אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף כא:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף כא:

דף כא.

בגמרא ואמר רבא מקרא ינוקא כו' הא דפירט מתחלה ואח"כ כללא כייל וכד יש לן הכלל לפרט לא צריכנא. אפשר לומר דבכל חד קמ"ל מילתא מה. דהנה במקרי דרדקי אשמעינן דאפילו רבא דסבר במקרי דרדקי שבשתא ממילא נפקא אפ"ה הוה פסידא דלא הדר כדכתבו תוס' או כפירש"י וקושי' התוס' עליו כבר תרצתי בהמקבל דף ק"ט ע"ש ובשתלא אשמעינן דאין צריך לשלם כ"א מה שהפסיד ולא במה שהי' יכול להשתכר באשר היה נטעו כראוי דהפסד הריוח אין הדין נותן לשלם ועיין ג"כ בהמקבל מה שכתבתי על מתני' דדף ק"ד. ובטבחא אשמעינן דאין צריך לשלם לי' בושתו ובושת אורחים כסברת הרשב"ג ועי' בנ"י ובאומנא קמ"ל דאם נעשה חולה אין צריך לשלם ליה צערו ואף זה עי' בנ"י ובספר מתא קמ"ל דגרמא בניזקים פטור וק"ל:

עוד בגמרא אמר ר"ה כו' דינא הוא דמעכב עלוי' הנה קאמר לישניה דדינא הוא לומר דלא די דרשע מיקרי אלא אפילו דינא הוא ובדין יכול לעכב עליה ואהכי אפשר לומר דלכך הוצרך לסיים מאן דמביא סייעתא לדברי ר"ה מאי דאמר רבה בר"ה עד פרסה דאי לאו דרבר"ה ה"א דגם שם לאו מדין קמיירי רק דאי לא מרחיק רשע מקרי והא דקאמר מלא ריצת הדג היינו אפילו רץ במקום רחוק ובא אח"כ ליד צייד האחר צריך להוציאו מתחת ידו דאי לא רשע מקרי אבל השתא דפירש רבר"ה עד פרסה ש"מ אי בא לידו אחר סיום הפרסה אין הדין כן ואי הוה מיירי הברייתא בקריי' רשע לחוד אפילו אחר סיום הפרסה נמי אלא ע"כ בדינא קמיירי וק"ל כן אפשר לומר בדרך צחות. ועוד אפשר לומר אחר דחזינן דהערוך מפרש הא דקאמרה הש"ס דיהבי סייאר' היינו לומר אחר שהם מביטים למרחוק וכשאוכלים כאן הם נותנים עינים לראות אם יש מזונות במקום אחר ופעמים שנצודו ברשת ומתוך שהן רואין מזונות במקום אחר הם הולכים שם וזה גזל גמור הואיל וכבר נצוד ע"כ. והנה רש"י ז"ל נייד מפירוש הזה אמאי דאמר דיהבי' סייר' אבל מ"מ לא יכחיש את המציאות דאפשר דיהי' נצוד ברשת וע"י מצודה שנותן האחר במזונית רצים שם וא"כ אפשר לומר דסבירא לי' דבדרך פרסה א"א למצוא כן דיתנו עיניהם ברשתות למרחוק כ"כ וא"כ אפשר לומר דאי לאו דרבר"ה הוה אמינא דטעמא דברייתא הוא משום כך וא"כ לא תסייע לר"ה אבל אחר שמפרש רבר"ה עד פרסה א"כ ע"כ טעמא דברייתא אינו כן א"כ שפיר תסייע ודוק:

עוד בגמרא תנאי היא דתניא כו' הנה תוס' מתמיהים על דלא מביא הברייתא דלעיל דממ"נ כו' ואפשר לומר דהש"ס דמקשה מהא דעושה אדם חנות קושיתה אינו אלא על מאי דאמר אפילו תימא רבנן כלומר דאין כאן תנא דאינו סובר כר"ה ולכך מקשה הלא ע"כ מצינו תנא דחולק אר"ה וע"כ ע"כ ר"ה דאמר אנא דאמרי כר"י ולכך קמשני תנאי היא כלומר הא דאמרית אפי' תימא רבנן לאו משום דרציתי לומר דרב הונא כדברי הכל אתיא רק אחר דמצינו דפליגי תנאי בהא מילתא ניחא לי' טפי לומר דהני תנאי לאו בהא מילתא פליגי אלא אף רשב"ג דפליג התם ארבנן מצי למסבר כהני רבנן ולאו תרי תנאי פליגי בהא מילתא וק"ל:

עוד שם כופין כו' ולא מלמדי תינוקות ולא א' מבעלי אומניות ושכנו אינו כופהו. הנה לכאורה יש לדקדק הא דכללא כייל בסוף באומרו ולא א' מבני בעלי אומניות א"כ אמאי הוצרך לפרוט תחלה בג' אומניות דקחשיב לכך אמינא דאפשר דתחילת הברייתא לא מיירי מטעם פיסוק חיותי' אלא מטעם עיכובא דנכנסים ויוצאים ולכך קחשיב ג' אומניות אלו דשייך בהם נכנסים ויוצאים ואח"כ קאמר ולא אחד מבני בעלי אומניות היינו לומר אחד מבני בעלי אומניות שדרים כבר בתוכה מעכבים ג"כ שארי אומניות אף דאין שייך בהם נכנסים ויוצאים מ"מ מטעם פיסוק חיותם מעכבים ובזה יסתלק הוכחת התוספות בד"ה כופין כו' מהכא ודוק ודע דהרמב"ם סובר דאינן יכולין לעכב בני חצר או בני מבוי על חנות או שארי אומניות מטעם נכנסים ויוצאים בשיש להם כבר ג"כ א' מבני בעלי אומניות ההם אצלם כאשר כתבתי לעיל והרב ב"י מפרש הברייתא אליבי' ע"ע דמסיפא דא' ולשכנו אינו כופהו אתיא ליה ובאשר כתבתי יתפרש היטב דוק:

בגמ' אמר רב הונא פשיטא לי כו' ואי שייך כו' בר מבואה כו' בעי רהבד"י כו' הנה הרמב"ן רוצה לפרש בעיא דר"ה דאפילו במבוי אחרינא יוכל לעכב עליו באשר רוצה לישב סמוך לו ע"ע ובהיות כן אפשר לומר דרהבד"י תרווייהו קא בעי ליה בין דרוצה לישב בתוך מבוי שלו או דרוצה לישב במבוי של עצמו ולכך אפשר דלהכי קא נקיט תחלה מאי דפשיטא ליה לומר כל מאי דפשיטא לי בהני ב' דברים קא בעינן בהאי מילתא דבר מתא מעכב אבר מתא אחריתי אף מבוי אחרת כפירש"י ובר מבואה לא מצי מחי לבר מבואה דנפשי' אף אותה מבוי כל זה מבעי לי בבר מבואה אבר מבואה אחריתי אי יכול למחות בידו אפילו אם רוצה לישב אצלו סמוך לו במבואה של עצמו או אפילו אינו יכול למחות ליסע במבוי שלו נמי וק"ל. והנה הרמב"ן דיקדק נמי אי אמרת דאינו יכול למחות אבר מבואה אחריתי א"כ באיזה צד נאמר שלא להושיב ביניהם אי אבר מתא אחריתי מאי ארי' ביניהן הלא יכול לעכב עליו כל מתא ועי' בב"י דתירץ דמוקי ליה בנותן כרגא הכא ובזה א"ש דנקיט רהבד"י הא מילתא דאי שייך בכרגא הכא כו' קודם דבעי בעי' שלו וק"ל:

אמר רב יוסף ומודה ר"ה במקרי דרדקי כו' הנה הרב ב"י דיקדק דלא אמר ומודה ר"ה בד"י דהלכתא כוותיה. ואפשר לומר דבזה בא רב יוסף לפרש מילתא דרב הונא דקא פסיק כיחיד כרשב"ג במקום רבים וניחא ליה דמודה במקרי דרדקי מהא דתיקן עזרא א"כ חזינן דהוצרך לתקן אמקרי דרדקי ש"מ דבשארי אומניות מצי לעכב. והנה תוס' מוחקים גירסא זאת מדלא חשיב ליה בהדי י' תקנות במרוב' אשר תיקן עזרא ואפשר מדלא קם תקנתו עד שהוצרך יהושיע בן גמלא לתקן תקנתו ולכך לא קחשיב ליה ע"ש עזרא וק"ל: בתוס' ד"ה מרחיקים מצודה כו' עד והא דאמרי' כו' וקשה לרשב"א כו' הנה אפשר לומר דהעמידו דבריהם ז"ל כאן משום דהי' אפשר לומר דלהכי מפרש ר"ת דבדבר הפקר אפי' רשע לא מקרי הואיל דהראשון אשר היפך כבר לית לי' הפסד במילתא אף שלא יבא לידו אבל בחזקת הבתים ובא"נ דיפסיד הראשון את מעותיו אימא דודאי רשע מיקרי אבל במאי דפירשו הכא דלכך מחלק הר"ת בדבר הפקר משום דבקל יוכל הב' למצוא במקום אחר משא"כ בהפקר א"כ שפיר קא מדייקי וק"ל:

בתוס' ד"ה כופין בני מבוי כו' כבר כתבתי בגמ' דהוכחתם לאו הוכחה היא ועתה נוסיף בדברים דהנה ודאי להרמב"ם דמחלק בין מבוי מפולש ושאינה מפולש הוכחתם לאו כלום היא ואף דנאמר שהם אינן מחלקים בכך מ"מ אחר דמצינו להרשב"א ורמב"ם דסברו דבחנות אפי' החזיק הראשון יכולים למחות מטעם דיאמרו סבורים היינו שהיינו יכולים לקבל ועכשיו אין אנו יכולים לקבל. וא"כ ע"כ הסיפא דמתני' נמי ע"י חזקה דוקא מיירי דהסיפא ע"כ קאי ארישא דמיירי בחזקה וא"כ לאביי דאמר בחצר אחרת מותר בחנות היינו דוקא ע"י חזקה נמי וכדאי' נמי בהדיא בשו"ת הר"ל בן חביב ע"ע וא"כ מאי קשי' להו לתוס' אגירסה דלעיל דהלא התם עד שלא החזיק מיירי דהלשון הכי משמע שביקש קאמר והכא מיירי דהראשון כבר החזיק להיות מלמד תינוקת בחצירו או במבוי והשני ג"כ החזיק בחנות בחצר אחרת וחזקתו הוא דלא יכול למחות אח"כ בטענת דנכנסים כו' ועתה רוצה לירד באומנות שלו להיות מלמד תינוקת כמוהו וא"כ מטעם דנכנסים אינו יכול למחות דכבר החזיק באותו היזק בחצר אחרת אבל מטעם פיסוק חיותי' מצי למחות ודוק. ואפשר דסבירא להו לתוס' דחנות עצמו יש לו חזקה כסבר' הגהת אשר"י וא"כ סיפא דמתני' ע"כ אפי' בלי חזקה מיירי וא"כ שפיר קמדייקי תוס'. אבל א"כ קשה לן מאי מקשה הש"ס מחנות ארב הונא דלמא חנות שאני דמיירי דהחזיק בחנותו הראשון בשכבר פתחו ואח"כ יבא השני ויאמר לו כשם שעשית שלא כהוגן בפתיחה שלך מתחלה אף אני אסמוך חנותי כמו שכתבו תוס' לעיל בדף ח"י ע"ב ד"ה ואי לא סמיך לסברת אביי ע"ש ודוק היטב:

עוד יש לדקדק קצת בש"ס דקאמרה לימא מסייע לי' דלמא ר"ה קמ"ל דמעכב עליו דוקא משום פיסוק חיותי' אבל מטעם נכנסים לא ולא כס"ד דתוס' לעיל בד"ה וגרדי ע"ש וק"ל:

עוד יש לדקדק בש"ס מנ"ל לומר תנאי היא ורשב"ג סובר כר"ה דלמא ע"כ לא קאמר רשב"ג דמעכב אלא בר מבואה אבר מבואה אחרינא דאף הוא שכינו מקרי אבל בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא ור"ה בר מבואה אבר מבואה דנפשי' קאמר דמעכב ויש ליישב:

עוד יש לדקדק קצת אחר דחזינן דתוס' ז"ל בד"ה גרדי לעיל מפרשים הברייתא דעושה אדם חנות כו' בחצר אחרת מיירי א"כ דומי' דהכי אפשר לומר דמיירי אפילו במבוי אחרת ומוקי' לי' סמך לי' במבוי אחרת כאשר כתבתי לעיל בשם הרמב"ן א"כ מאי מקשה אר"ה דלמא ר"ה מיירי דוקא במבוי אחת וגם זה יש ליישב וק"ל:

בתוס' ד"ה ואי שייך בכרג' דהכא לא מצי מעכב פי' בני העיר כו' הנה ודאי הוצרכו לכך דבמבואם הלא רהבד"י קמבעי' לי' אפילו אבר מתא רק שאינו דר באותה מבוי מכש"כ בן עיר אחרת אבל הרב ב"י מפרש אליבא דהרמב"ם דאפי' באותה מבוי יכול לירד דהואיל דאין לו מבוי מיוחדת כל מבוי כדידי' דמי' ע"ע. ובאמת יש לדקדק אזה דא"כ ה"ל לרבנן לאשמעינן רבותא דא והם ולשכנו אינו כופה קאמרי דמשמע דוקא ולשכינו וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה