אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף יט:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף יט:

דף יט.

בגמ' והא אנן תנן כו' ת"ש לא ישפוך כו' עד ת"ש לא ישתין מוחק רש"ל משום דקשי' לי' ודאי מאי האי דקשי' לי' הלא בהדיא קתני לא ישפוך דבשופכי' מיירי ואני אומר דיש לקיים הגירסא דה"ק אחר דראינו דקתני שופכי' בפירוש א"כ ע"כ מי רגלים דמתני' לאו בשופכים מיירי דאל"כ מה בא הברייתא לאוספי ולאשמעינן מה דלא שמעינן ממתניתין דבשלמא אי מיירי מתני' במשתין הוצרך הברייתא לאשמעינן דאף בשופכים ג' טפחים סגי אבל אי מתני' נמי בשופכים קמיירי מאי בא לאשמעינן מעתה. ומשני ה"נ בשופכי' כלו' דתרי גווני שופכים איכא חדא שופכים הנקווי' בתוך הבור ושופכים דעלמא בלי בור ובחדא מנייהו מיירי מתני' ובאידך הברייתא ועיין בטור ובב"י מה דכתבו ארמב"ם בזה ודוק: עוד בגמ' מאי ארי' רקיק אפילו עבה נמי כו' ותיפוק ליה כו' וכל דבר כו' אינו חוצץ בפני הטומאה הנה רבים מקשי' דלמא באמת הטעם דשמואל היא משום טומאה. ולכאורה יש לתרץ דא"כ דלאו מבטיל איירי למה נקט רקיק טפי מבעבה ובזה א"ש דהמתין מלומר ותיפוק כו' עד אחר דמשני אבל רקיק דמימאס אימא בטולי מבטל כו' דמשמע דטעמא הוא משום ביטול. אבל אכתי מידי ספיקא לא יצאנו דמנ"ל התם באמת לומר כן דאינו מבטל דלמא באמת סבר דבטולי מבטל הואיל דמימאס רק דלהכי נקיט רקיק דבטולי מבטל וה"א דשוב אינו מקבל טומאה עוד הואיל דביטלו כס"ד דתוס' בד"ה תיפוק כו' קמ"ל שמואל כמסקנא שלהם דאף דבטולי מבטל מקבל טומאה דבעינן שינוי מעשה. ואפשר לומר דבהדי' נשמע משמואל הטעם דאינו מבטל ולכך לא ממעט ולא משום קבלת טומאה והכי משמע בסמוך דשמואל גופי' משני לקמן בשהתריפו. ובאשר נאמר דבאוכלי' נמי אמרינן באשר ממלאים כל החלון חוצצים אף דלא ביטלם כסברת התוס' בכלי חרם ושמואל נקט לישנא דממעט דקאמר אינו ממעט בחלון דמשמע אבל חוצץ הוא בשממלא כל החלון א"כ ע"כ טעמי' משום דלא ביטל הוא וא"כ אפשר לומר דהכי קמקשה ותיפוק ליה כו' כלומר למה אמר אינו ממעט דמשמע אבל חוצץ הוא הלא מקבל טומאה וכל המקבל טומאה אפילו חוצץ אינו ודוק. אבל אכתי יש לדקדק קצת מאי מקשה מאי ארי' רקיק אפילו עבה נמי דלמא להכי קאמר רקיק דאינו ממלא כל החלל אבל עבה דממלא כל החלל חוצץ הוא וק"ל. ועיין בפסחים דף ל"ז דקרי לפת טפח עבה והכא מסתמא בחלון טפח קמיירי ודוק:

עוד בגמ' האי חבית ה"ד כו' כד נדייק הא דקשי' לי השתא טפי מאשר קשי' ליה מקודם דהוי מוקי ליה בשהתריפו גם דקאמר ה"ד אי דפומי' לבר כו' ודאי באשר לא יתפרש בדפומ' לבר יתפרש דפומי' לגאו לכך אומר דודאי אי לאו דהוה מוקים ליה בשהתריפו דוקא לא הוה קשה ליה האי ה"ד כו' דודאי איירי בפומי' לגאו וא"ת דמ"מ יש לדקדק אמתני' דלא תני החציצה בחבית גופי' ובפומי' לבר זה אינו דניחא למתני' טפי לומר החציצה בדבר דחוצץ לעולם מאשר יאמר בחבי' דאינו חוצץ כ"א בפומי' לבר אבל השתא דמוקי' למתני' בשהתריפו א"כ חזינן דגרוגר' נמי אינן חוצצי' לעולם אלא דוקא בשהתריפו א"כ קשה לי' ה"ד כו' ואי בפומי' לגאו מ"מ קשה ליה דה"ל למנקט החציצה בחבית גופי' ובפומי' לבר ומשני ליה אלא דפומי' לגאו וא"א בחבית של מתכת כו' כלו' דמ"מ ניחא לי' טפי למנקט החציצה בגרוגר' מבחבית דבגרוגרת ליכא אלא חד גונא דאינו חוצץ והיינו בשלא התריפו ובחביות איכא תרי גווני והיינו בחביות של מתכת ובחביות של חרס אפי' בפומי' לגאו והוה צריך לפרש בתרי גווני דמיירי דוקא בחביות של חרס ובפומי' לבר משא"כ בגרוגרת לא צריכנא לפרש כ"א חדא גוונא והיינו בשהתריפו וק"ל. ודע דאחר דמוקמינן בשהתריפו לא צריכנא להא דכ' רש"י לעיל דמיירי שאינן מוכשרים דאחר דנתקלקלו ממאכל אדם אפי' הוכשרו אינן מקבלים טומאה ורש"י גופי' לא פי' כן אלא לפי מאי דקס"ד דהמקשן דלא ידע עדיין דהתריפו ודוק:

בתוס' ד"ה א' רב טובי הך שמעתתא מייתי הכא כו' דלא תימא דמייתי הכא הואיל דמיתני לקמן השלג כו' ותימא דטעמא הוא משום דקשין לכותל ובאמת אין זה הטעם כדכתבו לקמן בד"ה כולן כו' וק"ל:

בד"ה רקיק כו' פר"י בר מרדכי כו' הנה ראיתי להראב"ד דמחלק בין חלון של ד' טפחים דאז המיעוט צריך ביטול ובחלון של טפח המיעוט אין צריך ביטול ולכאו' יש לדקדק א"כ מאי האי דמקשה מהנהו מתני' דדלמא התם מיירי בחלון טפח וא"ת קופה וחבית דמתני במתני' הראשונה היאך שייך דמיירי בחלון טפח וגם במתני' ב' הרבה דברים אף אני אומר מנ"ל דעומדים ויושבים מכל וכל בחלון דלמא קצת מנייהו עומד נגד החלון. ובאמת לא קשה מידי דההיא חור מקרי ולא חלון ע"ע אבל מהא דמתני לקמן מלח ומאי דמדקדק עליו הש"ס דיתבא אחספא חספא גופי' תיחוץ כו' יש לדקדק דלא כהראב"ד ודוק:

שם בד"ה מאי ארי' רקיק כו' השתא קס"ד כו' דלכאורה הוה אפשר לומר דקושיתו הוא אמאי דלא משמיענו רבותא טפי בעבה וקמשני ליה התרצן דאדרבא דרקיק הו' רבותא טפי ואי הוה תני עבה לא הוה שמעינן רקיק ובאמת דאזה יש לדקדק דמ"מ מה נרויח בתנויי רקיק דמ"מ לא שמעינן מני' עבה נמי ולכך קאמרו תוס' דהמקשן סבר דבאמת דוקא נקט רקיק הואיל דאית בי' תרתי וקמקשה א"כ אגופ' דדינא דאין זה אמת דאפי' עבה נמי אינו ממעט ואפי' דהוה דבר המתקיים ואזה קמשני שפיר לא מיבעי' כו' כלומר לא כדקס"ד דלהכי נקיטנא רקיק הואיל דאית בי' תרתי אבל עבה ממעט דזה אינו אלא להכי נקיטנא רקיק לרבותא ודוק:

שם בד"ה ותיפיק ליה אפילו אם יבטלו כו' דלא תימא דקושיתו הוא הכי דקמתמא אתרצן דתירץ לא מבעי' עבה כלומר אי הוה תני עבה לא הוה נשמע מני' רקיק משום דה"א דרקיק מבטל לי' וקא ממעט וקא מקשה דה"ל למימר אי הוה תני עבה ה"א דלהכי אינו ממעט משום דמקבל טומאה משא"כ רקיק דאינו מקבל טומאה ואי הוה קושיתו כן לא הוה קשה א"כ מאי דקמתמ' תוס' אחר כן וק"ל. וא"ת דלמא באמת הכי קמקשה זה אינו דא"כ מאי קא משני לי' שנילוש במי פירות כלומר דגם עבה אינו מקבל טומאה ומהיכא תיתא לומר כן ואי הוה תני עבה ה"א דנילוש במים ומשום קבלת טומאה אינו חוצץ לכך כתבו אפי' אם יבטלו כו' ודוק היטב בזה ובמה שכתבתי לעיל בגמ':

שם בד"ה רואין כו' אין לפרש כו' דא"כ כו' תיקשי ליה כו' הנה יש לומר דטעמי' הוא ודאי משום דסופו ליטלו החבית ומ"מ לא קשה ליה מידי דודאי שפיר ידע דדבר דודאי אינו מבטל אינו ממעט דומי' דחבית דבסתמא אינו מבטל ובודאי אינו ממעט וכל קושיתו אינו אלא אמאי דסבר שמואל דאפי' רקיק דממאיס אפ"ה אינו ממעט בסתמא ואזה קשה ליה א"כ תבן אפי' דמיירי בסרי' מ"מ חזי' לבהמתו ע"י פירוך או לטינ' עד דמפיק לי' התרצן מכולה ובגרוגר' ידע דאפשר למיקם בשנרקבו ומ"מ חזי קצת ואפ"ה ממעט משום דבסתמ' מבטל לי' וקמשני בשהתריפו דלא חזי מידי וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה