אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף פב.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף פב.

דף פא.

בגמ' אלא אמר ר"נ יקוץ וכן אר"י יקוץ. לישנא דאלא לא

דייק לן שפיר ונרא' דאפשר לומר דמאן דקשאיל מתחלה ה"ד מן הגזע כו' ודאי שפיר ידע מאי דנקרא גזע ומאי דנקרא שרשין רק דסבר מאי דאמרינן היוצא מן הגזע של בעל האילן היינו דרשאי לקיימו אפילו והוה קשה ליה מאי דמקש' לבסוף וליחוש דלמ' כו' וסבר א"כ דע"כ לא אמרינן דהוה דבעל האילן כ"א רחוק קצת מן הקרק' דלא ניחוש עוד להסקת שירטון כולי האי כאשר באמת לא ניחוש להענפים אשר הם מלמעלה ולהכי קא שאיל ה"ד מן הגזע כו' כלומר כמה יהי' רחוק מן הארץ היוצא שלא נוחוש עוד להסקת שירטון ויהי' דבעל האילן ולכך כפל דבריו ה"ד כו' וה"ד כו' ור"י לא הבין שאלתו וסבר דשואל לידע מאי נקרא גזע ואזה קא מקשה וליחוש כו' אחר דאמר' דכולו הוה שלו ולא קמפלגת ואזה קאמר' הש"ס אלא אמר ר"נ יקוץ וכן אמר ר"י כו' כלומר לא כאשר סברנו ופרשנו בעי' דלי' דרצה לידע מה נקרא גזע או שרשים אלא דבאמת שפיר ידע ולא קשאיל אלא לידע עד כמה לא ניחוש להסקת שירטון וא"כ צריכ' להשיב ליה כפי שאלתו והיינו דיקוץ וכן אר"י יקוץ. ונוכל לומר לפי זה באמת דשפיר הבין ר"י את שאלתי ובמאי דהשיב ליה כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע הראה לי' דאין לחלק ולהסקת שירטון אין לחוש אחר דיקוץ רק השואל לא הבין מאי דהשיב ליה וסבר דהשיבו כפשוט' וק"ל:

עוד בגמרא אמר ר"נ דקל אין לו גזע. הנה אמרתי ודרכתי דרך אחר אשר לא דרכו ראשוני' בפירושם ה"ה הרשב"ם ובעלי תוס'. והנה ראיתי בסוף הדבור דקא מקשי' תוס' דמשמע מפרק האשה שנפלו דטפי מתקיים דקל מבשאר אילנות ותירצו מה שתירצו. ואני אומר דבאמת הדבר כן דר"נ דנקט דקל רבותא בא לאשמעינן דאפילו דקל אין לו גזע ומכש"כ שאר אילנות דאינן מתקיימים כמו הדקל. ואזה קמקש' ר"פ והש"ס ממתני' דאפילו בשאר אילנות יש לו גזע וקמשני דזבן לחמש שני' היינו דר"ז מפרש דרב נחמן מיירי בדלא זבין לדקל כ"א לחמש שנים ולכך אין לו גזע דהואיל דאינו עומד להיות תחת ידו כ"א ה' שנים ואח"כ עומד למחפר ולמשרש ואפילו תוך ה' שנים אפשר שיתייבש א"כ אסוחי מסח דעתיה מניה זאת הי' דעת ר"ז לפרש מילתא דר"נ והא דקאמר סבר ר"ז דמשמע דהוצרך לחזור מדבריו ולמאי שכתבתי אפשר להתקיים דבריו אומר אני דמ"מ שפיר קאמר' הש"ס סבר ר"ז דע"כ לא הי' דוחק ר"ז את עצמו לפרש דברי ר"נ כן אלא משום שלא הי' יודע טיב הדקל דאינו מוציא גזע ואילו הוה ידע טיב הדקל דאינו מוציא גזע כמו שהי' יודע ר"פ ודאי דאף הוא היה מפרש כן ולא הוה דחק את עצמו בדברי ר"נ מה שלא היה מפרש דמיירי בדזבין לחמש שנים. ועיין בחולין פ' א"ט דמצינו ג"כ סוני' כהאי במאי דאמר חזקי' אין ריאה לעוף לענין נפילה וקאמר' הש"ס שם מדברי ברבי ניכר שלא הי' בקי בתרנגולים ע"ש ודוק כי הרבה דברים מתייבשים טפי לפי פירושי הלז מאשר מתיישבים לדבריהם ופירושם:

בתוס' ד"ה מתקיף כו' ועוד דמפרש כו' דאי לזרוע תחתיו פשיט' דהא אפילו כו' הנה היה אפשר לומר לעולם לזרוע תחתיו והיינו על מקום האילנות שהיו עומדים שם ויוכל המוכר לומר דע"כ לית לך רשות אלא ליטע אחרים אבל לא לזרוע במקום שהיו עומדים האילנות ובקל נוכל למצוא מאי נפקות' דאית ליה לבעל הקרק' בין אם יטע אחרים או אם יזרע במקומם וק"ל:

בא"ד ואין להקשו' כו' דשאני הכא דאם לא הי' קוצץ כו' ולכך כשאומר לו לקוץ משום דחיישי דלא לימ' תלת זבנת לי כו' ק"ק דאכתי יש לדקדק בזמן שקונה ג' דאינו מוכרח לקוצצם מחמת הטעם דחיישי דהלא באמת אף עתה יש לו קרק' וא"כ למה יהי' הענפים שלו בזמן שקוצץ אותם. ואפשר לומר דבזמן שקונ' ג' באמת אין הענפים שלו בזמן שקוצצם אלא הם שלו לענין הפירות שעליהם. אבל דזהו דוחק דלא קמיירי רישא וסיפא בחד גוונא אלא דרישא מיירי בקציצה וסיפא בדלא קצץ כדמקשי' נמי לר"י לקמן ודוק: בא"ד ומיהו קשה לפירוש זה דבקני ג' אמאי קתני כו' כיון דמתני' איירי בזבין לחמשה שנים כו'. יש ליישב קושית' דלר"י נפרש דבאמת גם הג' אילנות זבין ממנו כל זמן שיחיו והתנה עוד שאם יבשו בתוך ה' שנים שמותר לו לקוץ אותם להחליף את גזעם ובג' אילנות ודאי אין צריך לתנאי זה הואיל דאפילו אם ימותו רשאי ליטע אחרים במקומן ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה