אור ברסלב
כוס הישועות בבא בתרא › דף ו:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא בתרא · דף ו:

דף ו.

בגמ' אמר ר"ה סמך לפלגא סמך לכולה. הנה לכאו' יש לדקדק אר"ה ממתני' דנקטה אפי' לא נתן עליו התקרה הל"ל רבותא אפי' לא סמך אלא לפלגא ועיין בת"ח. ונראה לומר אחר דחזינן בנ"י באשר נתן ג"כ עליו התקרה הוה בחזקת שנתן הואיל דגם משפט זה גלוי לכל דחייב ליתן לי' ע"ע וא"כ אפשר לומר דלהכי נקטה מתני' אע"פ שלא נתן עליו התקרה כו' לומר דבהכי הוה בחזקת שלא נתן אבל אם נתן ג"כ התקרה הוה בחזקת שנתן כדברי נ"י וא"כ אי הוה קאמרה אע"פ שלא בנה אנא החצי ה"א בהא נמי אמרי' הכי דבלא בנה אלא החצי הכא הוא דאמרי' דהוה בחזקת שלא נתן אבל אי בנה אל הכותל יהי' בחזקת שנתן לכך לא קאמר הכי. ולמאי שכתבתי א"ש דנקטה הש"ס פלוגתא דר"ה ור"נ אחר דברי ר"ל דלעיל אף ע"פ דהם קמפלגי בפרושא דמתני' ור"ל מיירי בדבר אחר דאינו ענין באמת למשנתינו אלא נטר עד דמפרש בסמוך שאני הכא דאמר מי יימר כו' דבזה מתורץ כמו שאמרתי וק"ל:

עוד בגמרא ומודה ר"ה כו' בזה א"ש דמסיים ר"ה סמך לכולה ולא ה"ל למימר אלא אפי' לא סמך אלא לפלגא הואיל דמעולם לא צריכנא סמיכות לכולה אבל למאי דקאמר ומודה ר"ל כו' א"ש דר"ה בא לרמז לן דבר זה דלפעמים צריכנא סמיכות לכולה וק"ל. וכן יש לפרש קצת במאי דאמר ומודה ר"נ דעל ר"נ נמי יש לדקדק דלא קאמר בקיצור למאי דלא סמך לא סמך וק"ל:

עוד בגמ' אמר ר"נ אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי לכשורי אחזיק להורדי הא דהוצרך לסיים כן ומילתא דפשיטא היא לכאורה בשהחזיק לדבר כבד דהחזיק לדבר קל לכך אמינא דבא לומר אפי' לא החזיק אלא לחמשה כשורי בדרך משל ורוצה אח"כ להניח עליו עשרים הורדי ואותן עשרים הם כבדים כחמשה כשורי וסד"א דאינו רשאי דבעל הכותל יכול לומר במיעוט מקומות נתתי לך רשות אבל בהרבה מקומות לא קמ"ל דאינו יכול לטעון כן. ואחר שבאנו לפירוש הזה נוכל לומר ג"כ ברישא דאפי' החזיק בכ' הורדי ורוצה אח"כ להניח במקומה ה' כשורי ואותן ה' כשורי אינן כבדים יותר מכ' הורדי דמקדם מ"מ אינו רשאי דיותר יש קפידא בשינוי דרוצה להניח המשא במקום אחד מאשר רוצה לשנות לדוכתא טובא. ובדרך הזה נוכל לקיים הני תרי לשונות ולא נימא דאחד מהם משקר מכל וכל אלא דאפשר דר"נ ודאי אמר אחזיק להורדי לא אחדק לכשורי ולישנא א' סבר דמכל וכל אמר כן והיינו אפי' בשלא יהי' הכשורי כבדים מהורדי הראשונים ולישנא בתרא סבר דעד כאן לא קאמר כן אלא בשיהיו כבדים אבל בשיהיו שוים במשאוי מודה לר"י ור"י סבר אפילו בשיהיו כבדים מהם שפיר אחזיק דוק. וכן יש לפרש אתרי לישנא דאח"כ במאי דאמר אחזיק לנטפי כו' ודוק ועיין בב"י סי' קנ"ג מה שכתב בדרך הזה בשם הריב"ש:

בתוס' ד"ה סמך לפלגא כו' האי לפלגא בין באורך כו'. הוצרכו לזה כדי שלא נפרש דברי רש"י במאי דאמר אלא בחצי' או בגבהו כו' האי או דוקא הוא אבל אם סמך לפלגא במדת אורכו וגם למדת גבהו לא להוי כמאן דסמך לכולה קמ"ל וק"ל:

בגמ' מאי לאו אין נזקקין לו כלל לא כו' הא דקאמר המקשן מאי לאו אפשר לומר דאל"כ אלא דמ"מ נזקקין לו למחיצת יו"ד א"כ הוה קשה לי' למה קתני רישא דברייתא הדין דלא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי כו' אב' חצירות ובמחיצת ד' ה"ל למתני דין הלזה אפי' בחצר שע"ג הגג ובמחיצת יו"ד אלא ודאי דאין זקוק לו כלל והתרצן דמשני ליה אין נזקקין לד' אמות אבל נזקקק למחיצת יו"ד סבר דלכך לא תני דין דרישא אגג וחצר דלשם א"א לצ@ר הדין אלא בשהחצר גבוה מגג פחות מיו"ד טפחים אבל באשר יהי' גבוה יו"ד טפחים מגגו של חבירו א"א לצייר הדין עליו דהלא בלי מחיצה כלל ה"ה נתפס כגנב אחר שגבוה ממנו יו"ד משא"כ במה שמצייר דין דרישא בב' חצירות אשר ניכל למצוא אפי' גבוה ממנו הרבה למאי דמפרש ר"י בתוספות דהתחתון מזיק לעליון כי קאי עליון וא"כ אפילו גבוה ממני ק' אמות איכא למימר כן. וניחא לי' טפי לצייר הדין במקוש דשייך לומר כן לעולם מלצייר במקום דאינו שייך לומר כן לעולם. ואפשר דהמקשן לא סבר כן אלא לאפילו בב' חצירות אינו מזיק לעליון אלא בשאינו גבוה ממנו ד' אמות וא"כ ע"כ צ"ל דדין דרישא אינו שייך ג"כ לומר בב' חצירות לעולם אלא דוקא בשנמוך ממנו ד' אמות וא"כ שפיר קא קשי' ליה אי איתא דזקוק למחיצה יו"ד ה"ל לצייר אותו דין בחצר וגג ובמחיצה יו"ד ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה