כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף פ:
בשלמ' לאביי ניחא כו' כבר כתבתי במקומות אחרים אמאי דמצינו דהמקשן קאמר תחלה בשלמ' ואח"כ מקשה קישיתו ואף הכא נאמר כן דהנה באמת לכאור' הו' אפשר לדקדק ג"כ על אביי לפי תירוצו מאי האי דקתני בבריית' ראשונ' דבש בכוורת הלא אף שזב מהכוור' אינו אוכל ולא משקה וא"כ ע"כ לאו משתי חלות קמיירי דא"כ מאי ארי' בכוורת אפי' חוץ לכוור' נמי וא"כ הוה א"ש אליב' דרבא דהוה מוקי' להאי בריית' בשתי חלות והא דלא הוה מוקים לבריית' א' בשתי חלות לאו משום דסתם דבש לא משמע ליה שתי חלות אלא משום דהוה קשה ליה מבריית' זאת. אבל באשר נתרץ דלא קשה מידי לאביי א"כ ע"כ דטעמי' דרבא דלא מוקים לי' בב' חלות משום דסתם דבש לא משמע ליה ב' חלות כדפיר' הרשב"ם א"כ ודאי קשה לרבא דהנה באמת חילוק גדול יש בין אם הדבש בכוור' עדיין אף דמיירי מן הב' חלות מאשר יזוב מהכוור' דבעודו בכוורת אף שחישב כבר להיותו אוכל כאשר יחשוב אח"כ עליו להיותו מוקצה לדבורים תועיל מחשבתו הואיל דעדיין בכוורתו וראוי להיות להדבורים משא"כ כשזב מן הכוור' אם חישב עליו להיותו אוכל לא יועיל אח"כ מחשב' דלי' להוציא' מן תורת אוכל כי אין מחשב' מוציא' האוכל מידי אוכל אא"כ כשיפסל מאכילת כלב וכדכתבו תוס' ועיין ברמב"ן ובת"ח וא"כ אתי שפיר אליבא דאביי דודאי חילוק גדול יש דבריית' א' מיירי אפי' חישב עליו להיותו אוכל כשהדר הקצוהו לדבורי' מהני מחשבתו להוציאו מידי אוכל הואיל דמיירי בב' חלות העומדין לאכילת דבורים. משא"כ בריית' שניי' דמיירי דוקא דלא חשב עלי' לאכילה אבל אי תשב עלי' לאכילה לא תועיל מחשבתו אח"כ להוציא מידי אוכל ודוק ובקל תוכל לפרש ג"כ בשלמ' האחר דלכאור' גם שם קשה לאביי מאי האי דמפרש בריית' הב' אם חישב לאכילה דהני ובראשונ' אינו מפרש כן ועיין בסוף עוקצי' במתני' שלפני אחרונ' דמשמע משם דלא מועיל מחשבה לחוד להביאו לידי אוכל כ"א במעשה לההיא גירס' דגרסינן משיחרחר ע"ש ודוק היטב:
בגמ' ורמינהו אין קוצצין כו' ר"י אומר כו' לכאורה לפי פירשב"ם יש לדקדק אדמקשה מר"י לסתייע מת"ק וגם למאי הוצרך להבי' מילת' דת"ק אחר שלאו מני' קא מקשה. והנה מצאתי בחדושי הרמב"ן דמפרש דטעמי' דרבנן אינו כרשב"ם אלא דגזרו גזיר' ההיתר משום האיסור ע"ע. וא"כ אפשר לומר דאי לאו דהוה מביא מילת' דת"ק ה"א דלא קשה מידי מדר"י דדלמ' אף ר"י סבר דכל פחות מג' קשה לה והא דאינו מתיר כ"א בגוממו מן הארץ היינו משום דגוזר פחות מג' אטו ג' והא דלא גזר אפי' בגוממו מן הארץ היינו דלא שייך למגזר מידי בגוממו דמי יטעה בראות אותו גוממו דיקוץ נמי למעלה מג' אבל מדחזינן רבנן דאוסרין מכל וכל אף בגוממו א"כ ע"כ דאף בגוממו שייך למגזר א"כ לא ניחא לן לומר דטעמא דר"י למטה מיוד נהוי משום גזיר' דא"כ ה"ל למגזר נמי בגוממו דלמה יגזור לחצאין ולא ניח' לן לומר דיפלוג בהא מילת' אי גזרינן כולי האי או דוקא במקצת דזה נראה ליה לדוחק לכך קא מקשה וק"ל: