כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף מו:
ברש"י ד"ה הניחא לר"ש כו' בין למאי דסליק אדעתי' כו' בין למאי דמשני כו' הנה רש"י ז"ל נראה לו דלר"נ א"א לאוקמי מתני' בין למאי דס"ד דמטבע נעשה כו' בין למאי דמסיק דכל הנישום משום דכל הנישום משמע דבא לאשמעינן דפירי עבדי חליפין וכדכתב רש"י בד"ה כיון שזכה זה כו' וא"כ ודאי דלר"נ א"א לאוקמי באוקימתא דכל הנישום ולפי דברינו אלה נסתלק מעל רש"י ז"ל מאי דדקדקו תוס' עליו בד"ה ופירי כו' ומה שהקשו דא"כ ה"נ מסתברא לא קאי כו' וכי בשביל זה נימא מילתא דליתא. ומה שהקשו עוד לרש"י דפסק כר"ל לא מתוקמא כלל מתני' כו' לזה נאמר אלמא לא מתוקמא מתני' דכל הנישום ובשוה בשוה דר"נ מודה בי' ולא מיירי אלא בפירי ובשוה בשוה ולאו תרי מילי קאמר. אבל המקשן לא העלה זאת על דעתו ואפשר דגם התרצן לא עלה על דעתו לתרץ כן אבל אנן נאמר כן באמת לפי המסקנא ודוק בכל זה:
בתוס' בד"ה ופירי כו' וא"ת לישני דר"נ יתרץ כל הנישום כו' פירוש לפי דבריהם דמפרשים דקושיתו הוא לפי הקס"ד דוקא דהבין דמיירי במטבע ומתרץ ה"ק יש דמים כו' ובודאי צריכנא לומר דאף דידע דאפשר לאוקמי מתני' כך וא"כ לא הוה מוכח מידי ממתני' דמטבע עושה חליפין ואפ"ה רצה לדייק ממנה דמטבע עושה חליפין דסבר דאף דר"נ מוקי למתני' כן מ"מ פשטה דמתני' אינו כן. א"כ ה"ל לומר נמי דידע שפיר דלר"נ מוקי למתני' דכל הנישום קאמר ומ"מ פשטא דמתני' אינו כן לר"ש וא"כ רצה להוכיח מינה לר"ש דמטבע עושה חליפין ומשני לי' דאף לר"ש מוקי מתני' כן נ"ל פירוש קושיתם. ותירצו דמסתמא לא יחלוק כו' פירוש דודאי המקשן דרצה לדייק דמטבע עושה חליפין ניחא לי' לומר דר"נ מוקי למתני' דה"ק יש דמים כו' מלומר דכל הנישום קאמר דא"כ יפלוג אתרוייהו אבל באמת יש לומר דאף ר"נ מוקי למתני' דכל הנישום קאמר אבל המקשן לא העלה זאת על דעתו כן נ"ל המשך דבריהם ודוק היטב למה שכתבתי ואמרתי כן ותמצא כי כן הוא:
בד"ה ולר"נ דאמר פירי כו' ומיהו למ"ד אין מטבע נעשה כו' הוצרכו לזה דאל"כ הוה קשה על תירוצם דתירצו דסיפא יהי' דומיא דרישא הלא י"ל דרישא דכל הנעשה מיירי נמי דוקא בשוה בשוה ואז מטבע עושה חליפין דוקא וא"כ הוה סיפא דמיירי מפירי דומי' דרישא לכך קאמרו ומיהו למ"ד כו' ובודאי צריך לומר הטעם שאין לחלק במטבע לאותו מ"ד משום דלהטעם דצורתו דבטלה אין לחלק בין שוה או בין אין שוה א"כ נמי למ"ד נעשה אין לחלק ביניהם וק"ל. אבל קשה לי על מאי דרצו להוכיח מהא דמקשה מכל הנעשה דמים כו' דלמא איירי בשוה ע"כ. דלעולם אימא לך דלמ"ד אין מטבע כו' מודה בשוה והא דמקשה מכל הנעשה כו' משוס דסבר דודאי המתני' לא איירי בשוה דא"כ הסיפא דאמר' ופירי נמי כו' מיירי נמי בשוה דוקא דודאי הסיפא הוה דומי' דרישא וכדכתבו תוס' לעיל וא"כ הוה דלא כר"ש וע"כ צריך לומר דר"ש אתי' כמ"ד מטבע נעשה כו' והוה הרישא דכל הנעשה שפיר דומי' דסיפא ואף בדאינן שוין מיירי ורב נחמן ע"כ דאית לי' פירי אינן עושין חליפין אם לא בשוין ע"כ צריך לומר דאית לי' כמ"ד אין מטבע נעשה חליפין אם לא בשוין והוה הסיפא דפירי דומי' דרישא דמיירי במטבע אבל ליכא למימר דאית לי' כמ"ד מטבע נעשה חליפין אף בשאינן שוין דא"כ לא הוה הסיפא דמיירי בפירי דומי' דרישא דמיירי במטבע וא"כ יצא לן מזה דהוה פליגי ר"נ ור"ש בפלוגתא דאיפלגו רב ולוי כבר וזה הי' נראה לו דוחק גדול ולכך מקשה שפיר גם מה דהוכיחו מכל הכי קושיות דבפרוטט' וממתני' דכל הנעשה אפשר לומר דקושי' המקשן הי' על מאי דמקשה לעיל ממתני' דמ"ש דשם מיירי בדאינן שוי' ואפ"ה קא מקש וקשה לי' דא"כ דאין לחלק בין שוין ובין אינן שוין כל הני מתני' מאי עבדת בי' ודוק:
בא"ד וא"ת ולמ"ד בין פירי בין מטבע עושה חליפין קרא למאי אתא ע"כ הנה במאי שכתבנו לעיל דמן מ"ד דאין נעשה דאינו מחלק מוכח נמי למ"ד נעשה דאין לחלק א"ש חיבור קושיתם הכא וק"ל. והא דמקשי' למ"ד דמטבע נעשה והרי הוא קשה נמי למ"ד אין נעשה ופירי נעשה. נראה דלא מצינו שום מ"ד דסבר פירי נעשה ומטבע אינו נעשה אבל הא דפירי ומטבע נעשה שפיר מצינו לפי מאי דקס"ד דכל הנעשה מיירי במטבע והסיפא מיירי בפירי וק"ל:
בא"ד וי"ל כו' א"נ ללוי כו' אבל לרב ליכא למימר איפכא בשוה אפי' בכליו של מקנה מועיל דהלא טעם דלוי הוא דסבר דגם זה הוה חליפין בשביל הטובה שקיבל ממנו גמר ואקני לי' ואם רב פליג בשקיבל ממנו דבר מועט שחשבו לקבל ממנו אפילו דבר מועט ואפ"ה לית לי' לרב דנהוי חליפין מכש"כ בשקיבל ממנו דבר חשוב דהוה שוה כמו החפץ מכש"כ דלא יועיל לרב למהוי חליפין. ואפכא ליכא למימר דלא פליג רב רק בשקיבל ממנו שוה בשוה אבל בשקיבל ממנו דבר מועט יודה וסבר דהקרא מרבה אותו דזה אינו דודאי הקרא בשוין קאמר דכתיב על התמורה משמע דבשוין קמיירי וק"ל. ויצא לן מזה דלא סיפק להו לתוס' בתירוצא דא"נ לחוד משום דמכל מקום הוה קשה לרב קרא למאי אתא (אם לא דנימא דרב אינו סובר כמאן דאמר פירי ומטבע נעשה חליפין וזה לא ניחא להו לומר כן) לכך תירצו מתחלה תירוץ אחר ובאותו תירוץ נמי לא סיפק להו בלחוד משום דא"כ לקמן לר"ש דנעלו בא למעט דבר מסוים וא"ת דקרא דתמורה אתי לרבות בשוי' א"כ לר"נ דאית לי' אין פירי נעשה וקרא דתמורה אתי בפירי בשוין אבל דבר שאינו מסוים ממועט לגמרי א"כ מצינו דפליגי עוד בפלוגתא אחרת וזה לא ניחא להו לתוס' לומר בהכרח דוק היטב:
בגמרא ת"ש הרי שהי' תופס כו' אמר רבא אטו חליפים כו' הנה מכאן הקשו תוס' לעיל בד"ה ופירי נמי כו' על פירש"י אשר סבר דב"ח הוה פירי וכתבו ומיהו לפר"ת דחליפים שוה בשוה כו' א"ש כו' ותמי' לי טובא על קושיתם ובמאי דכתבו דלר"נ לא א"ש והלא ר"נ יכול לומר דבאמת משום כך לא קנה בעל החמור ואי תימא דקושיתם הוא על רבא דהוצרך לתרץ דא"ל חמור בפרה וטלה כו' ולר"נ ה"ל לומר דמש"ה לא קני דהוה פירי ומסתמא רבא סובר כר"נ הואיל דהלכתא כוותי' דר"נ. גם על זה יש לפקפק ולומר דרבא ניחא לי' לתרץ תירוץ המספיק לתרוויי' גם לר"ש. ועוד יותר מזה דא"כ גם מה שתירצו ואמרו מיהו לפר"ת כו' א"ש כו' לא א"ש נמי לר"ת אחר דאכתי דחיקא לן טובא תירוצו דרבא דמוקי דא"ל חמור בפרה וטלה מה שלא נזכר במתני' בהדיא ה"ל לומר טפי דחמור ופרה לא הוה שוין זה נגד זה וא"כ לא הוה שוה בשוה בפירות דלא קנה לר"נ דהלא אף למאי דמשני מיירי ודאי דלא שוה הפרה נגד החמור שהרי הוצרך ליתן עוד טלה אצלה וא"כ טפי הוה ניחא לי' ולן אי הוה אמר בקיצור שלא הוה שוה בשוה ומש"ה לא קני. מאי אמרת דניחא לי' לתרץ אף אליבא דר"ש א"כ תחלת קושיתם מפרכי ג"כ ודוק: