כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף קו.
בגמר' אתמר ר"ה אמר י שתות כפחות משתות כו' ודאי י"ל
דפלוגת' אתי' להו מדקשה דיוקא דרישא דמתני' אדיוק דסיפא באשר גרסינן במתני' פחות משתות הגיעו דמשמע ודאי שתות ינכה ובסיפא משמע אפכא ודייק ר"ה מסיפא והרישא מפרש כדקאמר בש"ס וכדמפרש הרשב"ם דהוה כאלו אמר פיחת שתות מן בית כור ור"י מפרש לה כפשוט' וקאמר דבסיפא אמרינן עד ועד בכלל. והא דלא קתני לר"ה שתות הגיעו בהדי' דהוה א"א למטעי אפשר לומר לדבריו דקאמר כן כדי שנפרש ג"כ כפשוטו דמיירי נמי מן פחות משתות עצמ' כדי שלא יבא לן טעות בפחות מן שתות והיינו דאחר דחזינן לעיל כשהותיר יותר מרובע לסאה דאף הרבעי' יחזיר כולם וכן הדין ג"כ הכא דעד שתות ינכה דאמרה מתני' היינו ילכה כולה אחר שניתן לחזרה ולישנא דמתני' קא דייק לן כן דהסיפא קאי ארישא דכל דברישא הגיעו ינכה בדין דסיפא. וא"כ אי הוה תנא ברישא שתות הגיעו ה"א דודאי הסיפא קאי ארישא ובשאונאה אותו יותר משתות ינכה ג"כ השתות ולא מה שפחות מן השתות דלא תני ליה ברישא ולא הוה א"כ בכלל הסיפא לכך תני ברישא לישנא דפחות כדי להיות ג"כ בכלל דינכה. ולר"י יש לתרץ ג"כ הא דמקשי' תוס' אליבי' דלא תני שתות ינכה דאפשר לומר דלר"י באמת בשאינא' אותו שתות לא ינכה כ"א השתות ולא הכל אבל בשאינא' אותו יותר משתות צריך להחזיר הכל ולכך תני עד שתות. ועוד אפשר לומר דאי הוה תנא שתות ה"א ביתר משתות צריך לקבל כמו שהוא הואיל והטעה אותו כולו האי דדבר הנראה לעיני' הוא א"כ ודאי סביר וקביל קמ"ל דלא וק"ל ועיין מה שאכתוב בסמוך בעובדא דר"פ:
בגמר' מיתבי בסימניו כו' והא שתות הדיינין כו' נראה לפרש דהמקשן הבין ודאי דלישנא דהגיעו יתפרש דהמקח קיים כדמפרש הרשב"ם בסמוך לפי פירוש ראשון והתרצן השיב ליה הגיעו קתני ולא יתפרש כ"א כפשוטו דלישנא דהגיעו ואי הוה רצה לומר המקח קיים בפירוש ה"ל לומר כן אלא כשום הדיינין כו' והכל מלישנא דהמדח' הוא וה"ק אלא כשום הדיינים לשתות פירוש דברייתא רצה לפרש לן מאי דקאמר' פחת שתות כדי שלא נטעה בו לפרש פחת שתות דהוה כאלו אמר פחות משתות או כאשר מפרשי' בו תוס' השתא לר"י דה"ק פחת עד שתות כו' לכך בא לפרש לן ולנלויי לן בהדיא דמיירי משתות עצמו כאשר מיירי שם בשום הדיינין בשתות עצמו ודוק כי נראה לי פירוש זה מכל שארי פירושי':
רב פפא זבן ארע' מההוא גברא כו' עד ה"מ היכא דלא קים ליה בגו' כו' אבל מר קים ליה בגו' כן פירשב"ם. ובאמת העיקר חסר מן הספר דהל"ל לש"ס לפרש העיבדא שפיר דידע ר"פ דלא היה מחדק עשרי' גריוי' ואמינא דאפשר לומר אחר דהיה חסר השליש ממה שהבטיחו להיות בודאי ראה ר"פ דלא היה מחזיק כ"כ כאשר אמר דדבר הנרא' לעינים הוא ובודאי גם ר"פ ראה כן וסבר וקיבל דוק דאף דלא מצינו לומר כן להלכה אחר דלא חזינן בפוסקים דפסקי כן מ"מ בדרך פשט אפשר לומר כן:
יש נוחלין פרק שמיני: