כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף לו.
בגמ' איתבי' ר"א כו' כו' ואי איתא לימא אין רצוני כו' השתא קשה לי' טפי אחר שאמר אביי בטעמי' דר"י אפי' ש"ח שמסר לש"ש דעלוי עליי' לשמירתו כו' אבל אי לאו הכי לא הוה קשה לי' מידי דהא הכא ודאי דעליי' לשמירתו וק"ל:
בתוס' ד"ה שוכר דמחייב בגניבה מכאן יש להוכיח כו' הא דלא הוכיחו מן בבא שלפני זה בגנבה ואמרו מתה מחמת מלאכה כו' דשוכר כש"ש דמי משום דהוה אפשר לומר דאיירי שנגנבה בפשיעה אבל כשראינו דנקט עוד בבא זה ואי אמרת דאיירי נמי בפשיעה א"כ ל"ל ומקמ"ל בכל הני בבות אבל השתא אשמעינן מיהא דשוכר כש"ש דמי. ובתרי בבות אחרות אשמעינן מחדא לאפוקי מדר' אמי ובחדא לאפוקי דשמואל כדכתבו תוס' בדבור שאחר זה וזה אמרתי דרך צחות לפני תלמידי:
בד"ה אין רצוני אין לפרש כו' אלא י"ל כו' עד לבסוף ואפי' למ"ד כו' דהתם בצריפ' דאורבני לא הי' אונס ראוי להיות נארע עד שבאו גנבים כו' קצת יש לדקדק דא"כ מאי מקשה לקמן רב"ח מהא דמפקיד מעות כו' ומדייק טעמא דקטנים הא גדולים פטור אמאי טמא לי' אין רצוני כו' ודלמא התם מיירי בנגנבו או נאבדו ובקטנים חייב מטעם דהוה כולה בפשיעה דנאבדו או נגנבו מחמת הוצאת קטנים לחוץ אבל בגדולי' אף דהי' תחלה בפשיעה מטעם שומר שמסר לשומר מ"מ אח"כ נאבדו באונס ומיירי דאונסי' בא לו שלא מחמת פשיעה כהתם בצריפא דאורבני ודוק: