כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף כד:
בגמ' מ"ט כו' ותיפיק ליה כו' אפשר לומר דעל מתני' לא הוה קשה ליה דידע שפיר דאפשר לחלק בין אילן לזרעים וסבר דטעם דאין עושין מגרש שדה הוא מטעם נוי העיר ובאילנות לית לן בה דהוה נוי לעיר בשיש אילנות סמוך לעיר וסבר דטעם דמתני' הוא משום שארי היזק אבל באשר ראה דעולא נתן טעם משום נוי העיר א"כ ראה דגם באילן יש קפידא זאת לכך קמקשה ומשני ל"צ לר"א כו' כלומר דטעם דאין עושין מגרש שדה אינו משום נוי אלא גזירת הכתוב כדאיתא שם במתני' ולרבנן נמי ה"מ זרעים אבל אילנות עבדיינן דהטעם הוא משום דלא יתמעט הדירה ואילנות נקראין דירה ומ"מ תוך כ"ה אמה לא משום נוי העיר וק"ל. ועיין בש"ס שם במתני' דגירסא אחרת מצאו כל המפורשים ובעל ברכת הזבח הגיה ע"פ ש"ס דילן ע"ע והש"ך בא אחריו והגיה ג"כ אף שלא ראה בב"ז הגהתו:
עוד בגמ' אמר רב כהנא קדירה כו' יש ליתן טעם ופירוש אחר דלא כתוס' על מילתא דר"כ אי הוה קאי ארישא דהנה הא דהוצרך ליתן דמים בבור אף דקדמנו יש ליתן טעם משום דהוה לי' למחות בשנטעו ולא מיחה א"כ בשלא יתן דמים יבואו לידי היזק ונראה כאלו בעל הבור הוא גרמא בניזקי' דבעל האילן סבר הואיל דלא מיחה בנטיעתו ש"מ דלא אכפת לי' ועתה בא למחות בי' לכך צריך מיהא ליתן דמים וזהו אפשר לומר בבור דהוה דיחיד אבל בעיר דרבים אמרינן הא דלא מיחו הוא משום קדירה כו' ולכך לא יפסדו בני העיר בכך. והנה לפי זה דיש לן טעם כהוגן על דבר זה א"כ יש לדקדק קצת דחזר מדבריו וקאמר אלא אסיפא איתמר א"כ מנ"ל דלמא ר"כ מעולם אינו מחלק בין היזיק' דרבים לדיחיד וסובר דהטעם משום קדירה כו' וכדכתבנו לכך אמינא דדייקא לי' מסיפא דמילתא דע"כ צריך לחלק בין היזק דרבים ליחיד אחר דחזינן בשאילן קדם קוצץ ובבור אינו קוצץ בשהאילן קדם אלא ע"כ דצריכנא לחלק בין היזק דרבים ליחיד א"כ ע"כ טעם דקדירה כו' אסיפא אתמר וק"ל:
עוד בגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כו' היכי דמי כו' ר' אשי אמר מה טעם קאמר כו' נראה דרב אשי סבר בגורן שאינה קבועה אינו צריך להרחיק כלל ואביי סבר דצריך להרחיק מיהא כדי שלא יזיק לנטיעות ולניר של חבירו ואפשר לומר דוקא מנטיעות ומניר סבר דצריך להרחיק אבל לא משארי דברים ומעיר ולכך אחר דתני במתני' לא יעשה אדם גורן קבועה כו' אא"כ יש לו נ' לכל רוח הדר תני ומרחיק כו' כדי שלא יזיק להור' כן לאביי דאי לאו הכי לא הי' לתנא לכפול הדברים אחר שכבר תני אא"כ יש לו נ' אמה לכל רוח דנכלל בי' ג"כ נטיעות וניר של חבירו בלי ספק ור"א לא כן סבר אלא סובר דלכך הוצרך התנא למתני הסיפא דלא ידעינן לה משום מאי דהי' קשה לן אלא מנירו אמאי כדמקשה בסמוך ודוק ותמצא כי בזה יש לפרש שפיר הא דאמרה הש"ס בשלמא לרב אשי ניחא וגם מאי דהמתין מלשאול אלא מנירו אמאי אחר דהניח אביי בקשי' וק"ל. ומ"מ נראה דבהא פליג י"א על אביי בעני' גורן שאינו קבוע דסבר ר"א דאינו צריך להרחיק כלל ודלא כדמשמע מב"י: