כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף כו.
בתוס' ד"ה דשתיך וא"ת ולקני' לי' חצירו כו' וי"ל דאין
חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו כו' ולמאי דמוקי בש"ס שעשאו פונדק ל"ג כו' לא קשה נמי דמ"מ לקני ליה לבעה"ב חצירו דהלא דרך אבידה מיירי ולא בהצניעה וא"כ אפשר להמצא. כבר תירץ הרא"ש דאף דיצאו הנכרים דכיון שהוא פונדק ומשכירו תמיד אין עתיד להמצא לבעל החצר ע"ע. אבל קשה לי טובא דא"כ מאי דוחקא דש"ס דמוקי בג' נכרים או בג' ישראלים לוקי' מתני' דבעל החצר אינו אומר שהוה שלו או של אבותיו וכדכתב הרמב"ם והבעה"ב מודה דלא נפל ממנו רק דטוען דזכה לי' חצירו ואי לאו דהי' משכירו לאחרים באמת הוה שלו דהרי הוא עתיד להמצא וזכה ליה חצירו אבל באשר הוא משכירו לאחרים אזי אינו עתיד להמצא ולא זכה ליה חצירו ואל תדחיני לאמור דא"כ לא הוה הסיפא דאם היה משכירו דומי' דרישא דמצא בכותל חדש כו' דשם מיירי דבעה"ב טוען דהוה שלו או של אבותיו כדכתב הרמב"ם. דהלא גם לפי מאי דמוקי הש"ס השתא ע"כ נמי לא הוה הסיפא דומי' דרישא דהלא הרישא דמיירי בכותל חדש מיירי אפי' מצאו בדרך הינוח והסיפא לא איירי אלא שמצא בזה הענין שנראה שהיא אבידה אבל אם מצא במקום שאפשר לומר דאדם הצניע לשם לא הי' אפשר לומר כשעשאו פונדק דלהוי של מיצאו מטעם דמייאש ברוב נכרי' דהלא הוא הצניע וזה דעת התוס' באמת בד"ה בתוך הבית כו' ודוק היטב. ובאמת על קושי' התוס' מצינו עוד ג' תירוצי' א' מה שכתב הרא"ש הואיל דבא לחצירו קודם יאוש וחצירו דומי' דידו אמרינן וע"ז כתב מהרש"ל שפיר דהתוס' לא סבירא להו כן דא"כ ה"ל לתרץ כן ותמי' לי מה שכתב עליו בזה מהרש"א כי דברי מהרש"ל ברורים ופשוטים הם. ועוד מצינו תירוץ אחר מה שתירץ הריב"ן דהוה חצירו הבא לאחר מכאן עיין בב"ח סימן רנ"ט שהביאו והנה באמת מ"מ קשה עדיין בכותל חדש דבנאו הוא או אבותיו דלא הוה כחצירו הבא לאחר מכאן אם לא דנימא דכותל חדש איירי נמי שבנאו ישראל אחר ומכרו לאחר. ולא תימא דמ"מ לימא דיהי' לאותו שבנאו דזה אינו דהלא לא ידעינן ודאי דהמציאה בא להכותל בעוד שהכותל ביד אותו שבנאו וא"כ הוה דמוצאה דלמאן יחזיר. אבל אי קשה הא קשה דא"כ ה"ל למתני' לאפלוגי בין בנאו הוא או אבותיו ובין דבנאו אחר ומכרה לו. ועוד מצינו תירוץ אחר בשם הר' ברוך ממגענצ' והב"ח הביאו ג"כ והוא דלא אמרינן דזכה לו חצירו רק בדבר הפקר אבל לא באבידה אפי' בדבר דהוה ביה יאוש בעלים כיון דאלו הוה ידע לא הוה מפקיר ע"ע. וגם ע"ז קשה תינח בישראל אבל בדבר דהוה דנכרים ליכא למימר הכי וא"כ מאי קאמרה הש"ס שיכול לומר של אמוריי' הם דאפי' הו' דאמוריי' מ"מ לקני לי' חצירו ודוק. והנה גם לדעת הרא"ש אית לן לדקדק דלפי דבריו דלא זכה לו חצירו הואיל דבא לו לפני יאוש א"כ לא צריכנא להטעם דכתבו התוס' בד"ה בכותל חדש כו' אבל מחציו ולפנים של בעה"ב דאינו שוכח חפציו ימים רבים ע"כ דאפי' את"ל דשוכח חפציו אפ"ה הוה דבעה"ב דהלא זכה ליה חצירו אפי' אם התייאש הוא ונעשה הפקר מ"מ חצירו הדר קני' לי' ובהכי ליכא למימר דבא ליה קודם יאוש וא"כ מאי זה שהוצרך הרא"ש ז"ל לכתוב ג"כ כדברי התוס' בזה דמחצי' ולפנים הוה דבעה"ב דאינו שוכח כו' צריכנא למימר דהא דכתב הרא"ש טעם הלזה הוא באמת לדעת התוס' אשר הביא הוא מתחלה קודם שכתב טעם דנפשיה ע"ע ודוק:
בד"ה בכותל חדש כו' וא"ת והא אמרינן כו' הנה נראה דהא דלא כתבו דבריהם במתני' גופ' ונטרי עד הכא משום דבאמת הוה אפשר למימר דמש"ה יטול במונח מחציו ולחוץ משום דהוה כמו אבידה מדעת אחר שהחור פתוח לר"ה או דהו' לה האבידה בעיר שרובה כותים וכן הוא כתוב במגיד משנה פ' ט"ז מהלכות גזילה ואבידה ע"ש אבל התוס' ימאנו בזה דא"כ רב אשי דאמר כיס בתר שנציה כו' והיינו אפי' נמצא הכיס בחציו ולחוץ אי שנצי' לגיו היה דבעה"ב ואי איתא דהוה כמו אבידה מדעת למה לא תהא של מוצאה מאחר דהחור פתוח לר"ה ובאמת יש לתמוה על רב המגיד מה ראה על ככה שנתן טעם הלזה כאלו לא ראה הא דרב אשי. וע"כ שפיר עבדו התוס' דנטרי עד הכא וק"ל ואל תתמה על רב אשי גופא מה ראה על ככה לחלק דלמא באמת הטעם הוא כמו שכתב הרב המגיד וא"כ אין לחלק בין שנצוי לגיו או לבר לזה אני אומר דרב אשי נימוקו עמו במה דלא פירש למתני' כך דכבר ראה הברייתא דאומרת בממלא כל הכותל דחולקי' ואי איתא דיהוי כמו אבידה דמדעת כולה דמוצאה להוי ובזה א"ש הא דהביאה הש"ס הברייתא אחר דברי רב אשי להורות מהיכא בא לו לחלק כך וק"ל:
בד"ה בתוך הבית כו' מיירי שמצא כו' שנראה שהוא אבידה ע"כ גם הכא נטרי ולא כתבו כן במתני' גופא משום דמתני' הוה אפשר לפרש דמיירי שהשכיר ביתו והבעה"ב יצא מביתו לדור בבית אחר כסברת רש"י באמת ומיירי דיצאו כל השוכרים אף האחרון ולסברת התוס' דסברי דאין אומרים דלהוי דבתרא רק אם הבתרא עדיין בבית אבל אם יצא ג"כ לחוץ אין לתלות בו יותר מהראשונים כדמשמע בדבור שאחר זה וא"כ הוה אפשר למימר דלעולם דמיירי שמצא המציאה כאלו אדם הצניעה ואפ"ה הוה שלו דלמאן מן השוכרים ניתיב לה אבל השתא דראו דהש"ס מקשה דליזל ב תר בתרא והיינו לבעה"ב דמסתמא לעולם דר בביתו ומשני דעשאו פונדק לג' נכרים ואי אמרת דמצאו דרך מצניע אמא אמרינן דלהוי שלו הלא הבעה"ב הצניעה לשם ומאי אכפת ל דעשאו פונדק לג' נכרים דמשום כן לא יתייאש וק"ל:
בד"ה וניזל כו' דהיינו בעה"ב כו' הנה ניידי ז"ל מפרש"י משום דאי איתא דאמרינן דראשונים שכחו דבר מה גם באחרון איכא למימר כן. גם לפרש"י לא א"ש מה שתירץ הש"ס שעשאו פונדק לג' נכרים ובחד נכרי הוה די כמו שכתב רש"י גופי' והטעם דאיידי לא ניחא להו לכך כתבו דניזל בתר בתרא והיינו בעה"ב דעדיין בביתו אבל השוכרים לא שכחו דבר לפי שמסתמא כיבדו כמו במעות הנמצא בירושלים וא"כ א"ש מה שתירץ הש"ס דדוקא בעשאו פונדק לג' נכרים דמיאש הבעה"ב אפי' אם הוה שלו ובפחות משלשה לא מקרי רוב כדכתבו בסמוך וכדאפרש שם. ומה שכתבו עוד וז"ל וכי משני כו' אפי' כי יש סימן מתייאש ע"כ משום דקשי' להו דמ"מ לוקי דעשאו פונדק לנכרי אחד והוא עודנו בבית עם הבעה"ב ולכך הוה דמצאו דיכול לומר דשל נכרי הוא הואיל דהוא עדיין עם הבעה"ב לכך כתבו ז"ל וכי משני כו' כלומר דניחא לי' למיקם מתנית' אפי' בדיש בו סימן ודוק: בד"ה לשלשה נכרי' בפחות משלשה לא מקרי רוב כו' הנה רבים וכן שלמים תמהו על דבריהם דלמה לא נקרא רוב בשני גוים נגד הבעה"ב דהוה יחיד ופירשו מה שפירשו בדוחק גדול ע"ע ואני אחרי רואי בע"ד אמרתי דלמלתייהו אלביש יקרייהו ודברים ברורים כתבו דהנה כבר כתבו לעיל דלכך משני שעשאו פונדק לג' להורות דאפי' ביש בה סימן מתייאש וכדפרשתי שם וכבר כתבתי ג"כ דכולה מתני' ושמעתא מיירי דהבעה"ב טוען דממנו נפל וכדכתב הרמב"ם והטור הביאו בסימן רנ"ט וא"כ יפה כתבו כאן דבפחות משלשה לא מקרי רוב דאי הוה מיירי בשנים והדבר אשר מצא הי' בו סימן והבעה"ב טען שממנו נפל ואפ"ה אמרינן דלהוי דמוצאו מטעם דהבעה"ב מתייאש ממנו אחר שהיו רוב נכרים עמו והיינו ב' נכרים נגדו שהוא יחידי והלא גם המוצאו הי' בביתו בשעה שמוצאו ודלמא באותו רגע נפל מבעה"ב דלעולם תלינן בבתרא והיינו שנפל השתא והוא לא יתייאש א"כ משום דהוה מחצה על מחצה היינו בעל האבידה דהוא הבעה"ב והמוצאו עם ב' נכרים לכך כתבו שפיר דבפחות מן ג' לא מקרי רוב ולכך סיימו ג"כ בדבריהם ומיירי שעדיין ישנה בבית דאל"כ הוה דבעה"ב שהוא בתרא ע"כ דלא תימא דלעולם לוקי בב' נכרים ושכבר יצאו מן הבית והבעה"ב הי' יחידי אצלם וא"כ כבר נתיאש קודם בואו לשם המוצאו לכך כתבו דזה אינו דא"כ הוה דבעה"ב דהוא בתרא ותלינן באמת דאותה שעה נפל בשכבר הנכרים היו חוץ לביתו דלעולם תלינן בבתרא והיינו לומר דבאותה שעה נפל ודוק היטב ותראה כי דברי כנים ואמתיים ואין בהם נפתל:
בד"ה אפי' תימא לשלשה ישראל מלתי' דבר קפר' מפרש כו' כתבו כן משום דאי טעמא דנפשי' קאמר ומוקי מתני דאיירי בג' ישראל לא הוה א"ש הלשון דאפי' תימא דהוה משמע דר"ל דפשיטא אי מיירי מתני' בג' נכרי' אלא אפי' אי מיירי בג' ישראל והלא בג' נכרים שמעינן מיהא דהלכה כרשב"א ברוב גוי' אבל אי מיירי בג' ישראלים לא הוה מוכח מידי דהלא אפשר לומר דאפי' ברוב נכרי' אין הלכה כמותו ומתני' שאני דמייאש דמימר אמר מכדי כו' לכך כתבו דר"נ מילתי' דב"ק מפרש וא"כ שפיר יתפרש הא דאמר אפי' תימא בג' ישראל כלומר הא דאמר ב"ק ג' בני אדם לא תימא דאיירי דוקא בג' גוים דאי בג' ישראל הוה מוכח דהלכה כמותו אפי' ברוב ישראל דזה אינו דאפי' מיירי בג' ישראל לא הוה מוכח מידי דהלא אפי' רבנן מודים בהא ודוק ודע דגירסת התוס' הי' במלתי' דב"ק לעיל בסמוך לשלשה ב"א ודלא כרש"י דגרס לשלשה ישראל וטעמם ונמוקם עמם ועיין ודוק במה שכתבתי ותמצא גם אתה והנה עתה קשה להו ולמה לי ג' בתרי ובעה"ב סגי דאי לאו דהוה אומרים דמלתי' דב"ק מפרש אלא מילתא דנפשי' קאמר לא הוה קשה להו מידי משום דהוה אפשר לומר דאף דבתרי סגי אפ"ה קאמר ג' איידי דאמר רב אשי ג' גוי' אבל השתא דאמרו דמילתא דב"ק קמפרש ובמילתא דב"ק ליכא למימר איידי דמי הוא אשר הקדי' לו דנאמר איידי במלתא דב"ק וק"ל וזהו שאמרתי דרך צחות לפני תלמידי. אבל באמת בעיקר דבריהם וקושיתם אפשר לומר דלא קשה מידי דדלמא באמת הא דאמר בג' ישראל מיירי דחד מהני ג' מצא האבידה וא"כ ליכא אלא ג' עם בעה"ב. וייש ליישב דא"כ לא הוה דומי' דג' גוים וב"ק קאמר מילתי' בסתם בג' ב"א וכוונתו בין בג' גוים ובין בג' ישראלים ומשמע דבחד מחת' מחתינהו וק"ל. גם בתירוצם יש לדקדק דמ"מ נוקי בתרי ובעה"ב והמוצא ידע דנפל מבעה"ב כגון דשמע מהם שממנו נפל ולכך לא יחזיר דבעה"ב ודאי מייאש ודוק גם בזה. עוד קשה לי טובא בש"ס לפי דברי הרמב"ם דמפרש כולה מתני' ושמעת' דאיירי דבעה"ב טען דדילי' הוה או דשל אבותיו וטענינ' ליורש כמו שכתבתי לעיל א"כ מאי מקשה דניזל בתר בתרא דלמא מתני' מיירי באמת דבעה"ב טען דשל אבותיו הוא ואי לאו דהשכיר את ביתו לאחרים ודאי הוה דבעה"ב אבל השתא דהשכיר ביתו לאחרים והשוכרים כבר יצאו מן הבית וא"כ תלינן האבידה בשוכרים שיצאו ולא באבותיו דבעה"ב דאזלינן בתר בתרא היינו השוכרים וגם איני חייב ליתנו להשוכרים דלא ידעינן למאן ניתיב אחר שכבר יצאו כולם ולא נשאר אחד מהם בתוך הבית כסברת התוס' וכאשר כבר כתבתי לדא אמרינן ניזל בתר בתרא אלא לפי מאי דאמרו דבעה"ב נשאר עדיין בביתו ודוק. גם קשה לי דה"ל לאוקמא למתני' בדשתיך טפי וא"כ אפשר דלא ניזל בתר בתרא והיינו לומר דמבעה"ב אשר נשאר דר בו באחרונה נפל דא"כ למה שתיך כולו האי ויש ליישב: