כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף צה:
בגמרא והתני ר"ז כו' וזהו אוצר כו' נוכל לומר דלכך לא הקשה הברייתות אהדדי והיינו זה אזה משום דהוה אפשר לומר הא דתני בברייתא א' נותן לו יין הנמכר בחנות היינו אותם עשרה קיססו' דמחייב הלוקח לקבל ומאותן עשר' חביות קמיירי התנא אבל מיין הטוב שצריך המוכר ליתן ליה לא קמיירי התנא כמו שאמרנו לעיל על רישא דברייתא אפכ' אבל השתא דתירץ ליה תני כו' וכבר פרשנו כנ"ל א"כ ע"כ סיפא דברייתא יתפרש דנותן לו כולו מהיין הנמכר בחנות דאל"כ מה בין יין סתם למרתף זה של יין וה"ל לכללם בבבא אחת לכך שפיר קא מקשה קשי' זה אזה. וא"ת הלא השתא הדרא מאוקימתא הראשון דמיירי מתני' במרתף יין סתם ומוקי לה במרתף זה של יין וא"כ הדר נמי מה דאמר תני וא"כ מאי קשי' ליה השתא אף אני אומר דמעולם לא הדר בי' והא דאמר אלא מתני' נמי דאמר זה ה"ק דמיירי נמי בדאמר זה ולעולם בסתם נמי ולישנא דאמר נמ"י קאדייק לן כן (ובהכי ודאי יתורץ מה דהקשו תוס' בד"ה חד אמר כו') וא"ת א"כ דקאדייק לן תיבת נמי א"כ קשה למ"ד דלא מקבל אימא דהוא יאמר דהש"ס לא החליט לומר כן וספוקי מספקא לה ובלשון אפשר קאמר' דאפשר למיקם מתני' נמי בדאמר סתם ודוק בכל זה ותשכח:
והנה מאי דהוצרך הש"ס לפרש תירוצא דלה ואמרה דר"ז דאמר למקפה ומילתא דפשיט' הוא דכך יתפרש התירוץ מה דאמר' הא דא"ל למקפה כו' אפשר לומר כדי שלא נטעה לומר דהכל מברייתא דר"ז קמיירי וה"ק הא דא"ל למקפה היינו סיפא דברייתא והא דלא אמר למקפה היינו רישא דברייתא וכסברת המ"ד בסמוך דאמר לא מקבל לכך הוצרך הש"ס לפרש כן דקאי אברייתא דר"ז ואברייתא א' ומרתף של יין סתם אבעי להו וק"ל:
הא דמגיה הברייתא בחסורי מחסר' ולא קאמר כתירוצא דלעיל תני ומקבל ובפרט לפי מה שפרשתי דאינו מגיה כלל אפשר לומר דדחיקא ליה אמאי דקאי ר"ז אברייתא דר' אישעי' ואמר וזהו אוצר כו' ולא אמר כן אברייתא א' על מרתף של יין סתם לכך קאמר דחסורי מחסרא כו' ולא רצה ר"ז להעמיד דבריו אמילתא דאינו כתובה בהדי' בבריי' ולא בא אלא בחסורי מחסרי כן נ"ל וק"ל:
בגמרא ה"ה דאע"ג כו' והאי כו' משום דקשי' זה אזה לכאורה דחיקא לן אמירת הש"ס וכי לא ידעינן דלכך הוה מוקמינן דא"ל למקפה משום דקשי' זה אזה רק דהוה סבר הואיל דהסיפא מיירי בדאמר למקפה אף הרישא יתפרש כן לכך אמינא דבאמת לא בא לתרץ כ"א להוכיח סברתו דע"כ אע"ג דלא אמר למקפה אינו מקבל וה"ה בדלא למקפה קאמרה הברייתא אחר דחזינן דע"כ לא אוקמו' סיפ' דברייתא בדאמר למקפה אלא משום דקשיא זה אזה ואי איתא ביין סתם ולא למקפה צריך לקבל א"כ אף דלא היה קשה זה אזה ה"ל לאוקמי בדאמ' למקפ' אלא ע"כ דריש' לאו דוק' וק"ל:
והנה יש לדקדק איזה דקדוקים אסוגי' הלז ואכתוב אותם מצאתי בטור סי' ר"ל בשם הרמ"ה אם אמר ליה חביות זה של יין למקפה צריך ליתן ליה יין שכולו יפה כמו דאמרינן בחביות יין סתם משום דכולו חד יין הוא כן הכא נמי אף דבמרתף כזה אמרינן דצריך לקבל ובאמת הסבר' נותנת כן דמ"ש מיין סתם הנ"ל. ובאמת היה אפשר לדקדק ארמ"ה דמנ"ל לומר כן דלמא אדמשני הש"ס לבסוף ומוקי למתני' בדאמר זה ולמקפה כן הי' אפשר לתרץ הא דר"ח נמי דאמר למקפה וע"כ לא קמשני הש"ס לעיל כן אלא עד דלא ידע החילוק דא"ל למקפה או לא אבל אחר דידע לחלק אימא דאין חילוק בין חביות למרתף והא דנקט חבי' לרבות' ועוד יש לדקדק לפי סברת הרמ"ה אמאי נקט ר"ח מן סתם ה"ל לאשמעונן אפילו בדאמר זה וגם למקפה ואפ"ה אינו צריך לקבל וזהו הוה רבותא טפי דהלא ע"כ יין סתם בדלא אמר למקפה עדיף מדאמר למקפה ואמר נמי זה אחר דחזינן דביין סתם פליגי וסבר חד דאינו מקבל ובדאמר זה וגם למקפה מודו כ"ע במרתף דצריך לקבל וי"ל ודוק. ובאמת הוה אפשר לומר דר"ח נקט מילתי' בסתם ואמר המוכר חבי' יין לחבירו ולא אמר איזה לשון דאמר חד לחבריה דומי' דמתני' דאמרה נמי סתם ומפרשינן לה דבדאמר זה קמיירי א"כ י"ל דר"ח נמי בדאמר זה ולמקפה קמיירי (אבל בהני ב' ברייתות מפורש שפיר באיזה לשון קאמר חד לחברי') ולפי זה קשה טובא אתוס' דהקשו למ"ד אינו מקבל למה נקט ר"ח חביות כו' מנ"ל דר"ח מיירי מיין סתם ודלמא מזה קמיירי ולמקפ' וא"כ בדוק' נקט חביות דבמרתף צריך לקבל דוק:
עוד יש לדקדק קצת אמאי דכתב הרשב"ם בדאמר מרתף זה ולמקפה נותן לו נמי יין שכולו יפה והא דנקט מרתף זה של יין רבותא קמ"ל דאפילו אמר יין צריך לקבל והטור מוסיף ובא דגם בדאמר מרתף סתם ולמקפה נותן לו יין שכולו יפה וממאי דכתב הרשב"ם במרתף זה בא ליה לומר כן נמי במרתף סתם וכמו שכתב הב"י אבל א"כ ה"ל לברייתא לאשמעינן ברישא הרבות' הזאת אפילו במרתף סתם דצריך ליתן לי' יין שכולו יפה ותירוצא דרשב"ם לא מהני לן הכא. ובאמת למ"ד במרתף יין סתם אינו מקבל ומוקי רישא דברייתא אף דלא אמר למקפה לא קשה מידי דלכך הוצרך לומר מרתף של יין דאי אמר מרתף לחוד אפילו כולו חומץ הגיעו הואיל דלא אמר למקפה משא"כ למ"ד מקבל ומוקי רישא דברייתא בדאמר למקפה ודאי קשי' דהוה ליה לאשמעונן אפילו במרתף ודאמר למקפה דהוה רבותא טפי דאפ"ה נורן לו יין שכולו יפה ויותר קשה אחר דפסק דבמרתף יין ולא אמר למקפה צריך לקבל דהוה קולא לנתבע כדאי' ואפ"ה פסק דבמרתף ואמר למקפה אינו צריך לקבל והוה לכאורה ב' דברים דסתרי אהדדי דוק היטב:
בגמר' אמר ר"י כו' ור"ח אמר גבי יין דאקרים ל"ל הא דלא קאמר בקיצור דלא מברכין עליו בפה"ג נראה הואיל דבאמת אין זה יין דאקרים ממש הנשני' בברייתא דבסמוך דההיא בפורצמ' קמיירי כדמשני רק דפליגי הני אמוראי דר"י סבר דיין הנמכר בחנות אינו בכלל דאקרים ור"ח סבר דהוה בכלל לכך הוצרך לומר גבי דאקרים ל"ל כלומר דאף זה בכלל דאקרים וק"ל: עוד בגמרא אמר ר"ז מודה ר"י בפרצומא כו' הא דאמר לישנ' דמודה ולא קאמר ההיא בפרצומא וגם מה דהוצרך לסיים סיפא דברייתא בקושיתו וגם הרישא הפת שעיפשה ולא נקט המיצעת' בלחוד דצריך לקושיתו נראה דשפיר ידע המקשן דאפשר לחלק בין יין הנמכר בחנות ויין דאקרים דלשם וסבר דע"כ מרישא ומסיפא דברייתא מוכח דהטעם של יין עדיין לא נשתנה מכולו רק המראה של היין דומי' דרישא פת שעיפש' והסיפא דמיירי בשנוי הצורה וסבר המקשן כי היכי דאמרינן דשנוי הצורה משנה הברכה כן שינוי הריח משנה הברכ' וקמתרץ ליה דאין זה אמת דמוד' ר"י בפרצומ' גרסינן דאף דשנוי הצור' משנ' הברכ' אבל שנוי הריח אינו משנה הברכ' ק"ל: