כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף מב:
בגמ' אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזק' וכש"כ אומן שמואל תני כו' אבל שותף יש לו חזקה נראה לפרש דבאמת לא פליגי הני אמוראי אי מיתני שותף במתני' ולא פליגי אלא באומן (דדחיק' לן ודאי אי יפלגו בהדא מילתא דלוי מיתני שותף ולא אומן ולשמואל אפכא) דללוי לא מיתני אומן דמכש"כ אתי וסביר דלשותף לית ליה חזק' לעולם ושמואל סבר דלפעמים אית ליה חזקה לשותף ולכך לא הוי אתי אומן במש"כ ולכך צריך למתני אומן והא דקאמר אבל שותף יש לו חזקה היינו לפעמים קאמר אבל לעולם דגם במתני' קא חשיב לי' ובזה נסתלק קושי' התוס' מעלן וק"ל. ואזדא שמואל לטעמיה כו' הא דאמר שמואל מילתא תרי זימני וגם שינה בלישני' דעל מתני' קאמר שותף יש לו חזקה בלשון יחיד (אי אמר הוא בעצמו כן ולא סתמ' דש"ס) וכאן אמר שותפין בלשון רבים וגם דקאמר מחזיקים זה על זה דמשמע דשניהם מחזיקים זה על זה אתי לאשמעינן לכך אפשר לומר דאתי לאשמעינן בתרווייהו מה דלא היה שמעינן אי קאמר חדא דאי קאמר שותף יש לו חזקה ה"א דוקא בשהחזיק בכילה לכך קאמר נמי מחזיקים זה על זה כלומר דכל א' החזיק בחציו ואי קאמר הא ה"א דוקא בשהחזיק בחציו לכך קאמר שותף יש לו חזקה דאפילו בכולה ואתיא כרבינא דאינו מחלק אליבא דשמואל כ"א ביש בו דין חלוק' ואין בו (וכסבר' הרא"ש ולא כר"ח) ואפשר לומר דלכך המתין למירמי דברי שמואל אהדדי עד דאמר ואזדא שמואל לטעמיה דודאי ידע לחלק בין החזיק בכולה ובמקצתה רק אחר דחזה דשמואל אמר מילתי' תרי זימני א"כ ע"כ דאינו מחלק כדלעיל ולכך הקשה וא"ת א"כ ר"י מאי קאמשני וחילק בין דנחת לכולה ומקצתה אפשר לומר דסבר דבאמת שמואל לא אמר מילתי' אלא חד זימנא (ואפשר דמעולם לא קאמר שום דבר בחזק' דשותף רק אחר דתני במתני' אומן אין לו חזקה א"כ ע"כ דסבר דלפעמים יש לשותפי' חזקה כדלעיל) ואמוראי נינהו אליבא דשמואל דמ"ד דעדיפ' ליה לשמואל ביורד בכולה מבמקצתה ומ"ד דעדיפ' ליה מקצת' מבכולה ולכך קאמר אמרי לה להאי גיס' ואמרי לה להאי גיס' כלימר דאמוראי נינהו ואליבא דשמואל ומאן דתני שותף יש לו חזקה סבר דביורד בכולה עדיף ומאן דתני שותפי' מחזיקין זה על זה סבר דביורד במקצת' עדיף וא"כ לכל אחד יש לו תירוץ דלא קשה שמואל אדשמואל. ובהכי א"ש מאי דהוה דחיק' לן למאי קאמר דקמספקא לי' לא ה"ל לומר כ"א הא דנחית בכולה והא דנחית במקצתה ולא יותר וממילא הוה מספקא לן הי מיניוהו עדיף וק"ל וזהו שאמרתי לפני תלמידי לחדודי: והי' אפשר לדקדק אחר דחזינן בטור סי' קע"ט ובב"ח דכתב עלי' דמשמע ליה לחלק בין שותף בקרקע ובין שותף במטלטלים דבמטלטלי יש לו חזקה הואיל דיכול לומר זהו שמגיע' לחלקי וכבר חלקנו משא"כ במקרק' דאינו נאמן ע"ע א"כ מאי מקשה דברי שמואל אהדדי דלמא הא במטלטלי הא במקרק' ויש ליישב:
עוד בגמ' רבינא אמר הא והא דנחית לכולה כו' בטור ח"ה סי' ק"מ מביא פלוגתא דאביו הרא"ש סבר דוקא בכולה יש לו חזקה לדעת רבינא בדאית בה דין חלוק' ולר"ח אפי' במקצת' וקצת יש להביא ראיה לדברי הר"ח דרבינא סבר דאין לחלק בין כולה בין במקצת' דאל"כ אלא אף הוא מחלק בכך רק דסבר דעוד צריך תנאי דיש בה דין דחלוקה א"כ מנ"ל לרבינא דהתרצן הראשון פליג על חלוק דידי' והא דמחלק בין כולה או מקצתה ולא מחלק בין אית בה דין חלוק' או לא נאמר אי הוה מחלק בין אית בה או לא הוה אפשר למטעי אפכא דאין לחלק בין כולה או מקצתה וחזינן באמת דרבינא אתא לפלוג מדתני הש"ס אמר רבינא כו' משא"כ לדברי ר"ח דאתי שפיר וק"ל:
עוד בגמ' לימ' שותף אק לו חזקה כו' הנה חזינן לקמן דף מ"ז דקתני אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזק' אריס כו' ירד מאריסתו יש לו חזקה ומספק' להו לתוספות שם אי אמרינן דאומן להוי דוקא דומיא דאריס דלית ליה חזק' רק מאותן כלים שנתן לו לאתר שירד מאומנתו אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן כו' וא"כ נימא דלכך קאמר שמואל שותף כיורד ברשות לומר דלהוי דומיא דאריס דוקא דבא לידו השדה או הטלטל דוקא אחר שחלקו ונסתלקו מהדדי ויש ליישב: בתוס' ד"ה שותף כו' וכ"ת דמשמע לי' דבכל עני' מדמי' לי' לאריס כו' ק"ק דאכתי קושיתם איתא לפי האמת דמנ"ל דסבר שמואל שותף אין לו חזקה כלל דלמא לעולם אית לי' חזקה סביר' לי' והא דאמר כיורד ברשות לעני' שנוטל בשבח המגיע לכתפיי' קאמר וא"ת דמשמע לן דבכל עני' קאמר הלא השתא לפי האמת לא דמי' לי' מכל וכל דהא מחלקין בין בדאית בי' דין חלוק' או לא או בין דנחית לכולה מבמקצת' וזה באמת יש ליישב וק"ל. אבל לא לפי פי' ר"ת דאמר דאינו נוטל בפירו' כ"א בבאי' מחמת טרחא וא"כ אינו דומ' מכל וכל ליורד ברשות וגם לפי דעת הרא"ש דסבר דאם הוצאה יתירה על השבח אינו נוטל כ"א הוצאה אשר נגד השבח ואינו דומ' ליורד ברשות מכל וכל ודוק:
בתוס' ד"ה שבח המגיע כו' עד ומיהו קשה לפ"ה למה הוצרך כאן להאריך כו' הנה לפי דעת הרא"ש אשר הביא הטור סי' שע"ה דאפילו בשדה העשוי' ליטע אם אמר בעל הקרקע עקיר אילנך וזיל שומעין לו אפשר לומר לדעת רש"י דלכך הוצרך להאריך וקאמר דנוטל בשבח המגיע לכתפיי' דהיינו בפירות ואינו יכול לומר עקור כו' וגם דאפי' בשדה שאינה עשוי' ליטע הוה כעשוי ליטע וק"ל:
בא"ד וע"ק לר"ת אמאי קאמר כו' דע"כ לר"ת א"א לחלק כדמחלקינן אליבא דרש"י בין פירות ובין דיקלא ואלים דהלא מאן דבעי התם קאמר בשדה המגיע לכתפיי' לא תבעי לך משמע בהדיא דבלא מגיע לכתפיי' היינו מה דבא בלי טורח הכל מיבעי לי' אפי' פירות ודוק ודלא כמהרש"א: