כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף נא.
בגמרא ההוא גברא דהוה נקיט כו' א"ל ל"ש אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעה"ב אין לי עליו אונאה. ק"ק לפי זה מה רצה לעיל לדייק ולהביא סיוע לר"נ מדחזרי תגרי לוד ודלמא מש"ה חזרו דאף הם ודאי היו לוקחים מבעה"ב וכשלוקחים מבעה"ב הבעה"ב יכול לחזור אם נתאנו והם אינם יכולים לחזור אם נתאנו דבזה לא עבדו רבנן תקנתא להו כו' היכי דעבדו לבעה"ב ודוק:
עוד בגמרא ר"י אומר תגר אין לו כו' אמר ר"נ כו' הא דמפרשי רבנן מילתא דר"י ואף דלית הלכתא כוותי' נגד הת"ק משום דמ"מ אתיא לן ממילתא דר"י פירוש מה על מילתא דת"ק אשר אמר כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר דמיירי במוכר וכדהוכיחי תוספות בד"ה והתנן כשם שאונאה כו' וק"ל:
ע"כ חידושי דשטה דתגרי לוד. ע"ב בגמרא אמר רב ענן לדידי מפרש' לי' מיני' דמר שמואל כו' הא דקבעה הש"ס מילתא דרב ענן הכא אחר תירוץ הש"ס דלא אתיא רב ושמואל כתנאי. נראה דר"ע בא לתרץ קושית המקשן אשר אמר לימא רב כו' משום דבכל מקום אשר אומר לימא כתנאי קשה לי' אמאי נקטו מילתא דידהו בדבר אחר ולא קאמר כל אחד הלכה כמ"ד זה ואידך כאידך ואף הכא ה"ל לרב לומר הלכה כר"מ ושמואל יאמר הלכה כר"י ובא ר"ע לתרץ זה ואמר לדידי מפרש' כו' וא"כ לא הוה אפשר לשמואל לומר הלכה כר"י דאי הוה אמר כן ה"א אפי' בדאמר ע"מ שאין בו אונאה לכך הוצרך שמואל לפרש מילתי' בדין הלזה. ובזה א"ש נמי בסמוך דאמר אלא מחוורתא רב כר"מ ושמואל כר"י ומאי קשיא לי' במילתא דשמואל דאמר דאתיא כר"י דוקא והלא לשמואל אפשר לומר דאתיא אפי' כר"מ דאל"כ קשה למה לא פסקו דבריהם כל אחד ואחד כמ"ד אשר ס"ל כוותי' אבל לפי מאי שכתבתי א"ש דהשתא לא אכפת לי' אי אתיא כתנאי וק"ל: