כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף לה.
בגמ' התם ליכא למיקם כו' הכא איכא למיקם כו' הנה אי קושיתו הוא מדשמואל דסבר כר"א דעידי מסירה כרתי או אפי' לרב קא מקשי לההוא לישנא דמי שהיה נשוי' כדאי' בתוס' הכא א"כ גם התם זימנין דאיכא למיקם עלה דמילת' בשיבואו עדים המעידים דנמסר ל"א תחלה צריכנא לומר דמ"מ לא שכיח כולי האי דאיכא למיקם כי הכא דמסתמא יהי' עדים למאן דאבותי' הוה ולכך נראה דמשום הכי קאמר דבר והיפוכו התם ליכא למיקם כו' הכא איכא כו' לומר דהתם ליכא למיקם כי הכא אף דאיכא למיקם לפעמים וק"ל:
עוד בגמ' ומ"ש מהא דתנן כו' נראה דמשום הכי נטר מלהקשות ממתני' עד אחר שתירץ ליה הא דרב ושמואל וחילק בין איכא למיקם או לא משום דאי לאו הכי לא הוה קשה ליה מידי משום דאחר דחזינן דהרא"ש ז"ל נתן טעם וסברא לדין דאלים גבר משום דמי שהדין עמו ימסור נפשו טפי להעמיד את שלו בידו ממה שימסור האחר לגזול ע"כ. וגם חזינן לרבא בב"מ דבעי לאוקמי הא מתני' דקתני יחלוקו דוקא בתרווייהו טועני' שמא ע"ש וא"כ ודאי לא הוה קשה ליה מידי דלמא נאמר התם כל דאלים גבר דמי ימסור את נפשו הלא לתרווייהו מספקא להו ברשות דמאן ילדה ולכך ודאי חלוק' עדיפא אבל כדראה דקמחלק בין איכא למיקם לליכא למיקם מטעם דאין ב"ד נזקקים לדין שסופו לבא לידי עיוות כדפירש הרשב"ם והטעם ודאי הוא משום זילותא דבי דינא ע"כ גם התם נמי נימא כל דאלים אחר דאיכא למיקם כו' כי היכי דלא יבא זילותא לבי דינא וק"ל:
בתוס' ד"ה שודא דדייני כו' ומה שפר"ח כו' אפשר ליתן דביקות לדקודם משום דאחר דמפרשים דשוד' אמרינן למי שירצה הדיין א"כ אפשר להעלות על הדעת להקשות דגם התם בהמחליף נימא שוד' לכך רצה ר"ח לפרש דלא אמרינן שוד' אלא במקרקע. והתוספות סותרים את דבריו וקאמרו עוד משמו דדוקא דיין מומח' עושה שוד' דגם בזה אפשר לתרץ הקושי' הנ"ל דמתני' קאתי לאשמעינן דינא במקום דליכא דיין מומח' כי הת' דאמר ר"נ לר"ש וק"ל: