כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף מד.
בגמ' ולוקמ' בגזלן משום כו' ק"ק דהל"ל הניחא למ"ד יאוש כדי לא קני אלא למ"ד יאוש כדי קני מא"ל וא"כ לא הוה מצי לשנוי מאי דשני השתא. ודע דלישנא ולוקמ' בגזלן וכן ולוקמ' ביורש אחר דבדוחק מתפרש כאשר מפרש דרשב"ם על כן אמרתי דאפשר לפרשו כפשוטו וקאי אר"ש כאשר אבאר בסמוך וא"כ לא קשה מידי דלא קאמר הניחא למ"ד יאוש כו' דהש"ס ידע דר"ש סבר יאוש כדי לא קני ולא ידע אי סבר רשות יורש כרשות לוקח או לא לכך קאמר הניחא כו' דרוצה לידע אי סבר כן או לא אבל ידע שפיר דסבר דיאוש כדי לא קני לכך לא שאיל כך דבשלמא אי אבריית' קאי הוה אפשר להקשות למ"ד יאוש כדי קני תקשה ליה מברייתא וק"ל. והא דאפשר לפרש דקאי אר"ש ובברייתא קתני בהדי' מכר שדה כו' י"ל דה"ק הברייתא דהמערער כך טוען דלוי מכר ליה השדה ובית וראובן רוצה לפסול עדיו המעידין שמכר ודוק:
בגמ' הניחא כו' אפשר לומר ולפרש לישנא דהניחא אחר דחזינן דצריכנא ליישב גם למ"ד רשות יורש לאו כו' דלא תקשה ג"כ אליביה דלמה מסתם קאסתים דבשדה אינו מעיד ובפרה וטלית מעיד הלא גם בקרקע יאוש קני לתוס' אליבא דירושלמי וגם במטלטלי' לפעמים אינו מיאש וא"כ לא יעיד ליה אלא דצריכנא לומר דמילתא דשכיחא נקיט דבשדה שכיח דאינו מיאש ובמטלטלי' שכיח דמיאש וא"כ קשה ודאי למ"ד רשות יורש כרשות כו' דאל"כ הוה אפשר לשנוי אליבי' דתנא דבריית' מילתא דפסיקא נקיט בין דעשה תשובה ובין דלא עשה תשובה משא"כ אי אוקמ' ביורש לא הוה מילתא דפסיק' דהוה צריכנא לאוקמי דוקא בלא עשה תשובה כדאית' בתוס' ד"ה ונוקמ' כו' אבל השתא דצריכנ' לשנויי אליבא דכ"ע דבדבר דלא שכיח מסתם קא סתים א"כ הכא נמי לסתום דהא ודאי מילתא דלא שכיח הוא דיעשה תשובה ולא יספיק להחזיר עד שמת וא"כ לא הוה צריך לפרש כדלעיל נמי וק"ל: יש לדקדק בש"ס דמקשה ולוקמ' בגזלן ודלמ' האי טעם דהא' נוח לי הוא הטעם באמת וא"כ א"א לאוקמי בגזלן דודאי הגזלן אינו נוח לו כמו יהודה המערער שאינו רוצה לגזלו אלא בא עם עדיו לערער ובודאי כאשר אנן יודעים דהראשון אינו קשה כ"כ לא שמעינן לטענה דהראשון קשה כו' ועיין ואפשר לומר דקושיות הש"ס קאי אליבא דתירוץ הב' דאב"א וק"ל: הא דקאמר הש"ס לא מיבעי' כו' ואי בפשיטות קאתי למאי הוצרך לאשמעינן. וגם דמביא דברי רבה עליו ומאי דאמר בריש דברי' עשה עבדו אפיתיקו ולא הל"ל אלא סיומי' דמילתי' דעשאו שורו אפותיקו כו' וגם בדברי רבה גופיה יש לדקדק למה כפל דבריו וקאמר מ"ט האי אית לי' קלא והאי לית ליה קלא לא ה"ל למימר כ"א האי אית ליה קלא והאי לית ליה או אפכא לכך אמינא אחר דמצינו דעת חכמי לוניל דסברי אי אתרי הב"ח בלקוחות דלא לקנות המטלטלי' אזי גובי' מהם עיין בטור ח"ה סי' קי"ב דהביאר הב"י והב"ח סבר דגם לדעת הטור בשעשאם אפותיקו וגם התרו בלקוחו' אזי גובי' מהם ובודאי קשה אליבי' א"כ גם הכא ניחוש לכך אע"ג דלית ליה קרקע מ"מ דלמא עשאו אפותיקו והתר' הב"ח בלוקח והלוקח ישתוק ולא יאמר כדי שיעיד לו המוכר לכך אמינא דמהכא יש סתיר' לדברי הב"ח ועיין בש"ך וטעמא דמילתא דאפי' התראה לא מהני משום דלא סמכ' עתד הב"ח מתחלה אחר שאפשר להבריח' בלי ידיעתו מי יקנם כדי שיוכל לחזור עליי כדאיתא בטור סי' הנ"ל ומ"מ צריכנא לפרש אליבא דדעה הלזו א"כ למה לא נתן רבה טעם הזה ונתן טעה דלית לה קלא ע"כ אמינא דבאמת ה"ק רבה מ"ט האי לית ליה קלא בשימכרם ויבריחם אח"כ לכך לא סמכ' דעת הב"ח מתחלה ולכך כפל דבריו דבעבדו קאמר האי אית ליה קלא כלומר אפי' לא התר' הב"ח בלוקח טורף ממנו דה"ל להזהר ולא ה"ל לקחנ' והאי לית לי' קלא כלומר לכך אפשר לו להבריח' ולכך לא סמכ' דעת הלוקת מתחלה ובתרי גווני יתפרש מילתי' דרבה ברישא ובסיפא. וברישא רבותא קמ"ל ובסיפא רבות' קמ"ל והשתא א"ש מאי דאמר' הש"ס לא מבעי' כו' דבא לן להורות האי מלתי' דלא תטע' ולומר דהיכן דעשאו אפותיקו וגם התר' אזי גובה מהלוקח וא"כ גם הכא ניחוש לכך קאמר לא מיבעי' כלומר כמו דבהא מילתא ודאי ליכא למ"ד דבלא עשאו אפותיקו ועשה התראה בלוקח דיטרוף אח"כ כן נמי בעשאו אפותיקו אינו מועיל התראה כדרב' כו' ולכך הקדים הא דעבדו כדי שנידק מכפל דבריו הא מילתא ודוק: