כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קכו:
בגמ' מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר בכולהו. הנה כבר דקדקו תוס' ארשב"ם והניחו אותו בקושי' וגם על פירושם אשר פירשו הם כתבו דלא מצאו לו נייח דא"כ מאי בא רבא לאשמעונן ואפשר לומר דבאמת אחיו הפשוט נתן לו רשות בעודו בחיים למכור את חלקו רק דאח"כ מת ונפלו נכסיו קמי' יתמי' וקיימא לן דא"כ הרשאתו לאו הרשאה היא ועיין בב"ק דף ק"ד ע"ב בעובד' דר' אבא וא"כ טובא אתי רבא לאשמעונן וק"ל: עוד יש לומר ולפרש בד"א והיינו אחר דקיימא לן בשאדם מוכר שדה אחת שלימ' לאיש אחר ונמצא חצי השדה שלא היה שלו וא"כ אין המכר כלום בחצי השדה יוכל אח"כ הלוקח לומר הואיל דהמכר של חצי השדה אינו כלום לא אקיים א"כ המקח של כל השדה דלשדה שלימה אני צריך וא"כ יתפרש פלוגתם הכי דלמ"ד לא עשה כלום בפלגא סבור דהלקוחות מעולם לא רצו לחזור מן כל המקח ורצו לקיים המקח במה שהיה שלו ואפ"ה פסק רבא דבפלגא והיינו בחלק בכור לא עשה כלום מטעם שאין לבכור קודם חלוקה ומ"ד בכולה לא עשה כלום סבור דיש לו לבכור קודם חלוק' רק דהכא רצו לקוחות לחזור מכל וכל באומרם לשדה שלימה אנו צריכים לכך פסק רבא דבכולהו לא עשה כלום ולעולם דאית ליה לרבא דיוכל למכור קודם חלוקה ובזה מדוקדק יפה ויפה לישנא דבכולהו ובפלגא ודוק:
עוד הוה אפשר לומר לפירשב"ם דמפרש דבחלק פשיטות ודאי לא עביד כלום דבלאו בכל ענין קאמר הרשב"ם דהלא ודאי אין דין זה דינא כדכתבו תוספ' רק דהרשב"ם מיירי בענין אחר והיינו אחר דאית לן דבכור כשבא לחלוק עם אחיו אזי נוטל ב' חלקים שלו אחד מצרא ואם אין לא כ"א אח אחד ויש לו לחלוק שדה אחת אזי נוטל ב' שלישי' שלו בהדדי ולא אמרינן דיטול אחיו במיצעי והוא יטול ב' שלישיו מן ב' צדדי השדה. וא"כ אף אנן נימא דהכא מיירי דהבכור מכר ללקוחות שני שלישיו מן השדה במקום אחד והראה להם המקום של ב' שלישיו כאלו הוברר לו דנוטל אותן ב' חלקים ופסק רבא דבחלק פשיטות לא עביד כלום הואיל דאינו מבורר עדיין באיזה צד יגיע לו אותו חלק אם לצפון אם לדרום אבל חלק בכורתו הבא מן האמצע בודאי לעולם אמר רבא דמכירתו קיימת ודוק גם בזה:
הנה קשה לי קושי' אחת והיא גדולה בעיני דהכא אמרו שלחו מתם דאין לבכור קודם חלוקה ולקמן בפ' מ"ש דף קנ"ט שלחו בן בכור שמכר חלק בכורתו בחיי אביו ומת בחיי אביו בנו מוציא מיד הלקוחות ש"מ דמצי למכור ויש לו קודם חלוקה דאל"כ מאי ארי' דמת בחיי אביו או שמכר בחיי אביו אפי' מכר אחר מיתת אביו אינו כלום קודם החלוקה ובנו מוציא מיד הלקוחות. וא"ת דמ"מ צריך להחזיר הדמים משא"כ כשמכר בחיי אביו ומת דאין הבן צריך להחזיר הדמים אפילו כדכתבו תוס' לקמן אף אני אימא דאם בענין דלקמן אין צריך להחזיר הדמים גם הכא אין הבן צריך להחזיר הדמים אחר דגם הכא יוכל לומר דמכח אבוה דאבא קאתינא כדלקמן ובדוחק יש לחלק. ואי לאו דהוה מקשה הש"ס לקמן ומתמה על מאי דשלחו על דבריהם אלו וזו היא שקשה בדיני ממונות באמרם ולמה היא קשה הלא כתיב תחת אבותיך יהיו בניך לא הוה קשה מידי דהוה אמינא דבאמת הכי קשלחי וזו היא שקשה אחר דגם לאחר מיתת אביו אינו יוכל למכור א"כ למאי הוצרכה הלכה זאת לומר שמכר בחיי אביו. והם אזלו לטעמם כדשלחו הכא דאין לו קודם חלוק' ושמועה שמעו דאמרה שמכר בחיי אביו ולכך קא מתמו ואמרו וזו היא שקשה בדיני ממונות. אבל במאי דחזינן דהש"ס קמתמ' אדבריהם דאמרו וזו היא שקשה כו' ודאי קשה לן. והנה זאת מצאתי לקמן דהתוספת מוחקים הגירס' אשר הי' לפניהם ז"ל אלא אי אתמ' כו' וצ"ל אלא אי קשה הא קשה כו' ע"ע. ואפשר א"כ לומר דהגירס' שהי' לפניהם היא הגירס' נכונה ואין למחוק אותה והש"ס בעצמ' א"כ הוה מסופק' מאי היה הדבר אשר שלחו מתם ובאשר אמרו דשלחו בכור שמכר בחיי אביו כו' סבר' א"כ באמת דלא שלחו הא דאית' בש"ס הכא דאית להו דאין לבכור קודם חלוק' אלא ודאי דאית ליה סביר' להו ודוק:
במתני' האומר איש פלוני בני בכור כו' נראה דבדרך לא זו אף זו יתפרש המשנה לא זו בבכור דאף דאמר על בנו הפשוט שיטול תצי הנכסים ולא אמר על הבכור דלא יטול פי שנים דאינו כלום אפי' לר"י ב"ב כדלקמן וא"כ הוה פשיטא אם אמר על הבכור גופי' דלא יטול פי שנים דלא אמר כלום אלא אף זו בדאמר על בנו הפשוט דלא יירש עם אחיו דשם אם אמר על בניו אתרי' דיירשו הכל לריב"ב דקיימא לן כוותי' דבריו קיימי' אפ"ה אם אמר עליו דלא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנ' על מה שכתוב בתור' והא דאמר התנ' לא אמר כלום אפשר דבא לאשמעונן אם אמר שני לשונות והיינו שאמר פלוני בני יירש כל נכסיי וגם אמר ופלוני בני לא יירש כלום והוה סבר' לומר אחר שכבר אמר פלוני יירש כל נכסי' דאמרינן בי' דבריו קיימי' לריב"ב מה שאמר אח"כ פלוני בני לא יירש כלום כמאן דליתיה דמי קמ"ל דלא ועיין בח"מ סי' רפ"א מה שהביא הטור בשם הרמ"ה דלכאורה סותר את דברי אלו ואפשר ליישב שאינו סותר ואף שהוא סותר מאי בכך אחר דדקדוק דמתני' הביא לן לפרש כן ולאו מידין קא דיינ' רק באתי לפרש ולא למפסק הלכות:
עוד במתניתין המחלק נכסיו על פיו כו' והשו' להן את הבכור דבריו קיימין הנה כבר כתב נ"י דכריב"ב נמי אתי' ואי משום דאמר' מתני' אם אמר משום ירושה לא אמר כלום היינו דמיירו דריבה לאחד וגם השוה הבכור והואיל דאין דבריו קיימין לענין בכור גם בשארי דבריו לא אמר כלום ע"ע ובזה מדוקדק היטב לישנא דלא אמר כלום וק"ל:
בגמרא לימא מתניתין דלא כר"י כו' נראה לי דקשי' לי' מה דחזינן דרבי סתם לן כר"י בב"מ פ' השוכר הפועלים בסופו ק"ל:
בתוס' ד"ה והלכתא כו' הנה אחר דכתבו דגם רבין סברי דיש לבכור קודם חלוקה וגם כתבו לעיל דבחלק פשיטות כ"ע מודו דיש לבן קודם חלוקה א"כ למאי הוצרכו רבנן להשיב לעיל דפי שני' אתי' דנותנין לו אחד מצר' לימ' דבא לומר דמקשינן חלק בכור' לחלק פשוט לענין דיש לו למכור קודם חלוקה כמו חלק פשיטות. ואפשר דלעיל אתי' כמ"ד דאין לו קודם חלוקה ולא מיתנ' בגוף הברייתא הכי דהוה מהדרי רבנן לרבי הכי רק הש"ס מפרש' כן אליבא דמ"ד דאין לו קודם חלוקה וק"ל:
עוד יש לדקדק קצת דאף דכתבו דמ"ד אין לו בשבח מ"מ מצי סבר דיש לו קודם חלוקה מ"מ אפכא א"א לומר דודאי מאן דסבר דאין לו קודם חלוקה לא מצי סבר דיש לו בשבח דזה א"א אחר שאפי' הגוף עדיין אינו שלו היאך יטול א"כ בשבח הבא אח"כ וא"כ קשה רב פפא דפסק הכא דאין לו קודם חלוקה למאי הוצרך א"כ למפסק לעיל כרבנן ודאינו נוטל בשבח ודוק כי יש ליישב: