אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף מו.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף מו.

דף מה:

בגמ' ת"ר כו' מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' וכי אין אדם עשוי כו' אפשר לפרש לישנא דמ"ש רישא כו' ולא קאמר מ"ט דרישא ודסיפא גם לכאורה יש לתמוה וכי בשביל ספק דאמר לאומן מכור לי טליתי נימא לאחר שישתמש בו. לכך אמינא מילתא דלא אמרו הראשונים ז"ל ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ואף דיתנגד לפסקי הראשונים ואחרונים מ"מ לא אשתוק מלומר ולפרש לפי דעתי כי לא באתי בזה המקום לפסוק רק לפרש ולא יצא מ"מ חורב' מזה כי מי יבא אחרי לשנות סוגי' דעלמא דאזלי אחר כל הפירושים האחרים. דהנה אומר בדרך אפשר ולחלק בין רישא לדסיפא דלהכי בשנתחלפו לו ע"י אומן מותר א"כ להשתמש בו כי לאומן נתן כל או"א טלית או כלי שלו ועליו להחזיר לכל או"א ובאשר נתן לאחד טלית שאינו שלו ודאי נתן לאדם אחר טלית של אדם הזה וא"כ למה לא נאמר דזה ישתמש במה דבידו ואחר ג"כ במאי דבידו עד שיתודע בשל מי דלי' ומאי יהיה הפסד כולי האי לכל א' אבל בשנתחלפו בבית המשתה אפשר לומר דשל זה נגנב ומצא של חבירו ולמה ישתמש הוא במאי דלאי דלי' אחר שאין לחבירו כנגדו ולכך לא שאל מ"ט דשפיר ידע הטעם רק דקשה ליה מ"ש כו' היינו דלישנא דרישא ודסיפא קשה ליה כאלו אמר דה"ל לרישא לשנות בלישני' מבסיפא דהנה מצינו בתרומת הדשן סימן קי"ט והש"ע הביאו בסי' קל"ו דרוצה לדייק מלישנא דברייתא דאמר עד שיבא הלה ויטול את שלו ולא קאמר עד שיחזיר לו את שלו ע"ש דאינו יכול לעכב טלית זה עד שיחזיר לו את שלו אלא ע"כ יטול אותו תיכף ועיין בב"ח מה שכתב בזה ובאמת ודאי אין סבר' לומר בזמן דאית ליה לחבירו טליתו דנאמר שיחזיר לו את שלו אם לא בחזרתו את דלי' נמי וכן ההיפוך בזמן דלית ליה לחבירו טלית שלו דנאמר שיעכב הוא דחבירו וכן משמע בב"ח. והנה אחר דראה ברישא דקאמר' הברייתא עד שיבא חבירו ויטול את שלו כמו בסיפא ש"מ דגם באומן מצינו דטלית שלו נאבד ואינו ביד חבירו דאל"כ ה"ל למימר עד שיחזיר את שלו ולכך קאמר מ"ש רישא ומ"ש סיפא כלומר במאי דלא משנה הלשון בברייתא קשי' ליה ומהדר לי' ר"ח וכי אין אדם עשוי כו' כלומר לעולם הטעם אמת דמסתמ' נתן האומן טליתו לחבירו והא דלא קאמר בריש' עד שיחזיר את שלו לכך אמינא וכי אין אדם עשוי כו' כלומר אחר דאפשר נמי דמכר הטלית לאדם אחר א"כ לא מיתני ליה עד שיחזיר את שלו דהלא לפעמים אין הטלית בידו רק המעות ולפי זה אין חילוק בין אם מכרו או נתחלף לחבירו ודלא כתוס' ודוק:

בגמ' א"ל אביי לרבא כו' אפשר לפרש ההיפוך מאי דמפרשי' תוס' מימר' הלזה דהנה אפשר דבאו לדין לפני אביי אומן ובע"ה ואומן קטעין להד"ם וסביר אביי אי טעין כך וכך אית לי גבך לא הוה מהימן במגו דלהד"ם דירא לומר כו' כדאיתא בתוס' וחשד ליה אביי לאומן דמטעם הזה כפר ליה מכל וכל כי היכי דלהימניה כי אין סברא לומר דבע"ה יתבע דבר שקר מאומן וקמהדר ליה רבא דשפיר קאמר כלומר בודאי האומן האמת קטעין ולא יעיז בדבר שקר אחר שהי' אפשר ליה לטעון האמת דכך וכך אתה חייב לי עליו ואי משום דא"כ לא הוה נאמן זה אינו דראה תני' כלומר דראה ממש תני' ולא ראה כזה דבזה מהימן האומן במגו דלי'. ובאשר כתבתי לעיל בקושי' ובתירוצא דרבא ואביי אזיל כל חד וחד לטעמי' דוק בדברי אלה כי לפי דעתי יש יותר מקום לדברים האלו מאשר פירשו בתוס' ז"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה