כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קסא.
בגמ' ולר' ירמיה ב"א דאמר כו' ליחוש דילמא כו' הא
דלא עלה על דעתו לומר דגם לריב"א כתוב בי' שריר וקים כמו לר"ה משום דא"כ למאי הוצרך לומר כנגד הכתב מבחוץ דמשמע דהוצרך להיות החתימו' דוקא כנגד הכתב ואי הוה כתוב בו שריר וקים אפי' שלא כנגד הכתב נמי ולמאי הוצרך להיות החתימות דוקא כנגד הכתב אלא ודאי כדי שלא להוסיף ולזייף בשטר ואי הוה כתיב בו שריר וקים לא הוה יכול לזייף אפילו יהיו החתומי' שלא כנגד הכתב וא"כ שפיר מקשה הלא אכתי יכול לזייף ולהוסיף ומה שמקשי' תוס' בד"ה מלמטה למעלה כו' דלמה לא תקנו שיהיו החתומי' כולם נגד שיטה התחתונ' כי' אפשר לומר אחר דבמקושר צריך להיות ג' עדים חתומי' בו ולא יספיק להו המקום של שורה אחת בפרט בכתב של עדים אשר הוא יותר גדול מכתב ידי הסופר כדאיתא לקמן וק"ל: והא דאמר מלמטה למעלה ולא קאמר מלמעלה למטה משום דשפיר ידע דבדאיכ' ריעות' בשיטה אתרונה יגייז אותה שיטה עם תיבת עד אשר כתוב באחרונה נגד אותה שיטה וכדמקשה השתא דיגיז תיבת ראובן עם השיטה וכבר עלה על דעתו מה שתירץ בסמוך דכתוב ראובן בן בחד דרא וכו' וק"ל:
עוד שם דכתיב ראובן בן בחד דרא ויעקב עד עילוי' באמת נראה לי לפרש שכתוב ראובן בן זה תחת זה נגד שיטה אחרונ' ויעקב עילוי' היינו אחר תיבת בן וג"כ בדרא תחתונה כזה ראובן ודלא כמו שהבינו תוס' בדברי רי"בם דראובן ויעקב בחד דרא לאורכו של בן יעקב שטר והיינו כזה ראובן יעקב דודאי אין הדעת נותנת לכתוב כן ולמקרי בן מעליון לתחתון ואח"כ למהדר לשיטה עליונ' משא"כ בשכתוב ראובן למעלה ומלת בן עם יעקב למטה והא דקאמר ויעקב עד עילוי' לאו למימרה בדרא עליונה והיינו בדרא דראובן אלא למימר שהוא נגד עליון של שטר אחר שתיב' בן היא נגד שיטה תתתונה של השטר והחתימ' נקראת מתחתון של שטר לעליון של שטר. ואפשר לומר דרוצה לרמז בזה שתיבת בן יהי' תחת בן של ראובן וכדכת' הרי"בם כי היכי דלא יזייף ואי לא הוה אמר כן הוה אפשר למטעי דתיבת בן הוא תחת ראו של ראובן וא"כ תיבת יעקב יהי' ג"כ תחת מקצת של ראובן ולא יהי' א"כ למעלה ממנו לצד העליון של שטר אלא תחת תיבת ראובן ודוק. והנה באמת עד כאן לא אמרינן הכי דבן צריך למכתב תחת בן של ראובן אלא כאשר שם העד ראובן אבל בשארי שמות ודאי אין לחוש כדכתבו תוס' בסוף דבריהם וא"כ ודאי צריך למכתב מקצת שם של האב תחת שם הבן ותיבת בן כותב העד תחת תחלת שמו וא"כ בזה יסתלק מעלינו קושי' התוס' ע"ב בד"ה דלא כתב עד כו' וזה קשה כו' דאחר שלא אמרינן כן אלא בשם של ראובן ולא בשארי שמות א"כ שפיר עבדו רבנן בתקנתם במאי דמכשרי ובמאי דפסלי ודוק היטב:
בתוס' ד"ה דכתב ראובן כו' עד ואין להעלילו בלשונו כי זדונו שוגג כן היא הגירס' שלפנינו וצריכנא לפרש דריב"ם היה לו לפרש שפיר את דבריו כדי שלא יטעה אדם בו וזדונו אשר לא פירש את דבריו לא נחשב לו כ"א לשוגג אבל לא לזדון לומר שבאמת כך היה סבור כיש טועי' אבל הלשון מגומגם באמת. ויותר היה נראה לי דכך צריך להיות ואין להעלילו בלשונו כי אם זדון ושוגג וק"ל. ובאמת נראה דכל דברים האלו לאו מלישנא דתוספ' הם כ"א הגה' מאיזה תלמיד היה ונדפס אח"כ תוך דבריהם דוק ותמצא: