כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף כג:
במתני' ניפול הנמצאים בתוך נ' כו' חוץ מנ' כו' ודאי דהוצרך תרווייהו אחר דחזינן דהש"ס מפרש למתני' במדדה ודייק לן דקתני לישנא דניפול ולא קאמר יונה אלא דבא להורות דמיירי בעוף אשר איננו עדיין מפריח וא"כ סיפא צריכא לרישא ורישא לסיפא דאי הוה תני תוך נ' דבעל השובך ה"א חוץ לנ' דמוצאו דוקא בדנפישן דהפקר ואי הוה תני חוץ לנ' דמוצאו ה"א תוך נ' דבעל השובך דוקא בדליכא דנפישן לכך תני תרווייהו לומר דבין ברישא ובין בסיפא מיירי מכל וכל וק"ל:
עוד במתני' נמצא בין ב' כו' מע"מ כו' גם בהא איכא למימר דתני לסיפא לומר דרישא דומיא דסיפא מה סיפא בדשוין כן רישא ועיין בסמוך בתוס' ד"ה מצאו בין ב' כו' וק"ל:
בגמ' אמר ר"ח כו' ואע"ג כו' וקורב' דאורייתא כו' אפשר לומר הא דמאריך בדבריו לומר דהוה תרווייהו דאוריי' ומי לא ידע כן אלא דבא לומר דמיירי בין בקורב' דלא מוכת ובי' דמוכח אחר דהוה תרווייהו דאורייתא וכן ברובא בין דהוה דמוכח או דלא מוכח ודלא כדכתב הבת"ח ע"ע ובלישנא דאמר דהו' תרוויי' דאוריי' הראה לן זה וק"ל:
עוד בגמ' מתיב ר"ז כו' ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישא כו' דאל"כ אלא דזהו דנפיש' א"כ למה קאמר הקרא והי' העיר הקרובה ותלה דין דעגלה ערופה משום קורבתה תיפוק לי' דהוה דנפיש' וה"ל לומר והי' העיר הרבתי בעם וקמשני לי' דליכא דנפישי אלא בדשוין ושפיר קא תלינן בקורבתא. והשתא קשה ליה ליזל בתר רובא דעלמא דבשלמא אי מיירי בקורב' ממש א"כ הי' קורבה דמוכח וסבר כר"ח דלא אזיל בתר רובא אלא נגד קורבה דלא מוכח אבל השתא דתירץ ליה בדליכא א"כ ע"כ מיירי בשוין והעיר אחת מהשוין קרובה יותר מחברתה אבל מ"מ איכא אחרית' דקרובה ממנה ומ"מ לא אזלינן בתרה הואיל דאיכא אחריתא דנפישא ממנה וא"כ זאת העיר דמביאה ע"ע לאו קורב' דמוכח אית בה אחר שיש עוד עיר קרובה ממנה א"כ שפיר קמקשה וליזל בתר רובא דעלמא וקמשני דאיירי בעיר היושבת בין ההרים ודוק:
עוד בגמ' תנן כו' ואע"ג דאיכא אחרינא דנפיש מינה דאל"כ חוץ לחמשים אמאי דמוצאה כדמקשה תכף בסמוך וק"ל:
עוד בגמ' בעי ר"י כו' ועל דא אפקו' כו' אפשר לומר אחר דחזינן אוקימתא דש"ס וכבר כתבתי במתני' צריכותא דרישא ודסיפא לפי אוקימתא דש"ס נוכל לומר דר' ירמי' הוה קמדייק על דיוקא דמתני' דרישא ודסיפא וקסבר דחד מנייהו מרמז על בעיא דילי' או דרישא דבא לומר דוקא תוך חמשים לאפוקי רגל חד כו' או אפכא דסיפא דוקא דחוץ לחמשים דוקא לאפוקי רגל חד כו' ולא ידע הי מינייהו דוקא או לאו דוקא לכך קאבעי בעיא דילי' והם אפקו' מב"ה דהוה לי' למילף מאוקימ' דידהו וכדכתבנו במתני' ודכך מוקים הש"ס בעיא דר"י אחר אוקימתא הנ"ל וק"ל:
עוד בגמ' ת"ש כו' ואע"ג דחד מנייהו כו' נוכל לומר דקא מדייק מדקתני בסיפא מחצה על מחצה יחלוקו והלא מרישא שמעינן לי' אלא ע"כ דבא לומר ולגלות על רישא דמי רי בדנפיש אחד דאל"כ סיפא ל"ל אלא ע"כ דלא מיירי הרישא בגוונא דסיפא וקמשני לי' אדרבא דבא הסיפא לגלוי ארישא דמיירי נמי בדשוין דומי' דהכי מצינו כמה סוגיות ועי' בגוזל קמא דף צ"ח ע"ב וק"ל:
עוד אפשר לומר דקמדייק מדקתני קרוב לזה שלו ב' פעמים ובחד הוה די אלא ע"כ דבא לומר אפי' בשאינן שוין וחדא נפיש מחבירו ולכך קאמר ב' פעמים קרוב לזה שלו לומר דאע"ג דמיירי בתרי אנפי מ"מ אזלינן בתר קורבה אע"ג דנפיש והנה אחר דקמשני לי' בדשוין קשה לי' דליזל בתר רובא דעלמא דע"כ אפי' חוץ לחמשים מיירי ובדאיכא שארי בתוך ל' ריס דאל"כ כפל לישנא דקרוב שלו מקמ"ל וקמשני לי' בשביל של כרמים ודבר זה קמ"ל. כן אפשר לומר בדרך צחות:
עוד אפשר לומר דהכי קא מקשה ואמר דהנה אי לאו דנפיש חד מחבירו אלא בדשוין מאי קמ"ל מתני' דאזלי' בתר קורב' דפשיטא דהלא קורב' דאורייתא אלא ע"כ בדנפיש וקמ"ל א"כ טובא וכדמשני לי' בדשוין א"כ קשה וליזל בתר רובא דעלמא דע"כ א"כ בדאיכא תוך אחרים ל' ריס מיירי דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא מקמ"ל דאזלינן בתר קורב' דבשלמא לדידי דאמינא בקורב' דמוכח אזלינן בתר קורב' ולא בתר רובא א"ש דקמ"ל טובא דניזל בתר קורב' ולא בתר רובא דעלמא אבל לדידך קשה ודוק בזה ותמצא כי כל מאי דכתבו תוס' בד"ה מצאו כו' ובד"ה וליזל כו' איננו מוכרח דבזה יבא הכל על נכון למוצאי דעת וקמשני לי' בשביל של כרמים כו' וקמ"ל טובא דכל דמידדי והדר חד לי' לקיני' כו'. ודע דהרמב"ן קמפרש הא דמקשה הכא וליזל בתר רובא דעלמא קאי ג"כ ארישא ואפי' בתוך חמשים ניזל בתר רובא דעלמא דדילמא מעוברי דרכים נפל וקמתרץ לי' בשביל של כרמים וליכא מהלך שם עי' בחדושיו וגם זה נכון:
בתוס' ד"ה חוץ כו' ואפי' למ"ד כו' ק"ק אלא מאי דלא ניזל בתר רובא דעלמא ודבעל שובך להוי משום קורב' דידי' הלא כד לא ניזל בתר רובא בממון מכש"כ דלא ניזל בתר קורב' בממון דרובא ודאי עדיף מקורב' ולמאן להוי אי לאו דמוצאו להוי ודוק:
עוד בתוס' ד"ה רוב כו' ואין נראה לריצב"א דא"כ מאי פריך לי' כו'. הנה יש לדקדק מ"מ אש"ס אהא דקא פריך ממתני' דילן ואע"ג דנפיש כו' א"ה אימא סיפא כו' דלמא באמת דליכא דנפיש דא"כ הוה להו תרי רובי חדא דאיכא שובך חדא דנפש ממנו ועוד שארי שובכין הרבה דאיכא נמי רובי דעלמא והוה אזלינן בתר תרי רובי אפי' נגד קורב' דמוכח ור"ח באמת בעי ב' רובי נגד קורב' דמוכח משא"כ בנגד קורב' דלא מוכח לא בעי ב' רובי ולכך חוץ לחמשי' הוה דמוצאו הואיל דאיכא רובי דעלמא ודוק כי יש ליישב:
בא"ד ונראה לר"י דאי ממתני' ה"א בנמצא באמצע. הנה ע"כ צריכנא לחלוקי דתוס' דאח"כ ולא סגי לן בתירוץ הלז דא"כ אמאי לא הו' ק' לי' אסיפא דמתני' דילן אמאי חוץ לחמשי' הוה דמוצאו אחר דע"כ בתוך נ' קמיירי א"כ אפי' בדאיכא ומאי שנא תוך חמשים או חוץ לחמשי' דע"כ חוץ לנ' נמי קמיירי בדקרוב לזה כדכתבו תוס' אח"כ בד"ה ואי דליכא כו':
הנה מצאתי בנזיר דף י"ג דמחלקת הש"ס בין שארי ב"ח ובין אדם דקאמרה הש"ס קאמינא אנא אשה דלא ניידה ואמרת לי את איסורא דנייד וכ"ת כו' התם הדרא לניחותא גבי קן מי הדרא ולפי זה הי' אפשר לדקדק אש"ס דהכא מאי מקשה הכא מעגלה ערופה דלמא התם שאני דא"א למיזל בתר רובא דהוה כמו קבועה ואזלינן בתר קורבה. והנה לא נעלם ממני מאי דאיתא בתוס' דכתובות דף ט"ו ע"א בד"ה דלמא כו' דשם הביאו ג"כ הא דש"ס דנזיר ומחלקים ביניהם וז"ל דהתם בשיעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח כו' ע"ע. ונראה עדיין לכאורה דגם במאי דאנן קיימין בדין עגלה ערופה איכא למימר ג"כ כה"ג דבשעה דאנן באים למדוד ולהביא עגלה ערופה כבר הדר הרוצח לניחותא ודוק כי אפשר לחלק בדוחק. ואף גם דאיכא למימר בהא דלמא אזיל הנרצח אצל הרוצח בעירו בשהי' עדיין קבוע ועשאו גוסס שלא יחי' עוד ורץ אחר הכאתו למקום שנפל שדוד בשדה אשר נמצא ודוק ועיין בתוס' דנזיר שם:
עוד יש לדקדק קצת לר"ח ה"ל למתני' לאשמעינן רבותא דידיה בסיפא דאזלינן בתר רובא היכן דנפיש חד מחברי' ובדשוין חולקין. ואפשר לומר דקמ"ל הא דמדדה והדר חזי לקיניה כו' וק"ל. ואכתי יש לדקדק מאי מקשה אסיפא ואע"ג דנפיש דלמא הסיפא מיירי דומיא דרישא דאדם אחר מוצאו וחדא שובך מהני תרוויהו דמיירי מתני' דהוי הפקר וחדא אית ליה בעלים וההוא דאית ליה בעלים מיירי בדנפיש ואפ"ה הוה דמוצאו בשמצאו קרוב לדהפקר יותר מלהא דאית ליה בעלים דמאי אמרת דניזל בתר רובא הלא בממון לא אזלינן בתר רובא במקום דאיכא חזקה ועי' בתוס' ד"ה חוץ לחמשי' כו' וכאן מוחזק המוצא וכן איכא למימר דמיירי דתרווייהו אית להו בעלים ובשמצא זה הוה דיליה אף ע"ג דחבריה נפיש וכן איפכא הואיל דאית ליה חזקת ממון וגם קורבה ודוק:
בתוס' ד"ה מצאו כו' אבל קשיא לרשב"א כו' עיין בב"ח שכוונתו לתרץ מאי דאמרה מתניתין מחצה על מחצה היינו במספר ובקורבה וק"ל: