אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף קנג:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף קנג:

דף קנג.

בגמ' דתני' מי מוציא מיד מי כו' הא דאמרו כהאי לישנא משום

דהוה אפשר לפרש הא דאמרו רבנן המע"ה היינו בזמן שהמקבל מוחזק אזי צריך הנותן להביא ראי' דהוה הוא המע"ה לכך קאמר ר"י דאינו כן אלא דהוא מוציא מידן בלא ראי' וק"ל:

והא דהוצרך לסיים והן אין מוציאין מידו בלא ראי' אפשר לומר דאף ר"י סבר בזמן שהמקבל מוחזק והנותן בריא השתא דהוה תרתי לטיבותא דהמקבל אין הנותן יוכל להוציא מידן בלא ראי' וע"כ לא קאמר דהוא מוציא בלא ראי' אלא בזמן שהוא שכיב מרע השתא ולכך קמסיים והן אין מוציאין מידו בלא ראי' דמשמע דוקא בזמן שבאין להוציא מידו אבל אם הם מוחזקין נמי וגם הוא בריא אזי זכו בו הן ור"נ פליג עליו וסבר דלא אזלינן כלל בתר חזקה אלא בתר השתא בין שהוא מוחזק ובין שהן מוחזקין. ובזה יתפרש היטב הא דהביא והקדים דברי ר"י ולא הוה צריך להביא אלא דברי ר"נ דרבה סבר כוותי' רק משום דהוה אפשר לומר דע"כ לא קאמר ר"נ דהמקבל זכה ואזלינן בתר השתא אלא בשגם הוא מוחזק אבל לא להוציא מיד הנותן ומילתא דרבה מיירי באמת שהנותן עדיין הוה מוחזק לכך הקדים דברי ר"י דמתוכם מוכח דר"נ אזיל בתר השתא ולא אכפ' לי' במוחזק' כלל. ובזה יתורץ נמי דלא קאמר ר"ה כר"מ דגם ר"מ דמתני' הוה אפשר לפרש דלא מיירי כ"א בשמוחזק המקבל ואי משום דאמרי רבנן המע"ה דמשמע דהנותן מוחזק מזה לא מוכח כלום כי הנותן נקרא מוחזק לפעמים אף שהוציא מידו מטעם חזקת מרא קמא וק"ל:

בגמרא אמר ר"א ולטומאה כמחלוק' כו' אפשר דהביאה הש"ס מילתא דר"א גם הכא כי היכי דלא תימא עוד דע"כ לא קאמר ר"נ דאזלינן בתר השתא אלא בשגם המקבל מוחזק ותדחוק בדברי ר"י כאשר באמת התוס' דוחקי' את עצמם גם השתא לכך הביאה דברי ר"א דגם לגבי טומאה פליגי והתם ליכא למימר ענין מוחזק' וק"ל:

ובאשר נאמר דגרסינן אח"כ רבה ולא רבא דאמר האי לא שנו כו' אפשר לומר דבא להחזיק סברתו דלר"נ אזלינן בתר השתא ולא תלי' מידי במוחזק דלא תימא אפכא דע"כ תלי' במוחזק נמי מדפליגי בהדי' בנותן ומקבל ולא פליגי בהדי' בטומאה ש"מ דשם לא סבר ר"נ דאזלינן בתר השתא לכך קאמר דמזה אין ראי' דהואיל דבטומאה לא אפשר למיזל בכל פעם בתר השתא לכך לא אמר דבריו שם ודו"ק. כל זה העלתי לפני תלמידי ושבחוהו. והיה נראה לי לפרש ג"כ מילתא דרבא דה"ק לא שנו דאזלינן בתר השתא ואם השתא ימות החמה דמטהרינן ליה אלא שלא עבר אדם שם בימות הגשמים והוצרכנו לטמאו אבל אם עבר אדם שם בימות הגשמים והוצרכנו לטמאו לא מטהרינן אח"כ לאדם אחר אשר עבר שם בימות הקיץ אפילו אחר דתרווייהו עברו בתוכה אין נראה לטהר אחד ולטמאו האחר דומי' דאמרינן בעלמא שני שבילין אחד טהור וא' טמא ועברו עלי' שני בני אדם כו' בזמן שבאו לישאל בבת אחת ע"ש וק"ל:

בתוס' ד"ה אמר רבא כו' ועוד דלא מצי לאוקמא כו' יפה כתב בזה מהרש"א ע"ע. בא"ד ושמא כדברי ר' יוחנן רצה לומר כו' עד בא לישאל בימות החמה כו' א' ר' יוחנן ובלבד ימים הסמוכים לימות הגשמים כצ"ל ופירושי הכי דהתוס' באים לתרץ מה שדחיקו להו תחלה למה יחשב רה"י כו' וקאמרו דאולי רוצה לומר כדאמר ר"י בירושלמי דבימים הסמוכים לימות הגשמים הוה כמו ימות הגשמים עצמם וא"כ גם מילתא דרבא יתפרש כן דהאי דאמר ל"ש אלא שלא עברו עלי' ימות הגשמים היינו שלא עברו השתא בסמוך אלא שכבר עברו אבל עברו עליו כו' מהשתא בסמוך רה"י לכאן ולכאן ודו"ק ודלא כמהרש"א דלא הבין כן:

בא"ד ונראה לר"י לפרש כו' הנה כדי שלא תטעה בדבריו אפרש לך בקיצור נמרץ כוונתו דתנאי דרבא הוא דלאחר שנולד לו הספק אם נכנס בימות החמה או בימות הגשמים לא יעברו עליו ימות הגשמים אלא תיכף בשנולד לו הספק בימות החמה בא לישאל אזי מטהרינן לי' אבל אם לאחר שנולד לו הספק לא בא לישאל תיכף ועבר עליו ימות הגשמים ואח"כ בא לישאל בימות החמה לא מטהרינן לי' הואיל דאלו בא מקודם בזמן ימות גשמים הוה מטמאינן לי' אינו בדין אם ישהא מלבוא דנטהר אותו דא"כ יהי' נשכר בשהי' דלי' וזהו שכתבו כיון שקרוב הי' לימות הגשמים יותר וכתבתי כל זה אחר שראיתי רבים טועים בפירוש דבריהם ודו"ק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה