אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף סח.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף סח.

דף סז:

בגמרא ואלא מאי עבדא כמטלטלא דמי מאי אפילו כו' כבר כתבו תוס' מה שכתבו ואני באתי כמתרץ בדרך אחר ונפרש תחלה מאי דקשה לכאורה על תוס' דשתקי מעבדא ולכאורה גם אי עבדא כמקרקע דמי קשה מאי אפי' עד דלא ידעינן החילוק בין ניידי ולא ניידי ובזה היה אפשר לומר דבאמת הש"ס לא קא דייק' אלא למה פרט עבד' טפי ממטלטלי אחריני וכן פירשב"ם אבל מתיב' אפי' לא קדייק מידי ובכן נאמר דאי עבדא כמקרקע דמי לא קשה מידי למה קפרט עבדים דאתא לאשמעינן בדלא קאמר היא וכל כו' דאינן מכורי' ואי לא הוה קפרט להו בסיפא ה"א ברישא מכורין דהלא כמקרקע דמי משא"כ אם אמרינן דכמטלטלין דמי אז ודאי קשה וק"ל ובכן נתרץ דלא קשה מידי לדידי' מבהמה דהנה מצינו בש"ס דב"ק דף י"ב ע"א סוגי' כה"ג דשקיל וטרי שם אי עבדא כמקרקע דמי או כמטלטלי ומחלק שם בקנין אגב דאע"ג דבשארי מטלטלי לא בעינן צבורי' אבל במטלטלי דניידי בעינן צבורין. ובכן נאמר דמבהמה לא הוה קשה ליה מידי דבא לאשמעינן הכא דאף דאינן עומדין בתוכה נמכרין עמה בזמן שאמר היא כו' ואף דבכל המטלטלין כן הוא זהו משום דבמקום אחר נמי לא בעינן צבורי' משא"כ במטלטלי דניידי בעינן צבורי' לכך אשמעינן הכא דלא בעינן צבורי' ומ"מ לא הוה אפשר ליה למידק ולהוכיח דיש לחלק בין ניידי ללא ניידי דהוה אפשר לומר דע"כ לא מיגרע מלתא דניידי אלא בענין דבעינן צבורין אבל לא במילתא דמכר לומר דמילתא דניידי לא יהיה נכלל בכלל מכר אבל השתא בא להוכיח ליה מעבדי' דסיפא וא"ת דגם שם יאמר דקאתי לאשמעינן דלא בעינן צבורי' אפשר לומר אחר דבאמת מן התורה הם כקרקעות אפי' לפי דבריו (דע"כ לא בא למידק אלא בלישנא דאינשי כדפירש הרשב"ם) וא"כ אפשר דסבירא ליה בקרקע לא בעינן צבורי' ועומדין בתוכו אע"ג דניידי ואף דש"ס דב"ק דחי ליה התם כן אפשר דש"ס דהכא לא נראה לה זאת אפילו לומר ולהעלות על הדעת ושלא אפשר להטעות בזה דוק:

בגמרא תנן כו' בשלמא למ"ד בר מחוונייתא כו' הנה זה דרכי ברוב מקומות לפרש מאי רצה בזה דאמר בשלמא לחד מ"ד ואם לא הוה קשה לי' מידי באותו מ"ד לשתוק מני' ולהקשות לאידך. ובכן נאמר אחר דחזינן מאי דכתבו תוס' בד"ה מי סברת כו' דלכאורה אפשר לדקדק אמ"ד באגי דאפשר לחלק א"כ בין שדה בית הבעל ובית השלחין ע"ע ובאמת אי בית הבעל גרע מן בית השלחין א"כ ע"כ איכא לדקדק דלת"ק (למ"ד באגי) לא מזדבני כ"א בית השלחין ולא בית הבעל דאל"כ לא ה"ל למיתני לישנא דלא משמע כ"א בית השלחין אחר דבית הבעל מיגרע גרע ממנו ולפי זה היה א"כ אפשר לדקדק אמ"ד בר מחווניית' אף דת"ק באגי קאמר מ"מ מוסיף הוא היינו רשב"ג על ת"ק בתרי דרגי היינו בית הבעל ובר מחוונייתא וא"כ ה"ל לפרש ולומר בית הבעל ובר כו' מזדבני כדמקשי בלשון אחר בסמוך וא"כ לא הוה קשה מידי אמ"ד באגי דלאו דוקא באגי קאמר והיינו בית השלחין אלא אפילו בית הבעל ולכך נקיט לישנא דסנטר דכולל תרוויי' בין בית השלחין ובין בית הבעל וא"כ בודאי מוסיף הוא את"ק משא"כ אם נאמר דלא קשה מידי אמ"ד בר כו' א"כ קשה אמ"ד באגי דבאמת נאמר דבית הבעל עדיף מן בית השלחין במכירה וא"כ באשר אמר ת"ק בית השלחין א"כ בית הבעל אתי' מכש"כ א"כ קשה ודאי אמ"ד באגי וכן נאמר ונפרש בלשון אחר בסמוך דהנה אף שם אפשר לדקדק לכאורה גם למ"ד באגי אחר שבכל מקום מילתא דסנטר קאי אגברא כדכתבו תוס' והכא מתפרש אשדה דוקא ולא אגברא ואפי' הפירושי' שוין מ"מ קשה למה קסתי' רשב"ג אחר דאפשר למטעי ולפרש בגברא נמי. ובכן הוה אפשר לומר דמ"ד בר מחווניית' לאו דוקא קאמר דמתפרש דוקא בבר מחוונייתא אלא דמתפרש בבאגי ובבר מחוונייתא ובכן לא הוה קשה מידי עליו אבל באשר נאמר דלמ"ד באגי לאו דוקא באגי קאמר אלא אף באגי וא"כ לא קשה מידי עליו דלכך קסתים רשב"ג לפרש דבריו דמיירי בכל גווני אשר אפשר לפרש מלת סנטר וא"כ ע"כ מ"ד בר כו' דוקא בר קאמר דאל"כ במאי פליג אאידך וא"כ ודאי עליו קשי'. ולא תקשה היאך אפשר לומר דלמ"ד באגי אף באגי קאמר וא"כ במאי הוא דפליג אמ"ד בר מחווניי' ודאי הרבה פליג עליו במילתא דת"ק אי ת"ק גנוניית' אמר או באגי וזה תלוי בזה וגם במילתא דר"י דלקמן בברייתא תלוי פלוגתא הזאת דוק היטב:

ובאמת הקשיתי לשאול אחר דבפלוגתם תלוי ג"כ בפירוש דברי ת"ק אי באגי קאמר או דוקא גנונית' א"כ למה שבקו מילתא דת"ק מלפרושי אשר קדום לדברי רשב"ג ומפרשי' דברי רשב"ג. ואפשר לומר דאחר דהלכה כרשב"ג במתני' חוץ מערב כו' לכך נקטו דבריהם אליבא דהלכתא ואפשר באמת לתמוה ארי"ף דפסק דלא כוותי' והרא"ש תפס עליו מן הכלל דכתבתי אבל לא הכריח דבריו מן הוכחתי ובאמת אפשר לומר דרי"ף סבר אחר דאביי לקמן מוקי רשב"ג בשיטה לכך פסקינן דלא כוותי' וכן מצאתי בש"ך אבל אפשר לומר דאין זה שיטה ועיין בתוס' דלקמן דלאו חדא מילתא אמרו באמת ומ"מ יהיה מה דיהי' אפשר לומר דהני אמוראי סברי דהלכתא כוותיה דרשב"ג ודלא כאביי באשר נאמר דמקרי שיטה ודוק. והנה יש לדקדק אאביי דלקמן דלא נקיט ג"כ באותה שיטה ר' יהודה דאמר נמי סנטר מכור. ואפשר לומר לדעת רשב"ם דהוא גורס בדברי ר"י סנטר אינו מכור ולדעת התוס' אפשר לומר דע"כ לא הביא רשב"ג אלא דמיירי בגברא ומוסיף את"ק דאמר דוקא באני ומפרש סנטר דר"י נמי באגי דסובר כרבנן ולא כרשב"ג ולכך לא הביאו דוק היטב:

גם אפשר לדקדק על אביי דלקמן למה לא הביא נמי מאי דאמר רשב"ג כי נם את בנותי' מכורין והוה הוספה הרבה אמילתי' דרבנן. ואפשר לומר דמאי דאמר רשב"ג מכר את בנותי' מיירי בדאמר היא וכל מה שבתוכה וכן משמע קצת בדברי רשב"ם בד"ה והיינו דקפריך כו' ועיין בב"ח ובמה שאכתוב עוד בזה ואביי לא רצה להביא אלא מאי דמוסיף ארבנן בדמכר סתם וק"ל: בגמרא ת"ש מאי לאו כו' ומי מצי אמרת הכי כו' הנה יש לפנינו פי' וגירסת הרשב"ם ופי' וגירסת התוס' ובודאי גירסת הרשב"ם דחיקא לן אחר שהוצרכנו להגי' דהי' כתוב לפניו במקום מי מצית אמרת הנ"מ וגם אריכת לישנא דש"ס דחיקא לן טובא בסמוך ואם נודה לפירש התוס' נבוא לכמה ספיקות וקושיות כדאכתוב בסמוך לכך אמינא דנקיים הגירסא אשר גרס הנ"מ ונפרש כך דהנה האי מאן דאמר הנ"מ סבר דהאי שירי' דתרגמינא ביזלי היינו באגי עצמן וא"כ ה"ק הנ"מ דבאגי קאמר וזהו שאינו מכור דאי גברא קאמר אבל באגי מכור א"כ תקשה לן מסיפא דקאמר אבל לא את שירי' והיינו אפילו בדאמר היא כו' כדאכתוב בסמוך ואזה קא משני ר' אבא מאי ביזלי פיסקי באגי אבל לא באגי עצמן דהם מכורים והדר דייק הש"ס לאידך מ"ד א"כ ש"מ פיסקי באגי הוא דלא מזדבני אבל באגי עצמן מזדבני א"כ מוכח כאידך מ"ד וקאמר ע"ז איפוך סנטר מכור כו' ואח"כ מקשה אגירסא זאת ומי מצית אמרת כו' והנה באמת יש לדקדק לפי' הרשב"ם וגירסתו מאי האי דקא מקשה ומי מצית אמרת והקתני סיפא כו' ומאי קושי' הלא כבר כתב הרשב"ם בסמוך ולעיל הבאתיו דהאי סיפא קאי אמאי דאמר תחלה ואם אמר לו כל מה שבתוכה כו' בין כך ובין כך לא מכר שירי' כו' וא"כ מאי קשה מסיפא הזאת דבודאי באגי עצמה מזדבני בדאמר כל מה שבתוכה וראיתי באמת בתוספות דהכי קתני המוכר העיר מכר הסנטר ולא את אנקולמ' ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורי' בין כך ובין כך לא מכר שיריה כו' ועיין בב"ח. ונראה לומר דמ"מ שפיר קא מקשה וקמדייק דאי אמרת באגי אינו מכור ואנקולמס מכור א"כ מאי דתני אח"כ ואם אמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורי' ע"כ לא קאי אלא אסנטר דאנקולמ' מכור אפילו בדלא אמר וא"כ קשה למה ליה למתני כלל האי ואם אמר כו' הלא מסיפא דקאמר דלא מכר פסקי באגי שמעינן דבאגי עצמן מכורי' והכי ה"ל למתני סנטר אינו מכור ואנקולמ' מכור ואפילו אמר היא וכל מה שבתוכה פסקי באגי אינן מכורי' ושמעינן מני' אבל באגי עצמן מכורי' בדאמר היא כו' אלא ש"מ דסנטר גברא הוא ולא הוה שמעינן מסיפא דפסקי באני ולכך הוצרך סיפא דרישא לפרושי וע"ז קמשני איפוך סנטר מכיר ואנקלומ' אינו מכור וא"כ הוצרך סיפא דרישא לאשמעינן בדאמר היא כו' דגם אנקולמ' מכור ודוק כי נכון הוא למוצאי דעת:

הנה יש עוד לדקדק אמאי דמקשה הש"ס אמ"ד בר כו' דלא קאמר רשב"ג נמי באגי מכור אחר דמצינו דר"י קאמר באגי מכור לפי פי' התוס' דאע"ג דסנטר דרשב"ג הוה בר כו' מ"מ סנטר דר"י הוה באגי וא"כ לא הוצרך רשב"ג לפרש דגם באגי מכור דאדר"י קאי ואינו מוסיף עליו כ"א דרגא חדא וכדבר הזה מצינו בש"ס דשבת דף קל"ח ע"א דקאמר מי סברת ר"א אדר"מ קאי אדרבנן קאי כו' ע"ש ויש לחלק ולומר דשאני התם דמיתני בהדדי משא"כ הכא דלא זכור ר"י במתני' דילן. וא"כ הוה פלוגתא רחוקה נגד הרבנן וה"ל לפרש כדכתבו תוס'. וגם יש לפרש דהכי קא מקשה הש"ס אחר דחכמים מגינוניית' קמיירי א"כ לא ה"ל לרשב"ג לסתום דבריו אחר שיש לטעות בדבריו ולומר דקמיירי מבאגי ודוק:

ועוד זאת מצאתי להקשות במאי דחזינן דלפי גירסת הרשב"ם דגריס בראשונה אנקולמס מכור וא"כ ע"כ אנקולמס עדיפא מסנטר סבירא ליה השתא וא"כ היאך רצה לדייק ולהביא ראיה למ"ד בר מחווניי' דא"כ הדרא קושית הש"ס במאי דהקשה למ"ד בר כו' לדוכתא אחר דאנקולמס עדיף מסנטר ה"ל לרשב"ג לומר אנקולמס וסנטר מכור ובמאי דפרשתי בסמוך דלא קמקשה אלא במקום שאפשר לטעות א"כ לא קשה הכא מידי דבודאי הכא א"א למטעי ולומר דלפי גירסא זאת אנקולמס עדיף אפילו מבאגי וא"כ לא קשה מידי ודוק אבל א"כ היה קשה לפי גירסת ופירוש התוס' דהאי דקאמר לקמן מי סברת ר"י כרשב"ג ס"ל כו' בא להוכיח כמ"ד בר כו' וגרסי בכל מקוס סנטר מכור ואנקולמוס אינו מכור וע"כ למ"ד סנטר דר"י הוה באגי ע"כ אנקולמוס עדיף מבר מחוונית' דאל"כ הוה קשה רישא דר"י לדסיפא דר"י דתחלה אמר סנטר מכור והיינו באגי משמע אבל בר מחווניית' אינו מכור ואח"כ אמר אנקולמס אינו מכור ואי אנקולמס מיגרע גרע מבר כו' א"כ איכא למידק איפכא אנקולמס אינו מכור אבל בר כו' מכור אלא ע"כ דעדיף אנקולמס מבר כו' ומיגרעי גרעי מבאגי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למ"ד בר מחווניית' הוה סנטר כמ"ד בר מחווניית' בדרשב"ג ולדידי' ע"כ מוכח דאנקולמס גרע מבר מחווניית' כדלעיל דוק:

עוד יש להקשות לפי פי' התוס' דתרי גווני סנטר נינהו א"כ מאי מקשה מתחלה מדאנקולמס גברא כו' דלמא תרי גווני נינהו ואי אכתי לא עלה על דעת המקשן כך ואין זה המקשן אשר הקשה לבסוף מי סברת כו' א"כ אכתי יש לדקדק על מאן דאמר האי מי סברת כו' ורצה להוכיח כמ"ד בר מחווניית' לפי פי' התוס' מנ"ל דמאן דאמר תחלה הנ"מ לא דייק מה דרצה לדייק הוא בעצמו וה"ק הנ"מ דסנטר דר"י באגי הוא וא"כ ע"כ דרשב"ג גברא הוא וקשה למ"ד באגי. וזה העליתי לפני תלמידי בדרך חידוד ואמרתי דאפשר דהאי מאן דאמר הנ"מ קאמר נמי האי מי סברת וחד מקשן הוא ואפשר להעמיד דבר זה בלישנא דתוס' דאחר שפירשו מאי דאמר הנ"מ כתבו וקאמר מי סברת כו' ולא כתבו דמקשן אחר הוא דוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה