כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קמא.
בגמרא אמר רב חסדא ולדידי בנתן עדיפא לי מבני אמרתי
בדרך צחות מאי רצה ר"ח להראות לן באמירה זו וגם דאמר לדידי בוי"ו כאלו יש לשל מעלה דביקות לזה ולכאורה סותר את שלמעלה ואמרתי אחר דיש לן תרי טעמים למה בת תתלה סימן יפה לבנים או מטעם עין הרע או מטעם דמרב' לאחהא והנה זה דאמר ר"ח בת תחלה כו' מקובל היה כן מרבותיו ולא פירשו בו טעם ובא הוא לפרש לן הטעם דהטעם הוא משום דמרבה ולא מטעם עין הרע דהנה לדידי' ודאי ליכא למימר אם תולד לו בת תחלה דטבא היא לבנים משום עין הרע שלא יתקנ' כו' משא"כ אם יולד לו זכר תחלה דהלא לדידי' בנתן עדיפן לי' ואפכא א"כ מסתברא וגם מאי סימן יפה לבנים איכא למימר הלא הוא אינו רוצה בבנים כ"א בבנות וא"כ ע"כ צריכנא לומר דלדידי' בת תחלה סימן יפה לבנים בהאי מלתא דמרבה לאחהא וא"כ ה"ק ולדידי כו' כלומר הא דאמרתי לעיל בת תחלה סימן יפה לבנים ולדידי דבנתן עדיפא לי אפ"ה בת תחלה סימן יפה לבנים וא"כ ע"כ הטעם הוא משום דמרבה לאחהא וק"ל:
בגמ' אלא הא דתני' ילדה זכר ונקבה כו' אפשר לומר דבשלמ' לשמואל דאמר לעיל דלעולם אינו נותן לבתו דבר כ"א במבכרת א"כ הוה אפשר לומר דאמר אם תלד אשתי יטלו מאתים וא"כ הזכר בין שנולד ראשון או אחרון מסתמא נותן לי' מנה אבל הנקבה ודאי אין דעתו ליתן לה כ"א בשנולדה ראשון וילדה תאומים ולא ידעינן אם זכר תחלה אם נקבה תחלה וא"כ הזכר נוטל מנה אחד לעולם ואאידך מנה אמרינן דהוה ממון המוטל בספק דדלמא הזכר נולד תחלה ואית לי' כל מאתים ודלמא הנקבה תחלה ואית לה מנה וחולקין משא"כ השתא דאמרינן דאתי' כר"י דאית לי' דלעולם בתו עדיפא לי' קא שאיל וק"ל:
והנה גם באידך והא דתני' כו' איכא למימר דלשמואל הוה אפשר לפרש דמיירי דאמר אם תלד אשתי תאומים יטול כל אחד מנה והולידה תאומים ויצא הזכר ראשון ואח"כ נקבה ואמרינן דלא יטול כ"א הזכר מנה אחר דאית לן למימר דלעולם אינו רוצה ליתן לנקבה כלום כ"א בשנולדה ראשון וק"ל: בתוס' ד"ה אלא לאביי כו' הנה יש לדקדק למה לא קאמרו תוס' דאביי סבר דלכ"ע ברי' הוה אפילו לרבנן ולא פליגי רבנן ארשב"ג שם אלא אי בהווייתן הן קדושים או במעי אמן וסברו רבנן דבמעי אמן הן קדושין ולכך חל עלייהו קדושה ורשב"ג סבר בהווייתן הן קדושין ולכך לא חל עלייהו קדושה ונראה לגמ' דאביי סבר כן אי סבר דהוה ספק לרבנן ה"ל למיקם סיפא כרשב"ג ורישא כרבנן וכדמוכיחים תוס' השתא אפכא דיסבור אביי דלרשב"ג אפילו הוה ספק. ודוק ואפשר דלא מצינו מאן דאית לי' דלכ"ע הוה ברי':
עוד יש לדקדק בדבריהם אחר דמ"מ יש יותר סברא לומר בזמן שהוא גופי' מתנה בדבר דדעתו על זכר ודאי דוקא ועל נקבה ודאי מאשר נאמר כן בדבר דהוה תנאי ב"ד א"כ ברישא ובסיפא ה"ל לאשמעינן רבותא טפי לרבא דברישא ה"ל לאשמעינן במתנה ואפ"ה נוטל בפחות לרבנן ובסיפא ה"ל לאשמעינן בתנאי ב"ד ובירושה ואפ"ה אינו נוטל כלום לרשב"ג ודוק: