אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף כ:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף כ:

דף טז.

בגמ' ת"ר כמה הוא תכריך כו' ש"מ קשר סימן הא תני ר"ח כו' מאי מכריז מנין מאי ארי' ג' כו' ה"נ שטרי מכריז ע"כ הנה יש לדקדק בהאי שקלי וטרי' דריש דבריה סותרת סוף דבריה דהלא מתחלה מוכח דקשר או הכריכה הוה הסימן שנותן בעל האבידה בלי סימן אחר שיש בהם והיינו ע"כ דמיירי דמכריז מנין דאל"כ היאך רצה להוכיח דקשר הוה סימן ותפשוט מנה בעלמא כדכתב רש"י ז"ל ודלמא הכא שאני דיש ג"כ הסימן של מנין אלא ע"כ דהשואל שאמר ש"מ כו' ר"ל דלא הוה סימן אחר כאן כ"א הקשר והמדחי נמי דהשיב לי' שלשה כרוכי' כו' ר"ל דהכריכה הוה סימן ולא קמיירי בקשר ע"כ אית לי' נמי דלא הוה סימן אחר כאן והוא המנין דאל"כ לא הוה צריך לדחות אותו בהאי דכריכה אלא הוה מצי למימר שאני הכא דאיכא נמי סי' דמנין ואח"כ קאמר שטרי מכריז ובעל אבידה יתן סי' המנין והרי זה סותר לדקודם ואמינא דלע"ד דבר זה הוא דהוה דחיק להרמ"ה אשר הביא הטור סי' ס"ה לחדש לן מלתא אשר לא הזכירו רבוותא אחריני וז"ל שם אע"ג דקיי"ל דקשר או מנין לחוד הוה סימן הכא בעינן מנין עם כריכה או קשירה וטעמא דהנך תרי שטרי דחד לוה ומלוה אינון ושמא פעם אחת פרע הלוה והמלוה נתנם לו כרוכים ולכך ידע שהן כרוכי' או כשלוה הלוה שמא לקח ממנו המעות בפעם אחת ונתן לו השטרות כרוכים ואותו שכרכן מכיר בכריכתן והאחר לא נתן אל לבו ולכך צריך מנין עם הכריכה או הקשירה וה"מ שאין שניהם לפנינו אבל אם הם לפנינו ואחד יודע בכריכה או בקשירה או המנין והאחר אינו יודע לא זה ולא זה נותנים למי שיודע עכ"ל והנה רבים וכן רבים תמהו על דברי הרמ"ה האלו וילאו למצוא פתח דבריו ויעויין בב"י דהוא הוא אף מן המתמיהין והניח הדבר בצ"ע. ומצאתי פירושים שהן תשע וכולם לא נכנסו אל לבי ורעיוני ולכך אני אומר דבאמת הרמ"ה סובר דהן כריכה הן קשירה הן מנין כל א' לחוד הוה סימן וכדק"ל בכל דוכתא כדכתב הרמ"ה רק הכא בעינן שני סימנים ביחד מצוים לפנינו בשטרות הנמצאים ואז אם יתן אחד מהם אפי' סימן אחד והשני לא יתן סימן כלל אזי יוחזרו לאותו אשר יתן סימן אחד דהלא הואיל דהשני סימנים מצוים לפנינו בשטרות הנמצאים ואי איתא דנפל מאידך ה"ל לידע סימן א' מן השני סימנים האלו והואיל דלא ידע אפי' אחד מהם ודאי דהאחר הם אבל אם לא יהיה בשטרות הנמצאים כ"א סימן אחד והיינו כריכה או קשירה בלי סי' המנין והיינו בב' שטרות או מנין והיינו בג' שטרות אבל לא כריכה או קשירה אד לא יחזרו לאחד מהם אפי' אם יתן אותו סימן ואידך לא ידע אותו סימן הואיל דאפשר לומר דאותו שכרכה מביר בכריכתן והאחר לא שם אל לבו כו' ובזה יתורץ שפיר מה דדקדקנו על הש"ס ולא הוה סתירה מני' ובי' דתחלה אמרה ש"מ קשר הוה סימן דודאי סימן אחד לחוד הוה די אם יאמר אחד מהם אותו סימן ובתנאי דאיכא עוד סימן אחר לפנינו והסימן האחר לא יאמר לא זה ולא זה וכנ"ל וא"ש א"כ הא דאמר הש"ס אח"כ דבתרי לא נהדר הואיל דליכא לפנינו כ"א סימן אחד או קשירה או כריכה וכנ"ל ויתפרשו א"כ דברי הרמ"ה הכי אשר התחיל וכתב אע"ג דק"ל כו' הכא בעינן מנין עם כריכה או קשירה פירוש דצריך להיות בשטרות הנמצאים סימן מנין עם כריכה או קשירה ולכך אמר מתני' וכמה אגודה ג' קשורים זה בזה דמשמע דוקא ג' ולא ב' משום דבב' לא ימצא כ"א סי' א' ועל זה כתב טעמא דיליה דהנך תרי שטרי כו' פי' דלכך לא אמרה מתני' תרי משום דמיירי דהוה דחד לוה ומלוה ושמא כו' ולכך הוצרכה לומר דוקא ג' הוא דהוה אגודה סימן הואיל דאית בי' עוד סימן אחר ואם איתא דמאידך נפל ה"ל לידע חד סימן מאותן שתיהם שיש בהם. וזהו שכתב ולכך צריך מנין עם הכריכה כו' והיינו דצריך להיות סימן מנין עם כריכה בשטרות הנמצאים אבל אינו רוצה לומר דצריך הבעל אבידה לומר שתי הסימנים. ומפרש אח"כ עוד דברים יותר בביאור ואמר וה"מ שאין שניהם לפנינו והיינו בשני שטרות דא"א להיות בו אז כ"א סי' אחד או סי' כריכה או קשירה הוא דאמרינן דאין מועיל אותו סימן אבל אם הם לפנינו כו' פירוש שיש לפנינו שני סימנים והיינו בהיותם ג' שטרות והיו ג"כ כרוכים או קשורים והא' יודע כו' נותנים למי שיודע אפי' סימן אחד מהני ב' סימנים ובזה יתיישבו כל מה דדחיקא להני אשר תמהו על דבריו והעיקר מה דהביא להם התמי' הי' במה שהבינו דמה דכ' הרמ"ה שאין שניהם לפנינו כו' וכן הא דכתב אם הם לפנינו קאי על הבעלי דברים ע"ע ולא יאמנו ודאי בזה דבריהם ז"ל דוק ותשכח כמה דחוקים אשר יכנס אדם ע"פ פירושם אבל אמאי דפרשתי דקאי על הסימנים דצריכים להיות שתיהן לפנינו כנ"ל יבא הכל לנכון ואודה את ה' שעזרנו לפע"ד לכוון דעת הגדול ומקום הניחו לי רבותי להתגדר בו:

אלו מציאות, פרק ב'. דף כ"א ע"א בגמ' מצא פירות מפוזרים וכמה אמר ר"י כו' ה"ד כו' נ"ל לפרש ע"פ מה דכתב נ"י וכן איתא בב"י דלאחר שהש"ס משני באחריני אגב דיקרי מידי ידע אזי לא צריכנא לאוקמי כאוקימתא דר"י במכנשת' כו' רק דרך נפילה ואפילו דרך טובא ואגב דיקירי מידע ידע ע"כ א"כ פירושו דש"ס הכי הוא בשאלתו אשר שאל וכמה היינו דרצה לידע כמה יהי' הפירות דמצא דרך נפילה דנאמר בי' אגב דיקיר דודאי אם יהיו הפירות מועטים אזי א"א לומר בהו אגב דיקירי כו' והנה ר"י דרצה לאשמעינן דאפשר לאוקמי למתני' אפילו בדרך הנחה וכדכתב הנ"י נמי ע"ע ואל כן אמר קב בד' אמות והשואל לא הבין כוונתו ועל כן הקשה ה"ד אי דרך כו' ובזה אין אנו צריכים לדחוקי כדדחקו התוס' ז"ל וק"ל:

בתוס' ד"ה כריכות כו' עד וכולה מתני' מיירי בין כו' רוצים בזה לתרץ מה דקשה לכאורה מ"ט נייד רבה ממילתא דרבא דאמר סימן העשוי לידרס הוה סימן ומקום הוה סימן דהלא מתני' דייק יותר כוותי' דלרבא איירי מתניתין כולה באין בהם סימן ואלו לדידי' מוכרחים אנו לומר ולחלק דכריכות איירי ביש בהם סימ' וכל האחרים באין בהם סי' לכך כתבו ז"ל ומיירי מתני' בין דרך נפילה ובין דרך הינוח כלומר דגם לרבה אית לן נייח הזה יותר מדרבא דלרבא מוכרחים אנו לחלק ביניהם כדלעיל וא"כ שקולים הם וק"ל:

עוד במאי דכתבו ז"ל דמיירי בדרך הינוח דקדק מהרש"א דאם כן לא יטול ברה"י דהוה ודאי הינוח וכדכתבו לעיל. ותירץ דלאו ברה"י המשתמר קמיירי ע"ע וכן משמע באשר"י דמיירי במקום זרועה דמנעי רבים מלדרוס שם אבל א"כ קשה לי מאי מקשה בש"ס ואי דרך הינוח אפילו בציר מהני לא ובודאי שקאי על רה"י דבר"ה לא אכפת לן אפילו בודאי הינוח ואי איתא דברה"י שאינו משתמר מיירי הדרן קושיא לדוכתא דלמה לא יטול והלא במקום שאינו משתמר הוא. ע"כ נראה לי לומר דודאי ברה"י בהינוח לא יטול והא דכתבו תוספות הכא דמיירי המתני' אפילו בהינוח לצדדים קתני דבר"ה איירי בהינוח וברה"י בנפילה אבל מכל מקום אין אנו מוכרחים לומר כרבא לחלק בין הדברים שבמתניתין דיש מהם דאיירי דוקא בהינוח ויש מהם דוקא בנפילה דזה אינו אלא כל הדברים איירי בין בנפילה בין בהינוח ולצדדים קתני ודוק במה שכתבתי לעיל בזה ותמצא נכון: עוד בא"ד וא"ת אי דרך נפילה איירי אמאי יחזיר הלא לא ידע כו' לכאורה היה אפשר לומר באמת לדברי רבה דסבר סימן העשוי לידרס לא הוה סימן ומקום לא הוה סימן לכך הני דמתני' דאפשר לומר בהו דנפלו דרך נפילה לא יחזיר מטעם דלא ידע היכן נפלו אי בר"ה והוה א"כ סימן העשוי לידרס אבל כריכות דא"א לומר בהו שנפלו דרך נפילה רק דרך הנחה ומש"ה יחזיר ברה"י דשפיר ידע מקומו ושאין עשוי לידרס ודוק:

בתוס' ד"ה וכמה אמר ר"י קב בד' אמות כו' כבר כתבתי לעיל פירוש אחר על הש"ס ובין לאותו פירוש ובין לפירוש התוס' הכא מתיישב נמי מה דלא שאל נמי על הא דאמרה מתני' מעות מפוזרים וכמה אלא דבמעות ידע שפיר דאדם עשוי למשמש בכיסי כל שעה כדלקמן וא"כ שפיר איירי דרך נפילה ואפי' טובא אבל בפירות שאל וק"ל:

בתוס' ד"ה חצי קב כו' וי"ל כו' יש לדקדק על תירוץ הראשון דא"כ כשימצא קב בד' אמות לא יהא רשאי ללקט כ"א חצי קב ואידך חצי קב יניח דהלא אם יוודע דנתלקט חצי קב מן ב' אמות יבוא גם הוא ללקט חצי קב האחרת מן השתי אמות הנשארים לסברת התוס' וא"כ מעולם לא התייאש עצמו אלא מחצי קב וי"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה