כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קנה.
בגמ' איתמר קטן מאימתי כו' רבא אמר ר"נ כו' ור"ה כו'
כדי שלא יהי' קשה עלן דחד מנייהו ודאי שקורי קא משקר דאמר דבר משמי' דר"נ שלא אמר מעולם. ואפשר לומר דר"נ אמר באמת קטן מוכר את נכסיו כשהוא בן י"ח שנים וסבר רבא דל"ש נכסיו שלא ירש מאביו ול"ש נכסי' שירש מאביו ור"ה סבר דדוקא בנכסיו שקנה אמר כן אבל בנכסי' שירש מאביו צריך להיות בן כ' שנים וא"כ פליגי הני אמוראי אליבא דר"נ במאי דפליגי רשב"ם ור"ת באמת. או אפשר דרבא ראה שבא לפני ר"נ אדם שהי' בן ח"י שנים וידע בטיב משא ומתן ופסק ר"נ דממכרו ממכר ורבא הי' סבר שאינו יודע בטיב משא ומתן ואפ"ה פסק דממכרו ממכר וק"ל:
הנה מהרש"ל מחק בכאן הגירסא דגרסי והא דרבא לאו בפירוש איתמר כו' משום דאף לפי פירוש התוס' לא משמע דגרסי' הכא הא דרבא אלא לקמן אחר עובדא דגידל בר מנשי' וק"ל:
והנה הי' נראה לי דהש"ס אמרה כן דהא דרבא לאו בפי' איתמר לפי מאי דמפרש הרשב"ם דההיא תינוק חכם גדול הי' ויודע בטיב משא ומתן מההיא דאסברוהו וא"כ הש"ס רצה לתרץ מאי דדקדקתי לעיל וכי חד מנייהו משקר לכך אמרה דלאו בפירוש אתמר דרבא רק הואיל דהוה חזינן דפסק רבא בההיא תינוק דהוה פחות מבן עשרי' דמקחו מקח והוה סברי דלא ידע בטיב מו"מ ואפ"ה פסק כן הוה סברי דבכל פחות מבן עשרים הדין כן ובודאי מרבי' היינו רב נחמן פסק כן ובאמת אינו כן דלכך פסק כן הואיל דיודע בטיב מו"מ וק"ל. ואפשר ג"כ לומר אפילו לפירוש התוס' דסברי דבשביל כן לא מחזקינן אותו ליודע בטיב משא ומתן דהש"ס ה"ק הא דרבא דאמר משמי' דר"נ לאו בפירוש אתמר אלא הואיל דהוה חזינן דפסק שם כן הוה סברי דמשמי' דר"נ פסק כן ובאמת לאו משמי' דר"נ קפסק כן אלא משמי' דנפשי' וק"ל:
שם בגמ' וערערו לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו כו' אפשר לומר במאי דקאמרה הש"ס קטן היה בשעת מיתה לאו דהיורשי' קא טענו כן דקטן הי' בשעת מיתה אלא דהש"ס קאמרה דהיורשים טענו ובאו בשעת מיתה לומר דקטן הוה בשעת המכירה וכו' דומי' דאיתא בש"ס דשבת אמאי דקאמרה מתני' ואע"ג שנתפרקו בשבת ומדקדק' הש"ס ולא מבעי' בחול אדרבה כו' וקמשני דה"ק אע"ג שנתפרקו בחול מטלטלין אותן בשבת וק"ל ובאמת לפי מאי דעלה על דעת הש"ס דהנכסים ביד היורשים הוה והלקוחות הוה צריכי' להביא ראי' דגדול הוה א"כ איכא למימר דאי לאו דהוה אמרו היורשי' דבשעת מיתה קטן הוה לא הוה מועיל הבדיקה ללקותות דאף דימצאו ב' שערות אחר מיתה יוכלו היורשים לטעון שאחר המכירה באו אבל בשעת מכירה לעולם עדיין קטן הוה לכך קאמרה הש"ס דהיורשים בעצמם טענו דאף בשעת מיתה קטן הוה א"כ כישמצאו ב' שערות לאחר מיתה הוחזקו היורשים להיות כפרנים הואיל דטענת' ודאי בשיקרא קא טענו. ועל זה יש לדקדק קצת. ועוד אפשר לומר לפי מה שכתבתי בראשונה אחר דמצאתי בטור ח"ה סי' רל"ה סעיף י"ד ז"ל וכתב עוד כו' אבל אם נתברר שהוא סריס כו'. ובאמת אפשר לדקדק ולהוכיח זה דאל"כ מאי מקשה הש"ס הכא כי בדקו לי' מאי הוה ומאי קושי' דלמא היורשים טענו דקטן הי' אף דהי' בן עשרים ואי משום מאי דתני' בן עשרים כו' והוא הסריס דלמא היינו בזמן שאינו מביא אח"כ ב' שערות ובעובדא הלז מיירי דהוה להו עדים שהי' בן ך' שנים ולא ה"ל ב' שערות בשעת המכירה ואפ"ה גדול הוה הואיל דהוה בן עשרים והיורשים הוה טוענים דאח"כ הביא ב' שערות וא"כ למפרע נתברר דקטן הוה ולכך רצו לבודקו דעתה ימלא בו ב' שערות:
הא דקאמרה הש"ס בשלמא ואח"כ מקשה קושיתו אפשר לומר דע"כ לא קא מקשה אלא למ"ד נכסי ביד לקוחות הוה קיימי דאילו הוה ביד היורשים לא הוה קשה לי' מידי (ודלא כתוס' לפי' ריב"ם) והיינו משום דא"כ הוה צריכים הלקוחות להביא ראי' דגדול הוה ולא ה"ל להקשות אמאי צריך בדיקה פשיטא דגדול הוה הואיל דאית לן חזקה דאין חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול דהחזקה אינו מועיל לעשותו סריס (ודלא כריב"ם) להוציא מידי יורשים אבל למ"ד בידי לקוחות הוה קיימי' א"כ החזקה מועיל להחזיק אותו סריס להחזיק הנכסים במקומן וא"כ כי בדקו לי' מאי הוה ולכך קאמר תחלה בשלמא לומר דלמ"ד בן י"ח הכל ניחא ואי הוה הנכסים בידי יורשים לא הוה ניחא אפילו לאותו מ"ד דהלא הוה קשה קושי' הש"ס דלעיל אמאי שתקו לימרו לי' אנן זוזי יהבינן לינוול ולינוול וק"ל. ונראה לן נמי לפרש הא דאמרה הש"ס דלמ"ד בן י"ח ניחא דהלא הי' אפשר לדקדק ג"כ אליבי' דאף דימצאו אותו שאין לו ב' שערות יאמרו הלקוחות דהוא בן כ' והוא סריס אחר דהיו מוחזקים בנכסים (וזהו באמת טעם דתוס' ודריב"ם דכתבו תחלה פי' בזמן שהיה לו למכור כו' וריב"ם כתב דהי' להם עדים שהי' פחות מבן ך' ולדידן אין צריכנא לזה) אלא דהענין הוא הואיל דלא ידעינן דהי' בן י"ח כ"א מהחזקה דאין עדים חותמום אלא א"כ יעשה בגדול החזקה הזאת אינה מועיל כ"א לעשותו בן י"ח שנים דהוא בחזקת גדול אבל לא לעשותו בן ך' דמהיכא תיתי הואיל דאינו צריך להיות בן ך' למה לא יחתמו העדים בהיותו בן י"ח אבל למ"ד בן ך' דוקא א"כ ע"כ החזקה דאין עדים חותמים כו' מועיל כאלו הוה עדים לפנינו דהוה ך' והם מוחזקי' נמי א"כ אמרינן ודאי דסריס הוא ודוק היטב: