כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קכז:
בגמרא בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר כו' גם הכא נלך בדרכינו לפרש אריכו' לישנא דבשלמא ונאמר דהנה אחר דמצינו תרי טעמי' בתוס' למה יהיה נאמן לומר דבן גרושה ובן חלוצה הוא או משום דאפילו אומר על בנו הקטן דבכור הוא א"כ עושה לבניו הגדולים ממזרים או מטעם דכתב רבי' אלי' דתיב' יכיר קאי גם אבן השנואה והנה באמת יש לדקדק אטעם הראשון דא"כ רבות' טפי ה"ל לאשמעונן ר"י דאפילו אמר על בנו שהוא ממזר הוה נאמן ולמה אמר מילתא דהוא פחות ממנו והוא שהוא נאמן לומר שהיא בן גרושה. ואלו לטעם דרבינו אלי' לא קשה מידי ובאשר נאמר טעם הראשון דתוס' הי' אפשר לומר דאף דרבנן פליגי אר"י במאי דסבר דיכיר קאי אבן בכור מ"מ אדין שיוכל לעשות את בנו לבן גרושה לא פליגי רבנן עליו בעיקר הדין וסברי נמי דיוכל לעשות אותו לבן גרושה וילפי ליה מדכתיב יכיר וסברי דקאי אבן שנוא' כפירוש רבי' אלי' ומ"מ פליגי רבנן גם אר"י בבן גרושה והיינו אילפות' עצמו דאלו ר"י יליף לי' מדכתיב יכיר וקאי אבן בכור וממילא אתי' לדידי' דיוכל לעשות ג"כ לבנו לבן גרושה ואלו רבנן סברי דעיקר קרא דיכיר אתי' לבן שנוא' ולא לבן בכור וא"כ פליגי רבנן אתרתי מילי דאמר ר"י דאבן בכור פליגי מכל וכל וסברי דלא יוכל להכירי לבכור ואבן גרושה פליגי אילפית' ולא אעיקר הדין וא"כ לא קשה מידי לרבנן יכיר ל"ל דשפיר צריכנא לי' לבן שנוא' אבל באשר צריכנא לימר דלא קשה מידי לר"י ודאין הפירוש כפי' א' דתוס' רק כפירוש רבינו אלי' דתרי מילי דרש ר"י מתיב' יכיר דקאי בין לבכור ובין לבן שנוא' וא"כ ע"כ רבנן אתרתי מילי פליגי דאם לא כן למה נקט ר"י איתי דבר והיינו לבן גרושה אי לאו דרבנן פליגי עליו וא"כ קשה לרבנן יכיר ל"ל ודוק:
בגמרא ת"ר היו מוחזקין בו שהוא בכור כו' רישא ר"י וסיפא רבנן הנה אף דבכל מקום סבירא לה לש"ס לדוחק לומר דרישא אליבא דחד תנא וסיפא אליבא דאידך ומשכח למצוא מקום למיקם אליבא דחד תנא אבל הכא אחר דראה דאם היה בא אליבא דחד תנא מצאה הקפידא מקום לנוח טפי לכך לא רצה לאשכוחי מקים למיקם אליבא דחד תנא והקפידא הוא מאי טעם משני התנא הסיפא מרישא דה"ל לומר גם בסיפא היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור אינו נאמן אבל אם אמרינן דתרי תנאי נינהו א"ש דרישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל דרישא רבותא קמ"ל דאע"ג שהיינו מוחזקין בראובן שהוא בכור אפ"ה אביו יכול להכיר אחר לבכור וסיפא קמ"ל אע"ג דלא הייני מוחזקין באחר שהוא בכור רק דהיינו מוחזקין בזה שאינו בכור אפ"ה אינו נאמן וק"ל: