כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף ק.
בגמר' רב אשי אמר כל מן הצד כו' אפשר לומר דרב משרשי'
נמי ה"ק בנותן להם דרך עקלתון כלומר דודאי נותן להם דרך עקלתון וכרב אשי ולא פליגי וכן יש לומר דגם ר"ז משמי' דרבא ה"ק והא דאמר גזירה כו' היינו דודאי לא מיירי דהיחיד נטל הדרך הא' בע"כ של הרבי' דאטו בגזלן קמיירי וגם איך אפשר דיתגבר היחיד על הרבים ולא מיירי ודאי כ"א שעשה ברשות מה שעשה והיינו רבים נתנו לו רשות לעשות כן לגדור דרך הא' וליתן להם אחר מן הצד דנוח להם באותו דרך רק אנן חיישינן דיהי' עוד א' או רבים שלא היו בכאן והם לא יתרצו בכך דאף דקרוב' לאלו רחוקה להם ולכך קאמר גזירה שמא יתן כו' כלומר דחיישינן דיהיה דרך עקלתון לשום אדם ורב משרשי' מפרש טפי מילתא דרבא ור"א מפרש עוד יותר ולא פליגי ונוח לן לומר כן אחר דר"ז ור"מ פליגי אליבא דרבא ובודאי אין נוח לן לומר דחד מיניה קמשקר ולדידן א"ש וק"ל:
בגמר' ולימא להו שקילו דידכו והבו לי דידי. הא דאמר שקילו דידכו מאי דלא צריך לכאורה דהלא קושיתו אינו אלא מאי דאמר הבו לי דידי. ונראה דבא לרמז הדין מאי דאית' בפ' לא יחפור דף כ"ד ע"ב אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ולימא להו הבו לי ברישא דמי והדר איקוץ אמר ר"כ קידר' דבי שותפי כו' לכך קאמר גם הכא שקילו דידכו ברישא והדר הבו לי דידי וק"ל:
בגמר' לר"א רבים גזלנים נינהו. נראה דאי לאו דהוה מוקמינן מתני' כר"א לא הוה קשה לי' מידי אר"א דה"א הא דאמר ר"א רבים שביררו דרך לעצמן מה שביררו ביררו לאו בשנטלו הדרך מעצמם קמיירי אלא שהיה שייך להם דרך א' בתוך השדה ובעל השדה אמר להם שיטלו להם דרך אחד והם ביררו דרך אחד להם ואף דלא החזיקו בו מ"מ במה שביררו קנו כאלו החזיקו ובירורם הוא כמו חזקת היחיד ועיין לקמן בפ' בית כור דף ק"ו ע"ב בענין חלוקת האחין אם קונין בגורל או לא דאמר ר"י דקונין בגורל וקאמר ר"א הטעם בההוא הנאה דקא צייתי גמרו ומקנו להדדי וכן איכא למימר ברבים דקא גמר ומקנה להו הואיל דרבים נינהו. וגם הי' אפשר לומר דע"כ לא קא פליג ארבנן אלא דסבר דרבים קנו בהלוכ' כדלקמן אבל השתא דאמר דר"א מיירי שנטלו דרך וכמתני' קשה ליה וק"ל:
אמר ר"נ אמר רב כגון שאבדה להן דרך כו' נראה דה"ק שאבדה להן דרך ונטלו להן דרך אחד שביררו להם ואח"כ מצאו דרכם אשר היה שייך להם מתחלה אפ"ה דרכם הב' אשר ביררו לעצמם לא הפסידו וכן ה"נ מיירי במתני' דכוותי' שנטל דרכם הראשון ונתן להם דרך אחר וכאשר החזיר להם דרכם אשר שייך להם אעפ"כ לא הפסידו זה שנתן להם וק"ל וכזה מצאתי בחדושי הרמב"ן:
א"ה אמאי אמר רבר"ה אמר רב אין הלכה כר"א נראה לומר לפי מאי שכתבתי דהכי קא מקשה אחר דסתם מתני' אתי' כוותי' דר"א א"כ ע"כ הלכתא כוותיה דר"א וקמשני מאן דמתני הא דמיירי ר"א כשאבדה כמתני' לא מתני דאין הלכה כר"א ומאן דמתני דאין הלכה כר"א לא מוקים ר"א בשאבדה להם דרך אלא מוקים ליה דמיירי בבירר דרך דקני' בבירורם כאלו החדקו או דקני' בהילוכם ובהא הוא דפליג אחכמים וכאשר כתבתי לעיל דהוה קס"ד דש"ס עד דלא מוקי' מתני' כר"א ודוק ובזה מיושב נמי שפיר מאי דבעי אח"כ ור"א רבים במאי קני ליה וק"ל:
בגמר' ורבנן התם משום חביבות' דאברהם הוא דקא"ל הכי לכאורה לא נייח לן מילתא דא במאי ראינו בזה חביבותא דאברהם ומאי אהני ליה החביבות בזה. ונראה דאפשר לומר דפירוש' הוא משום חבובותא דאברהם היה אפשר למקנא ליה בהלוכ' כמו דמצינו בענין מקנה לדבר שלא בא לעולם דאמרינן נמי אב לברי' גמר ומקנה משום חביבות' אף דלא מקנה לאדם אחר וכן במילי טובא כן אף ה"נ משום חביבותי' גמר ומקני' לי' בהלוכ' וק"ל: כי אתו לקמיה דר"י אמר להו הבו ליה כו' נראה לפרש אחר דחזינן הטעם דבשביל של כרמים קונה בהלוכה משום דנעשה להילוך וכתבו תוס' דדוקא שביל שלא נעשה לדבר אחר כלל ולא ראוי לדבר אחר כלל משא"כ שארי דרכים דראוים לדבר אחר נמי והנה באשר אדם ימכור שביל של כרמים הרחב הרבה לחבירו והלוקח ילך בו ורוצה לקנותו בהילוך נראה דאינו קונה כל אותו שביל בכל הרוחב אשר נמכר לו אחר שלא החזיק בכולו ולא החזיק אלא בהלוכו ובאותו מקום שהלך קנה בהלוכו אבל זולת מקום הלוכו אלא סמוך לו מצדו אע"פ שמכרו לו מ"מ לא קנאו בהלוכו וזהו שאמר ר"י הבו ליה כי היכי כו' כלומר זה שקנאו בהלוכו אבל לא זולתו אע"פ שמכרו לו ודוק: בתוס' ד"ה כגון כו' עד ונראה לר"י כו' הנה קשה לי לפי תירוץ הלזה אחר דמתני' לא דמי' לאבדה כלל א"כ יקשה לן מתני' מני לא כרבנן ולא כר"א אליבא דר"ג דאי כרבנן הלא פליגי אפי' באבדה ומכש"כ בדלא אבדה ודלא כר"א נמי דע"כ לא קאמר ר"א אלא בשאבדה אבל בלא אבדה לא. ויש ליישב לומר דלרב גידל דמוקי לר"א בשאבדו סבר דלא פליגי רבנן עליו בזה ואפשר דסבר דרבנן לא פליגי עליו אלא דסברי דצריך להחזיק בדרך בתיקון ובחזקה ור"א סבר בבירור בהילוך סגי'. אבל קשה לי באמת מאי מקשה הש"ס א"ה אמאי אמר רבה בר"ה אמר רב אין הלכה כר"א דלמא הא דאמר אין הלכה היינו בענין קניית הדרך בהילוך אבל אף הוא מודה דהלכה כמותו בשאבדו דרך והחזיקו בדרך כראוי דקנאו. ובפרט למאי דכתבו תוס' דמלת שביררו מורה על זה ודוק:
עוד יש לדקדק דלמא בהא אמר דאין הלכה כר"א במאי דאית ליה שלו לא הגיע דע"כ מתני' אתי' כוותיה גם בהא וסבר דלא אמרינן כרבא דגזרינן משום דרך עקלתון או כדאמר ר"א וקושי' זאת אינה קשה כ"א לפי תירוץ הב' של תוס' ודוק:
יש לדקדק קצת ג"כ לפי מאי דמוקים הש"ס טעם דמתני' משום דמיצר שהחזיקו כו' למה לן הטעם דלעיל משום דרך עקלתון ולמה לא נימא ג"כ טעם הלזה משום דמיצר שהחזיקו בו רבים. ואפשר דהא דר"י לא שייך אלא בשעדיין לא נטלו ולכך אמר לישנא דאסור' אסור לקלקלו ולכך באותו דרך שנתן להם ועדיין לא נטלו שייך שפיר אותו טעם משא"כ בדרך שכבר נטלו לא שייך בי' עוד דאסור לקלקלו דהלא כבר קלקלו ודוחק ודוק:
גם יש לדקדק לפי תירוץ הב' דתוס' מנ"ל דרבנן פליגי אר"א באבדה דלמא ע"כ לא פליגי אלא בלא אבדה רק דנעשה המעשה דומי' דדין דאיתא במתני' וסוברים רבנן דלא הוה דומיא דאבדה וא"כ נוכל לומר דהא דר"ג אית' וגם דרבה בר"ה דר"ג מיירי באבדה ממש ובהא לא פליגי באמת רבנן רק דמדמינן דק דמתני' נמי לאבדה ובהא פליגי רבנן עליו ואהא קאמר רבה דאין הלכה כר"א דוק גם בזה: