כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף לג.
בגמרא אמינא כו' אמור רבנן הבא ליפרע כו' אפשר לומר דרבא ב"ש לא ידע הדין דאין נזקקין לנכסי יתומים כו' ואמוראי הוא דאמרי הכי בעירכין והוא לא ידע דכן הלכתא עד דמהדר לי' אביי וכי גדלי כו'. וגם אפשר לומר דשפיר ידע כן ואה"נ דאהכי הי' מקפיד ורמוזי הוא דקא מרמז בדבריו דלכאורה יש לדקדק בדבריו דאמר אמור רבנן הבא ליפרע כו' ולא הי' לי' לומר אלא מנכס' יתומים לא יפרע אלא בשבועה. והנה מצאתי בתוספות דכתובות דף פ"ז דמקשים אמאי לא הקשה מההי' משנ' למ"ד אין נזקקין לנכסי יתומים כו' ע"ע מה שתירצו דביתומים גדולים איירי. והנה רבא בר שרשום רמוזי דקרמיז במילתי' ולכך קאמר הבא ליפרע כלומר דבאמת לאו דבר ודאי הוא דאפשר ליפרע מהם דבעודן קטנים א"א ליפרע מהם ולכך קאמר הבא ליפרע בזמן האפשר מ"מ לא יפרע מהם כ"א בשבועה וק"ל. והנה לדעת הר' יונה אשר הביאו הטור סי' ק"נ דסבר בשעדין לא אכל הפירות לא אמרינן מגו אפי' בדלא יצא הקול משום דהוה מגו להוציא ולא מהני המגו אלא בדכבר אכל הפירות וא"כ ע"כ ה"נ איירי בשכבר אכל הפירות ובקל נוכל לפרש כן הכא א"כ לא קשה מידי מעיקרא דהא דאמרו אין נזקקין כו' היינו בשרוצה להפרע מהם ולא בשכבר נפרע כן סבר רבא בר שרשום ואביי מהדר לי' זיל אהדרא כו' היינו הפירות שכבר אכל אפי' וכי גדלי כו' משום דסבר אפי' בשכבר תפס צריך להחזיר והוה בכלל מה שאמרו אין נזקקין ודוק:
עוד בגמרא קריבי' דרב אידי כו' לסוף אודי דאיהי קריב טפי כו' אפשר לומר בדרך אחר אשר פירשו ז"ל ואומר דהא דאידי היינו דחבירי קריב אבל מ"מ הוא קריב טפי ומתחלה לא הודה דחבירו קריב כלל (והא דנאמר דאיהו קריב טפי היינו מכל אדם אחר שהוא מכיר או דבאמת לא גרסינן טפי הכא) ומיירי דצוה בצוואתו דיחלק הדיקלא לקריבי' לקרוב קרוב קודם לפי קורבתו חלקו וא"כ השתא דאודי האי דחברו קרוב נמי רק דחיהו קריב טפי הוה חבירו ודאי קרוב ואיהו ספק דומיא דספק ויבם ביבמות ולכך אוקמא ר"ח בנכסים לר"א ור"א סבר דיהדר ליה פירי מכל וכל דאכל עד השתא הואיל דהדין נותן דהוה דיליה מכל וכל ומהדר לי' ר"ח הא איהו דקאמר איהו קריב טפי ואע"פ דלפי הדין אין לו חלק בדיקלא מ"מ לפי דבריו שפיר קאכיל חלק גדול בפירות. (מיהו לפי זה צריך לומר דתרווייהו הוה קאכלי הפירות וק"ל). וכן יש לומר איפכא ודוק דבזה א"ש מאי דקאמרה הש"ס אוקמא ר"ח בידי' ואי כדפירש הרשב"ם מאי היו צריכין לר"ח בדבר זה דהא הוא אודי דשייך לו הדיקלא וק"ל:
בתוס' ד"ה אמור רבנן כו' אע"פ כו' ונראה כו' הנה עוד נראה לי דבזה יתורץ נמי דלא הוה מסתפי רבא מן המתנ' אחר דעיקר טעמו דאין נזקקין הוא באמת משום צררי זה לא שייך כ"א בשאין הב"ח מובטח בחובו שפיר אז קא חיישינן לצררי דאמרינן הלוה היה מתיירא שלא יפרע בעל חובו מבניו לכך התפיס ליה צררי אבל באשר הב"ח מובטח בלאו הכי דיתפרע או ממה שתחת ידו והיינו במשכון או בדרך אחר ודאי דלא חיישינן לצררי ועיין במקומות הרבה בפוסקים ובש"ס ותמצא כן והנה אחר שרבא בר שרשום סבר דאמרינן מגו דילי' ולא ידע דקלא מיגרע גרעי להמגו סבר דלא צריכנא להמתין אע"פ דאהדר לארעא ליתמי עד דלא אתפרעי דאי משום צררי לא חיישינן אחר שהי' אפשר שאחזיק הקרקע בידי עד דאכלי שיעור זוזי ולא הוה מסתפי א"כ אלא משבועת היורשים דנשבעים אפי' ליתומים גדולים ואביי מהדר לי' דאין זה אמת דהקול באמת מיגרע גרעי למגו וא"כ שפיר חיישינן לצררי ודוק היטב: