כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף ז.
בגמר' הא יכול להוציא' בדייני' כו' והאמר ר"י כו' לכאורה יש להקשות הלא כבר כתבו תוס' לעיל בד"ה הקדישה בלא תקפ' כו' דכיון דאודי' לי' הוה כפקדון שיש לו ביד אחרי' דיכול להקדיש כו' וא"כ מאי קשי' לי' הכא על ר"נ הלא ודאי דיש דברים דאם יכול להוציאו בדיינים דהוה הקדש אפי' אינו בידו. ונראה לתרץ דהלא כבר כתבנו לעיל דהכא במסות' לא מספק' לי' אי אמרינן דשתיקה כהודאה דמי' דפשיטא לי' דלא הוה כהודאה וא"כ הכא דמקשה הכי לא קשה לי' על מלתא דר"נ דודאי ר"נ שפיר קאמר דיש דברי' דאפי' אינו בידו דיכול להקדישו והיינו בפקדון רק קושיתו הי' על הפשטן למה לי' להביא מלתא דר"נ הלא מר"י נמי הוה יכול למפשט דאפי' בשהי' הדין נותן במסותא דמוציאי' מידו והיינו אי איירי במסותא מטלטלי' לא הוה הקדש דשתיקתו לא הוה כהודאה ולא הוה א"כ כפקדון ביד אחר ולכך שפיר קמשני לי' מי סברת כו' ודוק . והנה ראיתי בספר ת"ח דקשה לי' על הש"ס דמשמע דמתחלה סברא דאיירי במסותא מטלטלי דא"כ הוה קדוש דחלקו הי' יכול להקדיש וא"כ כי קאמר לעיל והוה פרשי מני' רב אושעי' כו' וא"ל ר"א לרבה כו' ומאי אכפת לי' אי חלק האחר נמי קדוש מ"מ שפיר עבדי דפרשי מני' מחמת חלק המקדיש זהו תמצית דבריו. ותמי' לי על אדם גדול שכמוהו יאמר דבר כזה דהנה אף דאיירי במסותא דמטלטלי מ"מ שייך לומר בי' כל דאלים גבר אם לא בשתפסו תרוויי' וכדמשמע בתוס' לעיל דף ב' ע"א בד"ה ויחלוקו כו' וא"כ דלמא המסותא לא הי' בחזקת שניהם רק מונחת בסמט' והוה הדין נמי כל דאלי' כו' ודוק:
אבל אי קשה הא קשה דלעיל אמרו תוס' בד"ה והא הכא כו' דבדין כל דאלי' גבר אפי' תקף האחד חבירו יכול לחזור ולתקוף ממנו וא"כ מאי פשיט לי' הש"ס ממסותא לטלית דלמא מש"ה לא הוה הקדש במסותא דלא אלים הקדש יותר מתקפה דאם תקפו הי' חבירו יוכל לחזור ולתקוף ממנו א"כ מש"ה גם בהקדישו לא הוה הקדש משא"כ בטלית לפי האת"ל דהוה הודאה אם שתק בתקפו ממנו מש"ה נמי נימא דאם הקדיש ושתק דלהוי הודאה אם לא דנימא דגם במסותא לא אמרינן דחבירו יכול לחזור ולתקוף ממני אם לא בצווח על תקיפתו אבל אם שתק בשעה שתקף חבירו ממנו גם שם לא יכול לחזור ולתקוף ממנו דוק:
בתוס' ד"ה מפריש עליהן כו' תימה דבפרק כו' עיין שם בתוס':
בא"ד ותו מאי קמ"ל מתני' היא כו' אי משום הא לא ארי' דה"א הטעם דמתני' הוא כדקס"ד דאביי דלעשר ממ"נ לכך בא ר"נ וקאמר ישראל שיש לו יו"ד ספק פטרי חמור מפריש עליהן יו"ד שיין ומעשרן והן שלו ואז ליכא למטעי דהתם נמי לעשר' מספק דהלא ר"נ איירי דרך כלל אף בשיש לישראל גם שארי צאן וא"כ א"א למימר דלעשרן ממ"נ דהלא יכול לבוא מזה תקלה דדלמא ט' מנייהו .הוה חולין והעשירי דנתן מעשר עליהם הוה בכור וא"כ יפטור ממונו בממון של כהן אלא ודאי דאין לכהן חלק בו ושפיר קמעשר אבל מתני' דלא דיבר' דרך כלל רק אמר הספיקות נכנסי' לדיר להתעשר והי' אפשר א"כ לומר דלית לי' אלא ט' והוא וקמ"ל מתני' דלפעמים הספיקות נכנסים להתעשר והיינו בשעה שאין לו אלא ט' והוא ולכך בא ר"נ ודיבר דרך כלל ומדבריו נלמוד דהן שלו ואין לכהן שום חלק בו ודוק: בתוס' ד"ה מחוי ר"ש כו' נראה דלא גרסי' כו' נראה דהרגישו דאי הוה גרסי' והשאר בשבועה משמע אבל על מה שכל א' בידו אינו צריך לישבע א"כ מאי מקשה הש"ס אלא מתני' דקתני דפלגי כו' דלמא מתני' לא איירי אלא בדבר שנשבעים עליה אבל במה שנוטלי' בלי שבועה לא מיירי מתני' וק"ל: בד"ה אם יכול לנתקו נראה דאם היתה ידה פתוחה כו' נראה דבזה באי' לתרץ מה דהוה קשה לכאורה מאי מקשה בש"ס מדרב חסדא דלמא התם הוה הטעם משום דיכול לנתקו ולהביאו אצלו משא"כ בטלית וסודר לכך כתבו דאף בגט מצינו דאפילי אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו מ"מ הואיל דבתחלה הי' יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מתגרשת וא"כ בסודר נמי נימא הואיל דבתחלה קודם שקפץ חבירו את ידו הי' יכול לנתקו ולהביאו אצלו אף אם אח"כ קפץ אין ידו לא נימא דכמאן דפסיק דמי וק"ל: