כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קלא.
בגמ' ת"ש דא"ל ר"נ לרבי שניתם משנתכם כריב"ב כו'
וא"ר ילדות היה בי כו' אלא ש"מ כו' מאן שמעת ליה כו' נראה דהוצרך להאריך ולהבי' סופא מילתא דרבי דאי הוה בעי למפשט ממאי דאמר ר"נ לרבי שניתם משנתכם כריב"ב הוה אפשר למדחי ולומר דבלשון שאלה קאמר ר"נ והאי מילתא גופ' קמבעי לי' אי אמר ריב"ב בברי' אפי' וירתון תנן ורבי השיב ליה דלא אמר בברי' אלא יסבון תנן אבל אחר דמסיי' רבי דע"כ ירתון תנן א"כ ריב"ב בבריא נמי אמר והא דקאמרה הש"ס מאן שמעת ליה כו' אפרש לך בסמוך למאי קאמר הכי:
שם א"ל ר"פ לאביי בין למ"ד כו' הא אין אדם מקנה דבר שלא ב"ל כו' אלא תנאי ב"ד שאני ה"נ כו' ודאי דחיקא לן לפרש כדפי' הרשב"ם דלאו על בעי' דרבא קאי וגם דחיקא לן לפרש כל הסוגיא כדפי' התוס' מחמת מאי דקשי' לן עליהם כדאכתוב בסמוך לכך אמצא דרך אחר ואפרשנו לפי קט שכלי דה"ק ר"פ מנא לך למפשט מסופ' מילתא דרבי דריב"ב בברי' נמי אמר דלמא לעולם ר"נ בלשון שאלה קא שאל לרבי אי שנה משנה דלי' כריב"ב ואף בלי תנאי ב"ד קאמר ודהכי משמע המשנה לא כתב לה חייב מפני שהוא תנאי ב"ד אבל כתב לה אפי' בלא תנאי ב"ד חייב א"ד דדוקא ע"י תנאי ב"ד חייב אבל בלא תנאי ב"ד אינו חייב ובתחלה הוה קמהדר ליה רבי דיסבון תנן ומעולם לא אתי' כריב"ב ואח"כ חזר ואמר דירתון תנן ואפ"ה לא אתי' פריב"ב דמשום דע"י תנאי ב"ד דוקא נשנית מתני' וקמהדר אביי דאפ"ה מוכח כריב"ב הואיל דקא מפיק ליה בלשון ירתון ופירושו כדכתבו תוספות ז"ל ובזה אתי' שפיר הא דקמסיימ' הש"ס לעיל מאן שמעת ליה דאית ליה האי סבר' כו' דהואיל דבאמת גם ריב"ב לא סביר הכא דנוטל אלא מכח תנאי ב"ד משום דהוה דשב"ל רק הואיל דמפיק לה בלשון ירתון קאתינן להוכיח הוכחתינו א"כ שייך שפיר לומר מאן שמעת לי' דאית ליה האי סברא בעלמא ולא הכא רק מכח תנאי ב"ד קאתינן וק"ל. אח"כ אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי כו' נראה לפרש דה"ק דודאי לא מוכח מידי דבברי נמי קאמר דדלמא לעולם ר"נ בלשון שאלה קאמר אי אתי' כריב"ב דוקא ולשון מתנ' אינה מועיל ללשון ירושה בזמן שלשון מתנ' לאחד וירושה לאחר ואפי' בתוך כדי דבור א"ד דמועיל ומהדר ליה רבי דירתון תנן ואפ"ה לא אתי' כריב"ב דוקא אלא אף לרבנן ומהני לישנא דמתנ' ללשון ירושה בזמן שהוא בתוך כדי דבור. ודוק היטב בדברי אלו כי הרבה קושי' מתורצי' בהם. והנה היה אפשר לפרש בסגנון זה גם מה דאמר רב נחומי ודלמא בתרי בי דינא אתקון פירוש אי תרצה לפרש דברי רבי הכי דמאי דמהדר ליה לבסוף ירתון תנן דבא לומר דאפ"ה לא תפשוט מני' דאתי' כריב"ב משום דהוה מתנה לזה כו' אי משום הכי לא קשה מידי דע"כ רבי לאו הכי קאמר דא"כ אנן נאמר מנא ליה לרבי דבחד בי דינא אתקון עד דהיה יכול להשיב לר"נ כן אלא ודאי דיתפרש כפשוטו וק"ל:
בתוס' ד"ה וש"מ כו' עד א"ל אביי כו' פי' אע"ג דלא קנו אלא משום תנאי ב"ד כו' דאי לא אמר בעלמא בבריא לא ה"ל לתנא לאפוקי בלשון ירתון משום תנאי ב"ד כיון דלא מהני בעלמא כו' אלא ה"ל למתני יסבון וליתקנו כו' או יהי' תנאי ב"ד שלא יטרוף אלא מבני חרי כו' הנה יש לדקדק לפי דבריהם אלו אף אנן נדקדק ונאמר ונקשה אדר' נחמן דאמר לקמן דף קמ"א דבאמר לכשתלד קנה א"כ למה לא תקנו לכשתלד אלא ע"כ דלא מהני דוק: בא"ד הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דתנן כו' ולעולם ריב"ב לא אמר בבריא בעלמא וא"כ שפיר קאמר ר"נ לרבי כו' כצ"ל ולא כמו שהגי' מהרש"א משתי תיבות וא"כ דצריך להיות מ"מ כי לא ירד לעומקי דדבריהם ולא הבין כוונתם דתוס' מפרשי דברי אביי דבא להוכיח דע"כ לא אמר ריב"ב בבריא אלא דוקא בש"מ דאא"ב דלא אמר בבריא א"כ שפיר קאמר ר"נ שניתם משנתכם כריב"ב ולא כרבנן דלריב"ב אתי' שפיר הואיל דלדידי' כיון דירתון לחודי' מהני בש"מ בברי' נמי מהני במתנ' וירושה אבל לרבנן דאמרי דלא מהני ירתון לחודי' בעלמא כלל אפי' בש"מ א"כ היכי תני ירתון כו'. והיינו דלעולם לא ניסוק אלא חדא דרגא הואיל דחזינן דבריא אינו כמו ש"מ וניסוק דרגא חדא לריב"ב בברי' דמהני לישנא דמתנ' בהדי ירושה ולרבנן בש"מ דמהני לישנא דמתנ' עם ירושה אבל לא בברי' דהוה תרי דרגי לרבנן. אבל אם נאמר דדין דבריא הוה כמו דינא דש"מ וריב"ב סבר דמהני בתרוויי' לישנא דירתון א"כ הוה מצי לאתוי אפי' כרבנן הואיל דאיכא בהדי לישנא דירושה לישנא דמתנ' וא"א לומר דהוה תרי דרגי ולא מהני הואיל דדין אחד להם אליבא דריב"ב ומהיכא תיתי א"כ לחלק בינייהו לרבנן ודוק היטב כי ברור הוא. ובזה א"ש מה דכתבו תו' בדבור הקטן שאחר זה בקצור ז"ל דלמא בתרי כו' פירוש דספיקא הוה אי אמר בבריא אי לא ע"כ משום דלפי דבריהם אשר פירשו לעיל דברי אביי דבא להוכיח דע"כ לא אמר ריב"ב בבריא אתי השתא רב נחומי לדחות את דבריו ולומר דאין כאן הוכחה בודאי אלא דספיקא הוה ודוק ותמצא:
והנה עוד אמרתי על דבריהם אלו אשר רצו לפרש דברי אביי דלרבנן לא ניסוק תרי דרגי ודבר זה אינו מפורש לפנינו בודאי ולמה לא נפרש דבריו הכי דה"ק אביי א"א בשלמא דלא אמר ריב"ב בבריא א"כ נוכל לומר דר"נ ידע דלרבנן אפי' לזה במתנה ולזה בירושה לא מהני ואי משום דאמרה מתני' לעיל דמהני נוכל לומר דמיירי בבריא וכריב"ב אתי' וא"כ שפיר קאמר ר"נ שניתם משנתכם כריב"ב אלא א"א דריב"ב אפי' בבריא אמר א"כ ע"כ מתני' דלעיל כרבנן אתי' א"כ מאי קאמר ר"נ לרבי הלא אפי' לרבנן מהני ודוק גם בזה:
עוד יש לדקדק לתוס' דסברי דבעי' דרבא לא נפשוט א"כ מאי מקשה לקמן רב נחמן לרב הונא גנובי גנבי למה לך אי סבירא לך כריב"ב אימא הלכה כריב"ב הלא ר"ה אמר דבריו בש"מ ודלמא קמ"ל דבש"מ דוקא קאמר ריב"ב בשלמא לרשב"ם דסבר דהבעי' נפשט דריב"ב בבריא נמי קאמר א"כ שפיר קא מקשה ר"נ לר"ה מאי קמ"ל בש"מ הלא ריב"ב אפי' בבריא קאמר אבל לתוס' דסברי דלא נפשוט ודאי קשה:
ולפרשב"ם דסבר דהבעי' נפשוט א"כ קשה מאי מקשה לעיל אביי לרבא האי מלא יוכל לבכר נפקא דלמא חדא לש"מ וחדא לבריא וק"ל:
הנה עוד יש לדקדק אחר שמצינו לקמן דף קמ"א דמסופק' הש"ס אי אמר וסבר ריב"ב דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם והיאך אפשר לומר כן דא"כ במאי ראה רבי דר"נ שאל ליה אלישנא דירתון דשנה משנתו כריב"ב אדמהדר ליה יסבון תנן ודלמא משום הכי קאמר כן משום דשנה דאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ודוק: