כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא בתרא · דף יג.
בגמ' ר"י חמר אית דינא דגוד או אגוד ר"נ אמר לית דינא דגוד או אגוד מדקאמרו האי לישנא ולא קאמרו אמרינן גוד כו' ולא אמרינן יש לומר טפי כפירו' הר"י דאפי' בדמים יקרים כו' ולכך קאמר ר"י אית דינא כו' כלומר לעולם יש לדון כן ור"נ סבר דלית דינא כו' כלומר כלל וכלל לא אמרינן גא"א וק"ל:
עוד בגמ' א"ל רבא לר"נ כו' בכור ופשוט כו' א"ל שאני אומר כו' כד נדקדק לישנא דשאני אומר דקאמר ר"נ דמשמע דהוא אומר כן ולאו דכ"ע הוא וגם למאי דנקט בכור ופשוט ולא נקט פשוט ופשוט. נראה לומר דאפשר דמרמז הא דאי' במכילתן פ' י"נ קכ"ד ע"ב פלוגתא דתנאי אי בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם דלת"ק אינו נוטל ולרבי נוטל באותו שבח וא"כ עבד או בהמה טמאה אשר עומדים להשכיר או לעשות מלאכה דוקא באשר א"א בה דינא דגוד או אגוד א"כ כל מה שירויחו בהם הוה שבח הראוי ואין בכור נוטל בה פי שנים לת"ק וא"כ לא יקוי' בהם דין בנחלת הבכור ומשני ר"נ שאני אומר כו' דשם ע"ב פסק ר"נ כוותי' דרבי דסבר בכור נוטל בשבח שבא מאליו דלא הוה ראוי והנה אף שראיתי בתוספות שם בדף שלפני זה בד"ה היתה מוחכר' כו' דמחלקי' בין נדון ההוא לנדון דידן אבל דבריהם ז"ל אינן מוכרחים ע"ע ודוק:
בגמרא מיתבי מי כו' דברי ב"ה ב"ש אומר כו' אפשר לומר דהוצרך לסיים ולהביא דברי ב"ש דלא תימא דהא דקאמר ב"ה עובד את עצמו כו' מיירי בשאין העבד רוצה לצאח לחירות ולקנות את חלק העבדות לעצמו ולא בא ב"ה לאשמעינן אלא דרשות ביד העבד וביד רבו לעשות כן ולא כפינן להו שישתחרר כדי לקיים מצו' פ"ו לכך מסיי' בדברי ב"ש דאמר תקנתם את רבו כו' וקאמר אלא כופין את רבו כו' ש"מ דרצון דהעבד היה להשתחרר ולא היה העכוב כ"א מרבו וק"ל:
ת"ש ב' אחין כו' הנה אף דתירץ לי' שאני הכא דאגוד איכא גוד ליכא אכתי לא ידע לחלק בדין דשני אחין לומר שאני התם דגוד איכא אגוד ליכא ובקל יש לחלק ביניהם וק"ל:
בתוס' ד"ה לישא שפחה כו' ואע"ג כו' מ"מ אור"י אם הוה יכול לקיים אפי' שבת כל דהוה ובזה א"ש דקאמר ב' חלוקות ולא כיללם בחלוקה אחת לומר לישא ב"ח ושפח' אינו יכול אלא משום דלא דמיא להדדי דבבת חורין מקיי' מצות פ"ו כהוגן ובשפחה איינו מקיי' כ"א שבת כל דהו לכך חילקם וק"ל:
בד"ה כופין את רבו וא"ת כו' עד והא דאמר נמי בפ' בכל מערבין כו' התם משום דקא עביד ע"ה איסור' על ידו של חבר כו' לכאורה יש לדקדק דא"כ גם על עיקר קושיתם יש לתרץ כן דמיירי בעבד אשר נטל רבו חצי דמיו ושיחרר חציו ואי לאו דעביד הכי הוה יכול לקיים שבת כל דהו בלקיחת שפחה וק"ל ויש ליישב:
עוד יש לדקדק על קושי' הש"ס אשר מדייק דטעמא דמפני תיקון העולם הא לאו משום פ"ו לא כייפינן לי' מטעם גוד או אגוד דלמא התם שאני דיש איסור בדבר לשחרר את העבד דעובר אלאו ולכך לא אמרינן בי' דין דגוד או אגוד אי לאו דמצוה רבה דפרי' ורבי' דוק: