כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף סה:
בגמרא לימא מתני' דלא כר"מ כו' עד אלא מחוורתא דלא כר"מ האי לישנא דילמא ודאי דחיקא לן קצת הואל דמסקנא הכי הוא דמתני' דלא כר"מ וגם במאי דאמר לישנא דאלא מחוורתא והעליתי לפני תלמידי בדרך לחות דהמקשן הקשה א' שהן ב' ועל א' השיבו רק דהמקשן סבר דעל כולם השיבו ולכך הקשה ממפתח וע"ז השיבו אלא מחוורתא דלא כר"מ כלומר דמעולם לא רציתי לומר דאתי כר"מ רק דעל קושי' אחת השבתי לך. והנה הקושי' שהקשה עוד הוא אחר דמתני' אתי' דלא כר"מ א"כ למה תני בבריית' דר"מ פליג אמתני' דכרם המאוחר' למתני' דהמוכר הבית ה"ל למיקם פלוגתי' על מתני' דמוכר הבית וקושייתו היה ג"כ ממכתשת כדפי' הרשב"ם ועל זה שפיר קא משני התם קביע הכא לא קביע' והנה המקשן סבר דבעו לאוקמה כולה מתני' כר"מ ולכך הקשה ממפתח וקמהדר ליה התרצן אלא מחוורתא דלא כר"מ כלומר באמת אני מודה לך דאתי' דלא כר"מ מן מאי דקתני מפתח אבל מ"מ במכתשת מודה ר"מ דודאי מחלק הוא בין קביע או לא קביע וא"כ לא הוה אפשר לברייתא למיקם פלוגתי' אמתני' דמוכר הבית לומר ר"מ אומר המוכר הבית מכר כל תשמישי הבית דא"כ ה"א דפליג אפי' אמכתשת המטלטל' וזה אינו הואיל דלא קביע ודוק:
בגמרא ר"א אומר כו' בזמן שאמר לו הוא כו' מה דנתן ריוח בין הדביקים ולא העמיד פלוגתא דר"א אחר סיום דברי ת"ק דהלא ודאי בזמן כו' גם הת"ק קאמר ליה. אפשר לומר דאי הוי מסיים מילתא דת"ק ואח"כ העמיד דברי ר"א ה"א ר"א אתי' למעט במכירות ולומר דאפי' בזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו אפ"ה דוקא במחובר לקרקע מכור ולא מה שאינו מחובר לקרקע דה"ק ר"א אומר כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע דוקא בזמן שאמר כו' וק"ל: עוד בגמרא ת"ר צינור שחקקו ולבסוף קבעו כו' גם הכא היה אפשר לדקדק במאי דתני מילתא והפוכו. ואמינא אחר דמצינו פלוגתא בין הפוסקים אי כולו שאוב דאורייתא או דרבנן כדהביאו תו' לקמן בד"ה מכלל כו' ולכך אי לא הוה אמר אלא הרישא ה"א דוקא בכולו שאוב פסול אבל לא בג' לונין ואי הוה תני הסיפא ה"א איפכא דוקא בשאין כולה שאוב הוה הדין הכי אבל לא בכולו שאוב לכך תני מילתא והפוכו לומר דאינו פסול אלא בכגון זה דהיינו בחקקו תחלה ואינו כשר אלא בכגון זה והיינו בדקבעו תחלה דוק: בגמרא הי ר"א כו' הנה ראינו מאי דכתבו הרשב"ם והתוס' במילתא דא אי מקשה ג"כ מרבנן או מר"א לחוד ודחיקא לן לפירוש' דתרוויי' ולכך אמינא דבאמת מקשה מתרוויי' והא דלא נקט בקושיתו אלא ר"א משום דר"א אתי' ליה קושייתו ג"כ ארבנן ואי לאו ר"א לא הוה קשה ליה כלל ארבנן מידי משום דהוה אפשר לומר דחקיקא דאמרו רבנן היינו בדקבעה ואח"כ חקקה כדפי' הרשב"ם באמת אבל מדברי ר"א מוכח דאינו כן מדאמר כל המחובר לקרקע כו' ואי לא מיירי רבנן במאי דקאמרו אבל לא הקבועה אלא בדחקקה ואא"כ כו' לא ה"ל לומר מלת כל דהלא לא פליג אלא אמילתא חדא אלא ע"כ דרבנן מיירי בין שקבעו וא"כ חקקו ובין שחקקו ואח"כ קבעו וכדפי' ר"י בתוס' וא"כ ממילתא דר"א אתי' לן קושי' ג"כ ארבנן לכך נקט ר"א טפי מרבנן:
גם מאי דמקשה מכוורת הי' אפשר לומר דמר"א דייק ארבנן דהנה היה אפשר לומר דגם המקשן ידע מאי דאמר ר"א דטעמי' רר"א הוה משום דאיתקש ליער ואדבש קאי רק דסבר מ"מ ע"כ הרישא דקאמר והרי הוא כקרקע דקאי אקניי' בכסף ובשטר ובחזקה קאי אכוור' גופא דאל"כ אלא ג"כ אדבש לא ה"ל למתני הפרטי' פרוזבול וטומאה ושבת ולא ה"ל לומר כ"א הרי הוא כקרקע וממילא ידעינן דבכל מילי הרי הוא כקרקע וק"ו יש אם הוא כקרקע לענין קני' מכש"כ לענין דברי' אלו אלא ודאי דרישא מיתוקם בכוור' גופא וכל זה א"א למידק כ"א בדברי ר"א אבל אי לאו ר"א ממילתא דרבנן לא היה אפשר למידק כן דאי לא הוה תני אלא אינו כקרקע ה"א דאינו כקרקע לענין קנין אבל לשארי דברים ה"ה כקרקע. אבל השתא דמוכא כן מדברי ר"א דמיירי ברישא בכוורת גופא דומי' דהכי מיירו ג"כ רבנן וא"כ קשי' נמי מדרבנן. ומשני ליה התם כדאמר ר"א כו' כלומר דאף ברישא הטעם כר"א ולא קאי אכוורת. ועיין בת"ח דמפרש ג"כ הכי דמקשה מרבנן:
בתוס' ר"ה נימא כו' מדתנן דלא מכר המפתח ולא כפ"ה כו' הנה לכאורה היה אפשר לומר דדחיקא להו פי' רשב"ם דלמה ישבוק המקשן מילתא דמפתח דמיתנ' בראשונה ויקשה ממכתשת דלבתרי'. אבל יותר נראה דדחיקא להו לפרש דברי ר"מ דמיירי מכל תשמישים אשר משמשום בהם בבית וכל כלי תשמישים בכלל רק רלא מיירי אלא בכלים אשר משמשים בהם לבית גופא דומי' דמפתח המשמש לבית שפותחי' בו הדלת המחובר לבית דומי' דתשמישי כרם אשר משמשים לכרם להיותו כרם וק"ל. ובאמת על דברי רשב"ם קשה לי טובא דאי כפירושו ל"ל לש"ס דלקמן לתרץ מאי דמקשה מר"א דלמא היינו טעמא דר"א משום דמוכר בעין יפה מוכר מאי דלא סליק אדעתי' מעיקרא ה"ל לומר טעמא משום דסבר המוכר בית מכר כל תשמישי בית כר"מ ומ"מ פליג עליו בזה דאלו הוא אינו מצריך להיותם קבועים בקרקע ור"א בעי קבועים בקרקע דוק:
גם יש לדקדק לדבריו למה קאמר אביי לקמן ר"א ור"מ כולם סבירא להו כו' ממתני' דבית הבד ממתני' דמכתשת ה"ל לאתוי לפירש הרשב"ם דמקרי ג"כ תשמישי הבי' דוק:
בתוס' ד"ה צינור שחקקו כו' עד ואין נראה לאוקמא כו' דאין דרך לעשות צינור כזה הואיל דבעי המים להיותם נופלים למקוה וא"כ למה יעשהו סתום מכל צדדי'. וכתבו עוד ודווקא כו' משום דלא תימא דלמא דקבעו התם סתום מכל צדדיו ולאחר שיתמלאו יתמשכו למקוה מן הקרקע זה אינו דא"כ הוה המשכה והמשכה אינו פוסל ודוק:
בד"ה אילימא כו' ובחנם דחק לפרש כן דמצינן לפרש כו' הנה לכאורה יש לדקדק דא"כ מאי מקשה מר"א דלמא ע"כ לא פליג ר"א אלא אקבעו ואח"כ חקקו דמיירו בי' רבנן אבל בחקקו ואח"כ קבעו מנ"ל דפליגו וא"ת משום דקתני מלת כל הנה אחר שכתבו לעיל דפליג גם אתנור וכיריים המחוברים א"כ אין לדקדק כלום ממלת כל. ואפשר לומר אחר דמתני' אתי' כר"א והתם קאמר ולא את המטלטל ש"מ דוקא מטלטל דלא אבל בדקבעו אין לחלק. ועדיין יש לבע"ד לחלוק ולומר דלמא לעולם גם בחקקו ולבסוף קבעו אינו מכור ואי משום דנקט המטלטל משום הסיפא קא נקיט ליה לאשמעינן דבדאמר הוא וכל מה כו' אפי' המטלטל מכור. ויותר נראה לומר דא"כ ה"ל לפלוגי וכן דקדק הש"ס לקמן מדף של נחתומים ועיין מה שאכתוב שם:
והנה עוד יש לי לדקדק דא"כ דגם מרבנן קא מקשה א"כ ודאי דגם התרצן מתרץ אליבא דרבנן דטעמא דרבנן דבית הוא משום דסברי דבעין רעה מוכר ואי נימא דסבירא להו באמת בקבעו ואח"כ חקקו דהוה כקרקע ואפ"ה אינו מכור משום דבעין רעה מוכר דחיקא לן באמת המילתא טובא דוק:
והנה עוד קשה לי בש"ס מאי עלה על דעת המקשן דרצה לדמות ענין מכר לענין מקוה להיותו כלי או לא הלא בתנור אע"פ שמחובר מקבל טומאה וא"כ הוה כלי וכדכתבו תוס' לעיל בד"ה לא מכר כו' ואלו לענין מכירה סבר ר"א דמכור לפי הגירסא דגרסי רשב"ם ותוס' דוק:
בתוס' ד"ה הרי כו' השתא ס"ד כו' ואומר ר"י כו' הנה לפי דבריהם ודאי א"ש מאי דקמשני ואמר התם כדאמר ר"א כו' ולא אמר דלמא כר"א כדאמר בתירוצו על מתני' דבית משום דתירוץ זה מוכרח הוא דאל"כ הוה קשה מאי דמקשי' תוס' כל הני קושיות וק"ל אבל לפי מה שפרשתי לעיל דברי המקשן לא מוכח מידי וק"ל: