כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף פז:
בגמרא בשלמא באיסר ושמן כו' אלא שבר צלוחי' אבדה מדעת היא הנה לפי מאי דכתב הרשב"ם בשם אית דמפרש בחנוני הרגיל אצלו ומסר לו בעל הבית כבר הפונדיון כו' וכתב עליו ובכך הסוגי' כפשוטו א"כ כה"ג הוה מצי לאוקמ' ג"כ בצלוחית שמסר לו כבר הצלוחית ואזד' ר"י לטעמיה ורבנן לטעמיי' ואפשר לומר דלא רצה לאוקמי כה"נ דא"כ הוה פליגי תרי ותלת' זימני בחד' פלוגת' באיס' ושמן וגם בצלוחית. וא"ת הלא השתא נמי פליגי בכה"ג ב' זימני היינו באיס' ושמן ולא ה"ל לפלוגי אלא בשמן לחוד אף אנן נימא דבא לאשמעונן בכל חדא רבות' לחד מ"ד דבשמן אתי לאשמעונן לר"י דאע"ג דהשמן היה שייך להחנווני ובמסירה ליד בן בע"ה רוצה להוציאו מרשותו אימא הואיל דמסרו ליד מאן דלאו בן דעת הוא וגם נהנה במכירתו אימא דאכתי לא נפקא מרשותי' ויהי' חייב בו החנווני קמ"ל דלא ובאיסר אתא לאשמעונן לרבנן דאע"ג דבאיסר לא שייך מכירה והנאה הואיל דמעות קיבל ומעות נתן ובאיסר לא קיבל החנווני הנאה של כלום אימא דלא יהיה חייב קמ"ל דחייב משא"כ צלוחית דהוה דומי' דאיסר ול"ל לפלוגי ג"כ בי' אי אית' דמיירי בכה"ג. ובזה יש לפרש הא דאמר' הש"ס בשלמא כו' כלומר אי לא הוה ניחא נמי באיסר ושמן והיינו דהוה קשה לן תרוויי' ל"ל א"כ גם קושי' הלז דמקשה השתא אצלוחית לא הוה קשה דהוה מוקמינן בשכבר היה ביד החנווני ואי תימא א"כ ל"ל לפלוגי ג"כ בי' אחר שכבר פליגי באיסר ושמן אף אנו הוה לן לומר ולדידך נמי קשי' ל"ל באיסור ושמן וק"ל:
בתוס' ד"ה הלוקח כו' עד בסופו ואין להקשות כו' דהתם ודאי הוה שואל שלא מדעת כו' אבל הכא כו' מ"מ היה אפשר לומר דבהא פליגי הכא ודשמואל לא אתי' כתנאי. ואפשר לומר דלהכי קאמרה הש"ס לימא דשמואל תנאי היא ולא בודאי ודוק:
מן מאי דאמר הכא אבידה מדעת היא ומתרץ כגון שנטלה למוד בה או למוד לאחרים ומשום הכי מחייב החנווני א"כ קשה על הטור ח"ה סי' רס"ה דחולק על הרמב"ם דסבר בכל מקום דאמרינן אבידה מדעת היא מ"מ אין המוצאה רשאי ליקח לעצמו והוא לא כן סבר אלא דהוה הפקר ורשאי ליקחנו לעצמו א"כ מאי האי דמשני דנטלה למוד בה לאחרי' ובשואל שלא מדעת קמפלגי הלא לעוצמו אפילו רשאי ליקח ומהיכא תיתי א"כ דיתחייב להדורי דוק היטב ועיין בחדושי' ב"מ בסוגי' דראה פרה רצה בין הכרמים ודוק: