי קחשיב והראי' דחשיב נמי הא דוהן נכסי כהן א"כ ליחשב נמי דתרומה ובכורים עולים ומעשר אינו עולה והיינו בזמן שיש לו מתירין דהיינו בדיש בו ש"פ ודוק:
בד"ה דלמא אתי לאתוי פרוטות כו' ויש לומר דמייתי איסר בהדיי' וא"ת דילמא כו' וי"ל דהתם לא טעי כו' אבל הכא טעי דלא מסיק חדעתי' דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי. הנה ראיתי בספר ת"ח דהקשה על דבריהם ז"ל דהכא נמי לא טעי כיון דא"א לצמצם שיהי' המעשרות שוין שתי פרוטות שלימות וא"כ ע"כ מייתי איסר דאם המעשרות שוין פחות משתי פרוטות פחות מפרוטה לא תפסה ואם שוין יותר משתי פרוטות א"כ העודף עליהן אוכל בלא חילול עכ"ל. ותמי' לי' טובא על הגאון הזה דהכא הכי קאמרו ז"ל דהכא ודאי יטעה לאתויי פרוטות אחר שיש לו שוה חצי פרוטה דנתערב ובא לפדותו על כן מביא שתי פרוטות ומביא מעשר שוה פרוטה וחצי כדי שיצטרף החצי פרוטה הנתערב עם החצי הנשארת אז לא יביא רק פרוטה אחת ומביא שוה חצי פרוטה מעשר כדי שיצטרף עם השוה חצי פרוטה הנתערב ולא ידע דאין מצטרפין דאורייתא ודרבנן. ואי תימא דמ"מ א"א לדקדק ולהביא בצמצום שוה חצי פרוטה ויביא ודאי או פחות או יותר מעט וא"כ הדר קושיתו לדוכתא. זה אינו דודאי בדבר מועט כזה אפשר לדקדק דאל"כ יקשה על הגאון הלז למה לא תמה על הש"ס דהקשה וניתי שתי פרוטות ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה כו' והלא א"א לצמצם אלא ע"כ דבדבר מועט כזה אפשר לצמצם ודוק: