אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף מח.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף מח.

דף מז:

בגמר' מתיב רב יהודה כו' ובגוים חובטים אותו כו' הא דהביא סיפא דמתני' י"ל דאל"כ הוה אפשר לומר ולפרש המתני' דלעולם אין חילוק בין אי כופין אותו ביד ישראל או ע"י כותי' והא דמחלק המתני' היינו בין כדין או שלא כדין והכי פירושא גט המעוש' בישראל היינו כדין ובגוים היינו שלא כדין ובדבר שכיח ורגיל קא נקיט למילתיה דבישראל רגילין לכפות בכדין ולא בגוים או דיתפרש כן בישראל היינו כמעשה ישראל כלומר בדין ובגוים היינו כמעשה גוים כלומר שלא כדין כדאי' נמי בירושלמי אשר התוס' מביאי' וא"כ לא הוה קשה מידי דשלא כדין הוה כמתנ' כדכתבו תוס' בד"ה ד"ת כו' לכך מביא הסיפא דקאמר ובגוים חובטים כו' דבכדין מיירי וא"כ ע"כ רישא אפילו שלא כדין מיירי והמיצעת' אפילו בכדין ודוק:

עוד בגמר' הא אתמר עלה אמר ר"מ כו' באמת קשה לן טובא דמביא לתרץ מרב משרשי' והש"ס קאמרה שם ר"מ ברות' היא ומאי דכתבו תוס' לא נוח לן באמת. ואמינא מילתא ולדייק תחלה מה דאמר' הש"ס הא אתמר עלה לא ה"ל למימר כ"א הא אמר ר"מ ומאי דקמדייקא בלישנא הא אתמר עלה. לכך אפשר לומר דע"כ לא קאמרה הש"ס שם דר"מ ברות' היא אלא באשר סבירא לן חילוקא דשמואל דמחלק שם בישראל בין כדין ושלא כדין וגם בגוי מחלק כן אבל באשר לא סבירא לן הא דשמואל ונאמר דאין לחלק כן אלא בגוים שלא כדין וכדין שוי' דפסול ופוסל א"כ שפיר אפשר לאוקמי הא דרב משרשי' ועיין בחדושי הרמב"ן ובאמת אפשר לומר דלא סבר ר"מ חילוקא דשמואל ובאשר נדייק באמת הא דאמרה הש"ס אלא הא דר"מ ברות' היא והוא לשון חוץ כדאיתא בערוך ערך ברות א"כ אפשר לומר דה"ק הש"ס שם הא דר"מ ברות' היא כלומר דנאמר חוץ מבית המדרש דשמואל ולא עליו ועל דבריו אמר אלא על מתני' קאמר דבריו וכאלו אמרה הש"ס הא דר"מ לאו אשמואל איתמר אלא מילתא באנפי נפשי' קאמר ופליג אדשמואל וטעמי' דשמואל כדאי' שם דלאו בני עשוי נינהו ור"מ פליג עליו וא"כ רב הונא אפשר דסביר כרב משרשי' בזה והשתא א"ש דקאמרה הש"ס הכא הא אתמר עלה כו' כלומר עלה דמתני' איתמר הא דר"מ ולא אמילת' דשמואל ור"ה סבר כוותי' ודוק. כן העליתי לפני תלמידי ואפשר לאומרו על אזן מילין יבחן ומתורץ בזה מאי דנראה דהרמב"ם פ' ב' פסק כר"מ ודוק:

בגמר' מותיב ר"ה לקח מסקריקון כו' בודאי יש לדקדק על המקשן היאך לא עלה על דעתו לחלק בי' היכא דיהיב ליה זוזי ובין היכא דלא יהיב לי' זוזי. ועוד מאי האי דקא מתרץ הא אתמר עלה אמר רב כו' הלא רב הונא לא סבירא ליה דרב כדלעיל דאמר לאפוקי מדרב כו' וביותר יש לדקדק ודאי מאי דמדקדקים תוס' בד"ה הא אתמר עלה כו' וגם בשנדייק לישנא דאמרה הש"ס הא אתמר עלה לכך אמינא דבאמת קושית המקשן הוא מלישנא דאמר שמואל עד שיכתוב לו אחריות דמשמע דאין מועיל דבר אחר כלל אפילו בשנתן לו מעות עד שיכתוב לו אחריות דאל"כ ה"ל למימר אם כתב לו אחריות קנה ואין זה דיוק כ"א בשנימא דאמתני' קאי שם דאמר לא קנה והל"ל אם כתב לו אחריות קנה אבל אי ארב קאי דאמר בשטר קנה שפיר קא מתפרש לישני' דאמר עד שיכתוב לו אחריות דקאתי לאפוקי דרב. והנה התרצן הבין המקשן דקושיתו הוא משמואל ומלישניה דאמר עד כו' וקמשני ליה הא אתמר עלה אמר רב כו' כלומר הואיל דאמר רב על מתני' דבשטר קנה לכך קאמר שמואל לישנא דעד והמקשן לא הבין את זאת אלא סבר מדרב קמשני ליה ודסבר ר"ה כרב לכך קמקשה עוד ולשמואל כו' וחזינן דאית ליה לר"ה הא דשמואל לכך קא מפרש דבריו אח"כ ואמר מודה שמואל כו' ומאי דאמרתי הא אתמר עלה אמר רב כו' לפרש בזה לישנא דעד דאמר שמואל גם זה העליתי לפני תלמידי ושבחוהו:

עוד בגמ' ולרב ביבי דמסיים כו' ר"ב מימרא הוא ומימר' לר"ה לא סבירא ליה. גם הכא נדייק דה"ל לומר גברא אגברא קא רמית וגם מאי עלה על דעת המקשן להקשות מר"ב אר"ה. לכך אמינא דהלא כבר פרשתי לעיל דהא דרב ביבי בא לפרש לן כפל לישנא דמילתא דרב הונא אשר קיבל מרבו וסברה הש"ס דרב ביבי בא לפרש מילתא דרב הונא ודסבר ר"ה כן ולכך קאמר דבריו בכפל וקמתרץ ר"ב מימר' הוא כלומר דר"ב מימר' בפני עצמו הוא ולא דבא לומר דר"ה סובר כן ודוק:

בתוס' ד"ה יקריב כו' לא דמי להא דאמר כו' בזה יבא על נכון מאי דמחלקא הש"ס דבריו לתרי מילי דתחלה קאמרה יקריב אותו מלמד שכופין כו' ואח"כ יכול בע"כ ת"ל כו' לא ה"ל למימר כ"א יקריב אותו לרצונו מלמד שכופין אותו לומר רוצה אני דלכאורה הא דכופין אותו אין צריך תלמוד דעל כל מצות עשה כופין אבל במאי דכתבו הכא א"ש דאי לאו קרא דיקריב לא ה"א דכופין אותו כי היכי דסבירא לן דאין ממשכנין בחטאות ואשמות. אבל לפי זה קושיית' אשר הקשו אח"כ בד"ה אלא סברא לית' וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה