כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף נ.
בתוס' ד"ה אא"ב פחות משתות לרבנן כו' עד ולפי שיטה זו נראה דגרסינן דאבעי' להו דקאי אמסקנא כו'. הנה הם מוכרחים לכך לגרוס דאבעי' להו לפי שיטת רש"י דאל"כ הוה קשה באשר אמר שמחו בשתות עצמו א"כ לפשוט איפכא דיתר משתות לרבנן הוה כדי שיראה דאי לעולם חוזר אם כן אמאי חזרו הלא שתות לר"ט הוה מחילה לאלתר וגם יותר משתות אחר כל היום ולרבנן לעולם חוזר וכמו דרצה לפשוט בבעי' תניינא לכך כתבו תוס' דגרסינן דאבעי' כו' לומר דבאמת רצה לפשוט כן אבל השואל דחה אותו שם ג"כ דדלמא בשתות עצמו סבר ר"ט כיתר משתות ולא תפשוט א"כ האי והאי דזיל הכא קמדחי לי' ודל הכא כו' ודוק:
ובא"ד והשתא סבר דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן וסבר נמי דפחות כו' ודאי דזה תלוי בזה דכדאמרי' דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן מוכרחים אנו לומר דפחית משתות ופחות משליש בכדי שיראה דאי לאלתר א"כ אמאי חזרו כדהוכיח בש"ס וק"ל:
וכתבו עוד ועוד אי משתות ועד שליש לר"ט הוה אונאה א"ש שמחו וחזרו בין אי ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר בין בכדי שיראה כן היא הגירסא הנכונה ופירוש דבריהם הוא דא"א דמשתות עד שליש לר"ט הוה אונאה דהיינו דתהי' ידו על העליונה לדעת הפשטן באבעי' שניי' א"כ מאי האי דרצה לפשוט ולהכריח דיתר משתות לרבנן הוא בכדי שיראה דאי לעולם חוזר א"כ אמאי חזרו הלא באיבעי' ראשונה הוה א"ש שמחו וחזרו בין אי ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר וכדסבר המדחה דאמר א"ה במאי שמחו תפשוט דביטול מקח לרבנן לעולם חוזר כו' ובין אי אמרינן בכדי שיראה וכדסבר הפשטן דאמר שמחו בשתות עצמו דמחולקי' לפירוש התוס' בסברא הזאת אי אמרינן בשתות עצמו דניחא להו טפי אע"ג דדבר מצומצם הוא או אי לא אמרינן כן. וא"כ מאי האי דרצה לפשוט לי' דיתר משתות לרבנן בכדי שיראה דאי לעולם אמאי חזרו דדלמא אית לי' לבעל האיבעי' הלזה נמי הסברא מה שהי' לו לבעל האבעי' דלעיל דאף דלרבנן לעולם חוזר אפ"ה א"ש שמחו וחזרו אח"כ הואיל דשתות הוה דבר מצומצם וכדלעיל אלא ודאי מוכרחים אנו לומר דבעי' הזאת אינה קאי על המסקנא וכסברת רש"י ז"ל רק האיבעי' זאת ס"ל דפחות משליש לר"ט כו' ודוק:
ועל זה כתבו ז"ל ומשום קושי' זו דחק לפרש בקונטרס דמעיקרא דקאמר משתות ועד שליש לר"ט כו' ושתות בכלל ע"כ פירוש דהנה לרש"י ז"ל דלא העלה על דעתו דהאיבעי' שניי' ס"ל דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן דמי רק דסבר נמי כמו שאמר באיבעי' ראשונה דפחות משליש לר"ט כשתות עצמו לרבנן וא"כ ודאי הוצרך רש"י ז"ל לפרש בבעי' ראשונה ושתות עצמו בכלל ולא כמו שפירשו תוס' דסבר שם נמי דשתות כפחות משתות דאי הוה מפרש רש"י שם ג"כ כזה א"כ ודאי הוכרח לומר דהמדחה והפשטן יהי' מחולקין בסברא זאת אי אמרינן דניחא להו בשתות עצמו אף דהוה דבר מצומצם או אי לא אמרינן כן וכדפירשו תוס' והוה א"ש שמחו וחזרו בין אי אמרינן דיתר משתות לרבנן לעולם חוזר או בכדי שיראה וכדכתבו תוס' ז"ל וא"כ מאי רצה לפשוט באיבעי' שניי' לכך פירש"י מתחלה דשתות בכלל וא"כ חוזר ממה שאמר וקאמר דשמחו בשתות עצמו ושתות אינו בכלל וגרסינן דאבעי' להו וכדפרשינן לעיל. אבל התוס' ימאנו בזה רק סברי דבעי' שניי' לא קאי על ראשונה וסבר דפחות משליש כו' וא"כ לפי זה לא נתפרש המשנה אלא את"ל ביטול מקח בכדי שיראה אבל אם לעולם חוזר לפי זה לא דקדק אמאי חזרו ולהכי פשיט שפיר ממתני' אא"ב כו'. כן הוא באמת הצעת דבריהם באמת וביושר בלי גמגום כלל וכלל ודוק היטב:
ויש לי מקום עיון קצת בדבריהם ז"ל במאי דכתבו לעיל בשיטת רש"י וז"ל ומשני בטול מקח לא שכיחא פירוש שתות עצמו דאמר לר"ט דהוה כפחות משתות שנוי' דחיקא היא כו' ולמה כתבו דהוה שנוי' דחיקא וזהו ודאי דחיקא יותר דמתחלה יתרץ כן ואח"כ יחזור מדבריו הראשונים ולא יזכרנה החזרה ולמה לא נאמר דתירוץ הראשון אשר מתרץ דשמחו בשתות עצמו כן הוא האמת דשמחו מתחלה בשתות עצמו דסברו דר"ט סבר דשתות עצמו הוה כפחות משתות אבל באשר שמעו דאמר מותר לחזור כל היום אזי ראו דר"ט לא כן ידמה דע"כ סבר דשתות עצמו כיתר משתות והוא ממאי דאמר מותר לחזור כל היום ולשון מותר משמע דבא להוסיף על דברי חכמים אשר היו ממעטים בזמן החזרה ואהיכא קאי א"כ ר"ט אי ביתר משתות מאי לשון מותר דקאמר דהלא לפי מאי דסברינן השתא דלרבנן לעולם חוזר א"כ מאי לשון מותר דקאמר ובפחות משתות נמי א"א לאוקמי דהלא פחות משתות תיכף הוה מחילה לפי מאי דסברינן נמי השתא אלא ודאי דשתות הוה כיתר משתות ועליו קאי לשון מותר להחזיר כל היום ולכך חזרו ודוק היטב:
גם יש לדקדק בש"ס דמקשה א"ה במאי שמחו מעיקרא ודלמא באמת מתחלה סברו דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן ואח"כ אמר להו דפחות משליש מותר להחזיר כל היום ולכך חזרו וק"ל: