כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף ט.
בגמרא במדה זאת קני ר"י אומר לעולם לא קני כו' נראה דהוצרך להביא הא דפליג ר"י על ת"ק דלא תימא דלמא משום הכי לא תני רוכב משום דרוכב קונה בין בגמל ובין בחמור משא"כ משיכה והנהגה דאינן קונים רק כל אחד במילתי' לכך הביא הא דפליג ר"י וא"כ מוכח דרוכב לא קני מדלא חשיב לי' נמי. זהו דאפשר לומר לכאורה בש"ס אבל לפי מאי דכתבו התוס' דהוכחתי' הוא מדלא ערבינהו לא א"ש זהו דאמרנו ודוק:
בגמ' ת"ש ר"א אומר רכוב בשדה כו' ק"ק לי דא"כ מאי מקשה לעיל מברייתא דשנים שהיו מושכי' כו' דרוכב לא קני (וע"כ קושיתו אינו אלא ל"ל לרב יהודה להוכיח דרוכב לא קני מיושב בכלאי' ה"ל להוכיח מברייתא דאיירי בקנין ובמציאה דמוכח טפי מהתם) והלא משם אין להוכיח משום דהי' אפשר לומר דהא דממעט הברייתא רוכב דלא קני היינו בעיר משא"כ מושכים ומנהיגים דקונים בין בעיר בין בשדה דוק:
בתוס' ד"ה מושך ומנהיג כו' והיינו דפריך בתר הכי ולערבנהו ולתננהו הנה ודאי דיפה כתבו בזה דמש"ה פריך ולערבנהו. אבל לפי מאי דפירש"י ז"ל א"ה דלת"ק אפכא קני כו' משמע דדעת המקשן הי' דת"ק סבר דאפכא לא קני והיאך יעלה על דעת דבר כזה וכי לא ראה וסבר דא"כ היינו ר' יהודה ולכך מדייקי' תוס' והיינו דפריך כו' כלומר לפי דברינו א"ש משא"כ לפי פירש"י ז"ל ודוק:
עוד בגמר' אלא במקח וממכר כו' נראה לפי זה דשפיר איירי ברכוב לחוד ולכך קאמר אלא לומר דחוזר ממה שאמר דאיירי במנהיג ברגליו: