כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף פט.
בגמ' כי הא דאמר רב"ח מעמידין כו' מפני הרמאין.
לכאורה הא דאמר מפני הרמאין אין לו הבנה דפשיט' דמפני הרמאין הוא אלא למאן לכשרים בתמי'. ואפשר לומר דודאי הטעם דמ"ד דאין מעמידין לשערי' הוא משום דמאי אכפת לן אי יתן פירותיו ביוקר מאן דלא ניחא ליה למזבן מני' יזבין מאיש אחר דיתן בזול אבל ר"י סבר דאפ"ה מעמידין ג"כ לשערי' משום לתא דמדות דאי לא נעמיד לשערי' אלא למדות כשיבא אחד לקנות ממנו מדה אחת בעד זהוב לא ימוד ליה אלא ג' רביעית מדה ואם יבואו האגרדמים וימצאו שרימא במדותיו את הלוקח ימצא אמתלא לדבריו שבאמת שגם הוא לא מכר ליה פירות האלו אלא בחזק' שיהיו ג' רביעית מדה ואי משום שנטל ממנו זהוב א' דמי מדה שלימה יאמר הוא פירותיי אינן עומדים למכור כ"א בעד דמים אלו הואיל דאית לי' רשות למכור ביוקר באשר ימצא אבל באשר מעמידים אגרדמי' ג"כ לשערי' לא יבוא מהשת' לרמות במדותיו ודוק כי נכון הוא:
המוכר פירות פרק ששי דף צ"ב ע"א במתניתין ואפי' זרע פשתן כו' הא דלא מקצר באמירתו ואמר המוכר זרע פשתן ושארי פירות במכש"כ אתי' ולא הל"ל תחלה שארי פירות ואח"כ הוצרך לומר ואפי' זרע פשתן. משום דאתי לאשמעונן דלא אזלינן בתר רובא בממונא אבל אי הוה אמר בקיצור ה"א דלעולם אזלינן בתר רובא ואי משום דאינו חייב באחריות בזרע פשתן זה הוא משום דאזלינן בתר רובא דאינשי כתנא דאמרו לו לקמן לכך הקדים תחלה שארי פירות וזרע פשתן אתי' באפילו לומר דהטעם הוא משום דלא אזלינן בתר רובא דאי משום דאזלינן בתר רובא דאינשי מאי אפילו ועיין לקמן בפירוש הרשב"ם בדף צ"ג בד"ה מאי לאו כו' וק"ל:
והא דהקדים וזרעו ולא צמחו קודם שאמר ואפילו זרע פשתן נראה דבא לרבות לן בתיבת אפילו עוד רבות' אחר' דאפילו לא זרעו עדיין אינו חייב המוכר לחזור וליקח ממנו ולא נימא אחר שאין לו היזק כ"כ בהחזרתם יחזור ויקחם ממנו ויחליפם דהלא המוכר יוכל לאכלם קמ"ל דלא וכדסבר שמואל בשור לחרישה ודו"ק:
בגמרא רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר כו' הא דלא אמר רב נמי יוכל לחזור בו או דלא אמר שמואל נמי אין זה מקח טעות נראה דרב סובר דאפילו המוכר יוכל לחזור בו אם נתייקר אח"כ אחר שהיה מקח טעות מעיקרא ואזלינן בתר רובא ולא הוה דמי' דאמר רב חסדא לעיל לוקח יוכל לחזור ולא מוכר משום דשם לא הוה מקח טעות לגמרי אלא דנתאנה הלוקח משא"כ הכא דהוה דומי' דיין ונמצא חומץ דשניהם יכולים לחזור בהם וכן הרשב"ם דהכא מדמי דין זה ליין ונמצא חומץ. ומטעם זה נראה דלכך לא קאמר שמואל אין זה מקח טעות דבאמת הוא סובר ג"כ אי הוה הלוקח מוחזק ודאי יוכל לחזור בו כדאי בטור ח"ה בשם הרמ"ה וק"ל: עוד בגמרא ולחזי אי גברא כו' הא דלא מוקי לה בשאין מכירי' זה את זה לפי פירשב"ם אפשר לומר דבאמת הכי קאמר וקמשני בגבר' דזבין להכי ולהכי פירוש לפי דעת המוכר הוא גברא דזבין להכי ולהכי אף שהוא באמת גברא דזבין לרדי' מ"מ לפי דעת המוכר אזלינן וק"ל. ובאמת אפשר היה לומר אף שאין המוכר מכיר אותו אפ"ה אם הוא גברא דזבין לרדי' לרדי' הואיל דטעמי' דשמואל הוא משום דהלוקח ה"ל לפרש דבריו ולומר לרדי' זבינא ואיהו דגרם לנפשי' דלא היה אומר כן וזה לא נאמר כ"א בדידע בעצמו שאינו רגיל לקנות תמיד לרדי' אבל באשר הוא זבין תמיד לרדי' אזי אין להאשימו על שלא פירש דבריו וכי היה לו לידע שאין בעל השור מכיר אותו וק"ל:
עוד בגמרא ולחזי כו' לא צריכא דאייקור בישרא וקם בדמי רדי'. הא דקאמר לישנא דלא צריכא אפשר דבא להורות דצריך להיות דוקא שוה בשוה אבל אם דמי רדי' יתירי' אפילו מעט מדמי נכסא אמרינן הדמי' מודיעי' אחר שהרוב נגד החזקה ואין הדמי' ראי' כ"א להכריע בין הרוב והחזקה משא"כ לעיל בצמד ובקר דהדמי' מכחישי' הרוב והחזקה או אפילו החזקה לחוד לפי גירס' ב' שבתוס' מ"מ הואיל דאין הרוב אצל הדמים אפשר דאפילו ר"י לא סבר הדמי' מודיעים כ"א בדמים יתירי' שאין הדעת טועה בכך כדלעיל. ובזה ישקט מעלן קושי' ב' שבתוס' ד"ה למאי נ"מ ודוק: עוד בגמרא א"ה למאי נ"מ אפשר לתרץ קושי' התוס' בד"ה למאי נ"מ כו' דהש"ס הכי קא פריך למאי נ"מ אחר דלשמואל תלינן הפשיע' בלוקח דה"ל לפרש לרדי' זבינ' אבל אתר שתירץ לו דאיקור בישרא וקם בדמי רדי' א"כ למאי נ"מ ללוקח דה"ל לפרש דבריו ולומר לרדי' זבינ' אחר דדמי נכס' קם בדמי רדי' א"כ היה סבר דאינו מפסיד מידי וק"ל. כן אמרתי לפני תלמידי בדרך צחות לחדודי בעלמא ואף שידעתי שאין האמת כן מכמה צדדים וק"ל: בתוס' ד"ה זרעוני גינה כו' וי"ל כו' א"נ כו' באמת על תירוץ הראשון יש לדקדק מ"מ אחר דראינן שיש קצת טענה הא דכל יומי זרע' כו' ולמה לא יטעון המוכר דהכא כן ולכאורה נראה לטענ' זאת דהיא עדיפ' מאשר טוען לאכילה מכרתי לך אחר דרוב' זבני לזריע'. לכך הוצרכו לתרץ בתירוץ אחר. ועל אותו תירוץ יש קצת לדקדק א"כ למה לא מחלק מתני' דילן מני' ובי' ודוק:
ועתה נדקדק קצת דקדוקי' על סוגי' הלז א' לפי מאי דקיימינן ודפירש הרשב"ם דשור לחרישה ולשחיט' הוה כמו יין ונמצא חומץ וכבר דייקינן מדברי רב דאמר ה"ז מקח טעות דבא לומר דגם המוכר יוכל לחזור אם נתייקר השור אחר המכירה וא"כ מאי מקשה הש"ס בסמוך אי דליכ' לאשתלומי מיניה כו' כלומר מאי אכפת לי' ללוקח בחזרתו דלמ' דברי רב קאי על החזרה דמוכר באם נתייקר השור אח"כ וא"ת דהלא כפי מה שאמרנו לעיל גם לשמואל אפשר דיוכל המוכר לחזור באם נתייקר אח"כ זהו דווקא בשהמוכר מוחזק אבל באשר הלוקח מוחזק לשמואל דאזיל בתר חזקת מעות ודאי סביר' ליה דאין המוכר יוכל לחזור. ויש ליישב דאלישנ' דאמר שמואל יכול לומר לשחיט' מכרתי לך דמשמע דמיירי בחזרת לוקח קמדייק' הש"ס וק"ל: יש לדקדק עוד מאי מקשה הש"ס ולחזי אי גברא כו' ומוקים ליה בדוחק דאייקר בישר' כו' ולמה לא מוקים לי' בדזבין לרדי' ולא נתן כ"א דמי שחיט' או אפכ' דהוה זה נגד זה וצריכנ' לומר דגבר' מכריע להדמי' ועדיף מיני' וכן איתא בטור ובקל נוכל למצוא טעם להדבר:
בתוס' ד"ה ולחזי כו' עד ואפי' לפי ספרים דגרסי כו' מ"מ אין כח בדמי' להכחיש החזקה כו' יש לדקדק א"כ ל"ל שם בהמניח לומר ל"צ דרובא כו' וקמ"ל דלא אזלינן בתר רובא ומנא לה לומר כן דלמא מיירי בדקרו לחביתא חביתא כו' ואיכא נמי דקרו לחבית כדא והיינו בשוה בשוה ואיכא הודעת הדמים וקמ"ל דלא אזלינן בתר הודעת הדמים להכחיש החזקה ויש ליישב: עוד יש לדקדק קצת מאי מקשה לקמן ארב ממתני' דכתובו' לפי פירוש ר"ת דמחלק בין כדא דהתם לדהכא דשם יאמר אני מן המיעוט משא"כ הכא דלא מצי מוכר לומר ללוקח כן אתה מן המיעוט דזבני לשחיטה דמהיכן הוא יודע כן א"כ גם שם נאמר דלכך לא אזלינן שם בתר רובא דגם הבעל יודע ודאי דאלמנה היתה לפי טענתו וטוען טענ' בריא. וי"ל אלמנה מאי איכא למימר ועוד דשם גם היא יודעת כמו הוא וטוענת ג"כ בבריא משא"כ הכא דהמוכר יודע ולא הלוקח ועוד יש ליישב בדרך אחר ואין להאריך:
עוד יש לדקדק מאי מקשה לקמן ממתני' דילן ארב דלמא מתני' דילן מיירי בגברא דזבין לאכילה ולהכי אינו חייב באחריותו. וכ"ת דא"כ מאי קמ"ל ומאי אפילו דקאמר אפשר לומר דמיירי דנתן לו דמי זרע דהוה טפי מדמי אכילה וא"כ טובא קמ"ל דאזלינן בתר גברא ולא בתר הדמים כאשר כתבנו לעיל וגם זה י"ל:
עוד יש לדקדק אחר דחזינן לקמן בפלוגת' דר"י ות"ק ותנא דאמרו לו בזרע פשתן דאיכא תרי רובי חד דרוב זרע פשתן ניקח לזרע ולא לאכילה ואיכא רוב אחר דרוב' דאינשי לוקחי' לאכילה ותנא דאמרו לו אזיל בתר רובא דאינשי וא"כ ודאי דומי' דהכא בשוורי' נמצא ג"כ בזה רובא דאינשי ורובא דשוורי' רק אנן בתראי לא ידעינן בשוורי' אם רובא דאינשי מסייע' לרובא דשוורי' או לא אלא הוה כנגדו דומי' דהתם מ"מ קשה לן ממ"נ אם רובא דאינשי מסייע לרובא דשוורי' מאי מקשה הש"ס ארב מכל הני דלקמן דלמ' שאני הכא דאיכא תרי רובא. וא"ת דרובא דאינשי הוה נגד הרוב דשוורי' א"כ מנ"ל לש"ס דשמואל לא אזיל בתר רובא דלמ' אף הוא אזיל בתר רובא רק דהכא רובא דאינשי נגד רובא דשיורי' ואית ליה לשמואל דטפי אית לן למיזל בתר רובא דאינשי מדניזל בתר רובא דשוורי' ודוק כי יש ליישבו: