כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף מח.
בגמ' אמר רבא קרא ומתני' מסייעה לר"ל כו' ואלו תשומת יד לא אהדר' מ"ט לאו משום דמחסרא משיכה. ודאי דלאו סיוע' ממש הוה דר"י יתרץ דאהדרא קרא דאו מכל כו' וגם ר"ל עצמו יודה בזה דאפשר לתרץ כן דהלא הוא בעצמו אמר לעיל דר"ש סבר מעות קונו' ואם כן ע"כ ר"ש מתרץ כן. ובזה ניחא נמי דהוצרך ר"ל ללמוד לעיל דמשיכה מפורש' מקרא דמיד עמיתך ולא קיליף מן קרא דהכא אלא ע"כ דמקרא דהכא אינו מוכח כולי האי רק לכאורה וכדכתבו תוספות בסמוך וק"ל:
עוד בגמרא ואמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו כו' נראה לפרש ולתרץ דקארי מאי קארי לה וגם מה דהוצרך להביא הא דאמר רבא אנו אין לנו כו' והלא בברייתא ג"כ קתני החוזר בו כו' כדמקשי' תוס' דהנה מהברייתא לא הוה קשה לי' דידע שפיר לחלק הא דדברי' ואיכא בהדיי' כו' אבל באשר ראה דרבא אמר אנו אין לנו כו' והוה קשה לי' מאי קמ"ל רבא מה דלא אשמעינן הברייתא אלא ע"כ דה"ק אנו אין לנו כלומר אנן דאית לן מעות אינן קוני' מן התורה ודאי אין לנו אלא כו' משא"כ ר"ש דאית לי' דמעות קונות מן התורה אית לי' נמי בשנתן מעות דקאי באבל כו' וא"כ מוכח דמאן דאית לי' דאינן קונים מן התורה לית לי' דקאי באבל וא"כ קשה לי' ממתני' דאמרה אבל אמרו כו' ודוק:
בתוס' ד"ה תשומ' יד לא אהדר' ה"נ לא הי' צריך להחזיר עושק ובשביל שום דרשא אהדר'. לכאורה יש לתמוה על דבריהם דא"כ מאי מקשה הש"ס א"ה תשומת יד נמי ליהדר' ולמה לי' לאהדורי הלא אין שם שום דרשה דליהדר' כמו שיש לן דרשה בעושק לפי דבריהם. גם דבריהם חינן מוכרחים דמשום דרשא אהדרא לעושק ודלמא לית לן שום דרשא ואי תימא דא"כ לא ליהדרא לעושק נמי וממילא הוה מוכח דבעי משיכה מדלא אהדרא לתשומת יד ולעושק הלא לזה יש לומר דאי לא אהדרא נמי לעושק ה"א דלעולם לא בעי משיכה והא דלא אהדר לתשומת יד ולעושק משום דלא הוצרך לאהדורא דהא אתרבו מקרא דאו ישבע כו' דאטו בכל מקום דלא נכתב דבר בהדייא ונתרבה מקרא מיגרע גרע והלא רוב גופי' תורה נתרבו מיתורא דקרא ולא נכתבו בהדיא ואפ"ה דינם שוים כמו הני דנכתבו בהדיא אבל השתא דחזינן דהתורה כתב' עושק בהדיא ולא הוה די לה הקרא דאו ישבע ותשומת יד לא כתבה בהדיא ש"מ א"כ דטעם איכא במילתא ודוק:
והנה מה שנראה לי בזה הוא דהתוספות ז"ל לא כתבו הא דאית לן שום דרשה לפי המסקנא כ"א לפי מאי דקס"ד משום דקשה להו על המקשן דהקשה ואימא מעושק הוא דהדר ולא מקשה בפשיטות טפי על מאי דבעי משיכה וה"ל להקשות והלא מוכח איפכא דלא בעי משיכה מדמהדר לעושק אלא דס"ד דהמקשן דודאי הא דאהדר עושק משום דרשה הוא דאהדר ולכך מקשה בלשון דלמא מנא לך דלמא מעושק הוא דאהדר ולאו משום דרשה ודוק:
בד"ה בלן דלא כו' וא"ת וכי אתותב ר"י ממתני'. הנה יש לומר ולתרץ דהיא גופה קמ"ל דשכירות קרקע נקנה בכסף ולא בעי חזקה וק"ל: גם יש לדקדק קצת על מאי דאמרו ור"ל ורבא ס"ל דמיירי בבלן ישראל דומי' דרישא כו' דאכתי אימא דיותר ניחא לי' למתניתין לומר בלן דמצי איירי בין בישראל ובין בנכרי ואי הוה תני ספר לא הוה מצי איירי בנכרי דלר"י נכרי צריך משיכה ודוק:
בתוס' ד"ה נתנה לסיטון כו' עד והר"ר חיים כו' דלר"י מעות קונות בנכרי כמו בישראל כו' הנה על זה יש לתמוה דא"כ ברייתא דאמרה נתנה לספר כו' לא מעל עד דמשך לא מתוקמא כלל בין בישראל בין בנכרי והתוס' עצמם מקשים בסמוך על דבריו ממתני' דנתנה לבלן. ובאמת כבר כתבתי לעיל בתוס' ד"ה בלן כו' דלא קשה מידי משם על דברי ר"י ע"ע אבל מברייתא זאת קשה טובא אם לא דנימא דר"י סבר דגוי צריך משיכה עם המעות ואינו קונה במעות או במשיכה לחוד ודריש לקרא דעמיתך בחדא דהיינו במעות אבל הגוי צריך לשניהם ועיין בבכורות דשם משמע דא"א לומר כן ודוק: