כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף נ.
בגמר' למעוטי מאי כו' כתב הרשב"ם והמתרץ עצמו מפרש והולך לסייע תירוץ שלו כו' הוצרך לזה דאי המקשן קאמר ליה מאי בא לסתור בזה תירוץ של התרצן דהלא ודאי גם התרצן לאו אשאר נכסים קאי לומר דמיירי המתני' בהם דמתני' ודאי לא מיירי אלא מנכסי מלוג דשייך בהו מכירה דמכרה האשה לבעלה דמה שייכות י"ל בשאר נכסים של הבעל דמכרה אשה לבעלה. אלא ע"כ המתרץ קא מפרש תירוצא דלי' ולהוכיח דלא ממעט אלא מנכסי מלוג. אבל קצת יש לדקדק מ"מ דמאי אכפת ליה אם ימעט הכל בין שאר נכסים ובין נכסי מלוג דהא רבר"ה סתמא קאמר לא נצרכה אלא כו' משמע דכל נכסי' אחרים נתמעטו. ונראה דאפשר לומר דאחר דאפשר לפרש האי מקחו בטל היינו לאלתר וגם יש לפרש אשעת טירפ' כדאיתא בתוס' ד"ה אילימא כו' והנה ודאי אם נאמר דנכסי מלוג נמי איתנהו בכלל מקחו בטל ע"כ היינו בטל לאלתר דבהו לא שייך שעת טירפה וע"כ לא שייך לומר בהו אלא או מקחו בטל לאלתר או דלא בטל כלל וק"ל ובשאר נכסים ע"כ לא שייך בהו לומר מקחו בטל כ"א אשעת טירפה כדכתב הרשב"ם וא"כ המתרך בא להוכיח דנתמעטו נכסי מלוג רק דהוה מסתפי אם אמר בקיצור דנתמעטו כל הנכסים יאמר האומר דללמא מעולם לא נתמעטו נכסי מלוג ואי משום דלא קאמר רבר"ה אלא אותן ג' שדות היינו משום דמתני' והוא מיירי במאי דשייך למימר מקחו בטל בשעת טירפ' ונכסי מלוג ה"ה בטל לאלתר אבל כדחזינן דא"א למעט שאר נכסים א"כ ע"כ נתמעטו נכסי מלוג וק"ל: עוד בגמר' ואב"א אמימר דאמר כר"א כו' הנה הרשב"ם כתב דאמימר אמר כר"א ויליף טעמא מקרא כו' ומתני' רבנן דפליגי עלה דר"א ע"כ. ותמיה לי באמת מאי דוחקי' דרשב"ם בזה דהלא אף אמימר ור"א מצי סברי כמתני' דילן דהלא מתני' דילן אוקמינן לעיל כדכתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסייך וא"כ ודאי מצי למכרה לבעלה דע"כ לא קאמר ר"א התם אלא בשהפירות לבעל דדבר של שני שותפי' שהגוף לזה ופירו' לזה אין כח לשניהם למכור דלא זה קרוי בעלים ולא זה. קרד בעלים משא"כ מתני' דילן דאין לו פירות בנכסים ודוק:
עוד בגמר' ר"מ אומר הראשון כו' מפני שהוא תחתיו כו' קסבר קנין פירות כו' אפשר לומר דר"מ הוצרך לב' דברים אלו חדא מפני שהוא תחתיו וחדא מפני שקנין פרות כקנין הגוף דאי הוה אמר הא דתחתיו ה"א דלמא תחתיו אינו בא להורות דתחתיו לחוד סגי אלא דבא ללמוד ולמעט השני דאית ליה ביה קנין הגוף והא דקנין פירות כו' לחוד באמת לא מהני נמי אלא למעט השני כדכתבו תוס' מהא דאיתא שם בהחובל לכך קאמר דסבר קנין פירות כו' וא"כ ע"כ תחתיו אתי ללמוד דהראשון ישנו בדין יום או יומים דאי למעט השני אתי לא צריכנא ליה דהלא הב' ממועט כבר אחר דאית לן קנין פירות כקנין הגוף ודוק ודלא כתוס' ובדרך הזה יש לפרש ג"כ בדרבי יהודה ודוק היטב:
בתוס' ד"ה ישנו בדין יומים אין להקשות כו' כתבו דבריהם הכא משום דאי לאו דפליגי הני תנאי במלתא דא הוה אפשר לומר דהא דכתיב יומים מיירי בעבד דעומד תחת רבו מכל וכל והא דכתיב יומים מיירי בעבד הנמכר לאחר שלשים יום אבל השתא דחזינן דכל אפי שוי' הוצרכו לומר דבריהם אלו וזה אמרתי לפני תלמידי דרך צחות: